Seret.co.il - :: Seret אימה - מדור אפריל

מדור ביקורות סרטי האימה של זוהר צלח חוזר עם שתי קומדיות אימה ניו זילנדיות וסרט אימה קלאסי ומדמם במיוחד משנות ה-80

What We Do in the Shadows

קומדיית אימה מוקומנטרית (כמו תיעודית) ניו-זילנדית, העוקבת אחר ארבעה ערפדים החיים יחד בוולינגטון: ויאגו, ולאדיסלב, דיקון ופיטר. פיטר, הזקן שבחבורה, הוא בן 8000 שנים וכתוצאה מכך הוא מתנהג בצורה פחות מתורבתת מהשאר. ויאגו, ולאדיסלב ודיקון הצעירים יותר יוצאים מדי לילה לרחובות וולינגטון כדי לחפש לעצמם אנשים לצוד ולאכול.

הסרט עוקב אחר השגרה המשעממת של אותם ערפדים ואת הכנותיהם ל-6.6 - היום בו מתקיים הטקס מסורתי של ערפדים. בדרך אנחנו רואים אותם בקשיים היומיומיים שהם נתקלים בהם, ביניהם הפיכת אדם לערפד בטעות, הקשיים שלהם להתרגל לעידן המודרני עקב גילם (שנע בין 183 ל-8000 שנים), התמודדותם עם הטכנולוגיה המודרנית, אמצעי הזהירות אותם הם נוקטים כדי לא להחשף לאור השמש (לא תמיד באופן מוצלח) ועוד.

את הסרט ביימו וכתבו ג'מיין קלמנט וטאיקה וואיטיטי, שהיו אחראים על סדרת הטלוויזיה המצוינת "טיסת הקונקורד". השניים גם מככבים בתפקיד הראשיים בסרט כשטאיקה מגלם את ויאגו וג'מיין את ולאדיסלב. What we do in the shadows"" הוא הרבה יותר קומדיה מאשר סרט אימה, וככזה הוא עובד. הסיטואציות שהחבורה מוצאת את עצמה בהן פשוט מצחיקות ויחד עם דיאלוגים שנונים וציטוטים בלתי נשכחים אנחנו מקבלים סרט מוצלח במיוחד. בולטת במיוחד סצנת המפגש עם אנשי הזאב שעשויה בצורה מבריקה.

בסך הכל מדובר בסרט שמודע לעצמו מאוד ועשוי בצורה טובה. למרות התחושה הכללית שהיה שאפשר לעשות עם הרעיון הזה יותר, הוא בהחלט ראוי לצפייה.

Housebound

עוד קומדיית אימה מניו-זילנד, שכיכבה בפסטיבלים ברחבי העולם. הסרט עוקב אחר קיילי, בחורה צעירה שנשלחת למעצר בית אחרי שנכשלה בגניבת כספומט ונאלצת לחזור לבית אמה, מרים, שלא ממש נמצאת בקו השפיות. מרים בטוחה שהבית רדוף רוחות וקיילי כמובן חושבת שהיא מדמיינת. הפסקות חשמל משונות, חפצים זזים וקולות משונים גורמים לה להבין שאולי אימה דוברת אמת.

הקומדיה זכתה לביקורות מצוינות, אך לדעתי מדובר בסרט די פושר. הוא לא גרוע במיוחד אבל גם לא מעניין מספיק ומלבד כמה רגעים בודדים מדובר בסרט פרווה, שלא ממש להצליח להפחיד אותי אלא בעיקר שיעמם.

שואת הקניבלים

פריצת הדרך של סגנון הפאונד-פוטג', שהפך לכ"כ פופולרי בז'אנר האימה בשנות ה-00 הגיעה בסרט "