Seret.co.il - :: הדור החדש - בת 18 ולפניכם: הבמאית תום נשר

בגיל 18 רובנו לא ידענו מה אנחנו רוצים לעשות בחיים. תום נשר כבר יודעת. הגיל הצעיר שלה עשוי להטעות, אבל מאחוריה 6 שנות ניסיון כבמאית קולנוע, לאחר שאת סרטה הראשון ביימה כבר בגיל 12, בגיל 15 השתתפה כבמאית בפסטיבל סרטי ילדים וכעת היא מציגה את סרטה הקצר החדש "אלבי ואלמה" שנעשה במסגרת לימודיה בבית הספר לאמנויות "תלמה ילין".

אם השם שלה נשמע לכם מוכר, זה מפני שנשר היא בתו של אחד הבמאים האהובים והמצליחים בישראל בכל הזמנים – אבי נשר, שמאחוריו מספר מהסרטים המצוטטים בתולדות הקולנוע הישראלי כ"הלהקה", "דיזנגוף 99" ו"סוף העולם שמאלה". כמו אביה שפרץ לתודעה בגיל צעיר כשביים בגיל 26 את סרטו הראשון "הלהקה", גם תום לא מבזבזת זמן ולאחר בימוי שורה של סרטים קצרים, שזכו להערכה ולהקרנות בפסטיבלים שונים, היא כבר מעזה לחלום על בימוי הפיצ'ר הקולנועי הראשון שלה לאחר תום שירותה הצבאי אותו תחל בקרוב.

מה מניע אותך ליצור מגיל כל כך צעיר?

"התחום של הקולנוע תמיד היה נוכח בחיי. העמדתי הצגות וכתבתי סיפורים מאז שהייתי קטנה. כשהגעתי ל'תלמה ילין' הייתה לי את ההזדמנות להיות במגמת קולנוע. זה היה התחום הכי טוטאלי מבחינתי. רציתי ליצור לעצמי עולמות בקולנוע, לכתוב ולביים אותם. הרצון ליצור בגיל צעיר הוא מפני שמעניין אותי ליצור על הנעורים תוך כדי שאני חווה אותם. אולי אני אעשה גם בעתיד סרטים על הנעורים אבל לא תהיה בהם את האופטימיות והנועזות שיש בהם היום. מודל חיקוי בעיניי הוא קסאבייה דולאן (הבמאי של "מאמי" שמוצג כעת בבתי הקולנוע א.ש) . שבגיל 25 כבר ביים את הפיצ'ר החמישי שלו וגם יוצר קולנוע שמדבר על ואל בני הגיל שלו".

כמה אבא שלך השפיע על הכניסה שלך לתחום?

מגיל צעיר ראינו וניתחנו סרטים בבית. כל הבית שלי הוא בית של קולנוע, אמא שלי צלמת ואחי הצעיר הוא שחקן. אני שומעת את אבא שלי מדבר הרבה על סרטים ואני מניחה שאני מושפעת ממנו, אבל גם הוא מושפע ממני. בסרט החדש שלו יש שחקנית בגילי והוא מתייעץ איתי על זה ומנצל את נקודת המבט שלי כנערה כדי לכתוב על נעורים ועל נשיות – אני מרגישה שהיה לי חלק בזה שבסרטים האחרונים שלו הייתה נקודת מבט נשית כמו ב"סוף העולם שמאלה" וב"הסודות". [*]

איך זה לביים מגיל כל כך צעיר?

"העבודה על סרט היא כל כך קשה שהחלטתי שאם אני עושה אותה אני אכנס אליה בכל הכח והרגשתי שאני יודעת מה אני עושה. הרבה פעמים טעיתי, אבל נתתי לעצמי להריגיש שאני מבינה מה אני עושה ושאני בשליטה בזה וזה הקרין על השחקנים והצוות".

בגיל 15 התקבלה נשר לפסטיבל סרטי ילדים ונוער עם סרטה "ארץ המראות" בכיכובה של מיכל ינאי. מאז יצרה עוד מספר סרטים קצרים ב"תלמה ילין" העוסקים בהתבגרות ובמיניות בהם הסרט "אחת, שתיים, שלוש" העוסק בנערה ביישנית (ג'וי ריגר מ"החממה") המזמינה את חברתה הטובה והפרועה כדי שתתמוך בה בדייט הראשון שלה ומגלה כי הבחור שעימו קבעה את הדייט מפרש את העניינים באופן שונה לחלוטין. גם סרט החדש "אלבי ואלמה" עוסק בזוג חברים – אלמה הסטרייטית בגילומה של ג'וי ריגר ואלבי ידידה הגיי בגילומו הכריזמטי של גפן ברקאי מ"יומני החופש הגדול" – שיוצאים ביחד למסיבה ומנסים להתחיל עם אותו הבחור. באופן רגיש ובוגר מתארת נשר את הרצון של הדמויות לפרוץ גבולות שמתנפץ מול קרקע המציאות. שני הסרטים עוסקים במיניות באופן כנה ושובה לב, אך נותרים שמרניים למדי במסריהם.

איך את בוחרת את הנושאים לסרטייך?

"מהחיים שלי עצמם. אני לא חושבת שהייתי יודעת לביים משהו שלא חוויתי – אם לא חוויתי עלבון או סערה רגשית, לא הייתי יכולה לביים אותם. אני לא יכולה לצלם משהו שלא ראיתי או משהו שלא הרגשתי. אני כותבת את הטקסטים שאני מדברת. הדמויות זה החברים שלי, הסיפורים זה דברים שקרו לי ברמה כזו או אחרת".

את חושבת שכבת נוער שמביימת סרטים על בני נוער יש לך נקודת מבט אמינה יותר של המציאות?

"אני מאוד מעריכה במאים שיוצרים סרטים על הגיל שלהם. אני חושבת שאפשר לתפוס משהו לגבי הנעורים, מין שילוב של תמימות ונועזות כזו, רק כשאתה בתוך הגיל הזה. אהבתי מאוד את הסרט הישראלי "שש פעמים", שמתאר את האופן בו נערה בת 17 נעזרת במיניות שלה כדי להתקדם במעמד החברתי, אבל הרגשתי שהקולנוע שאני אעשה יהיה שונה ממנו כי אני מרגישה שאני יותר אופטימית ומקווה עדיין שדברים יסתדרו".

איך הייתה העבודה עם גפן וג'וי ב"אלבי ואלמה" שהם כבר כוכבי נוער מוכרים?

"אני וג'וי חברות מאוד טובות בעקבות העבודה ביחד והרגשתי שאני כותבת את הסרטים עבורה. לגפן הגעתי דרך הסדרה שהוא כיכב בה. היה לי חשוב לעבוד איתם ולשאוב את הרגשות מתוך הסיפוקים שלהם, להזכיר להם מה הם חוו בעבר ולהביא את זה לסרט. אני מגבשת קאסט של שחקנים לעתיד ומקווה שנמשיך לעבוד ביחד".

בשנים האחרונות יצאו בישראל סרטים מצליחים רבים שבוימו על ידי נשים. את מרגישה שנקודת המבט הנשית חשובה בקולנוע שאת יוצרת?

"אני מאוד שמחה על הגל הנשי שנעשה בישראל. 13 מתוך 36 סרטים שנעשו השנה בארץ בוימו על ידי נשים. זה כבר חידוש בכך שהדמות הראשית היא אישה ונקודת המבט היא שלה. בסרטים שלי 'זה רק על עצמי לספר ידעתי', גם אם הגבר יהיה הדמות הראשית, נקודת המבט תהיה נשית. טליה לביא, הבמאית של "אפס ביחסי אנוש", היא מודל לסוג הקולנוע שהייתי רוצה לעשות – גם נקודת מבט נשית וגם סרט שכולם נהנו ממנו ועדיין היה איכותי. זה הניצחון הכי גדול בעיניי - לזכות ליצור סרטים לקהל רחב, אבל עדיין לא לעשות קולנוע שטחי".

[*]

(בתמונה: תום נשר וג'וי ריגר על הסט של הסרט "אחת, שתיים, שלוש")

בימים אלה מסיימת נשר את לימודיה ב"תלמה ילין" ועובדת על סרט קצר אחרון לפני גיוסה לשירות צבאי בגלי צה"ל. לאחר תום השירות היא לא רואה את עצמה לומדת בבית ספר לקולנוע, אלא מעוניינת להתחיל וליצור בהקדם האפשרי. " אני חושבת שזה מספיק לראות הרבה קולנוע, לחוות הרבה חוויות ורגשות ולפגוש אנשים חדשים ומעניינים כדי ליצור קולנוע טוב", היא מספרת.

את מוכנה כבר לפיצ'ר הראשון שלך?

"זה קצת רחוק ממני לעשות פיצ'ר כי כדי לסחוב קהל במשך שעה וחצי, צריך שיהיה סיפור אישי לספר . אני לא רוצה להלאות אותם בגלל גחמה אישית שלי. אני עוד חווה את הסיפור שלי ורוצה לחוות את החיים ולהעביר אותם לקולנוע שאני אצור".

איפה את רואה את עצמך 10 שנים מהיום?

"אני מקווה להיות בעולם האמנות ובמיוחד בקולנוע. אני רוצה ליצור סרטים שאנשים יראו אותם. אני לא מאמינה בקולנוע שאין לו קהל, אני רוצה שהסרטים שלי ייגעו במישהו, יעוררו מחשבה ושיהיה דיאלוג עליהם. אף אחד לא נהנה לקום בחמש בבוקר ליום צילום כדי שקהל רחב לא יראה אותו".

צפו בסרטה של תום נשר – "אלבי ואלמה":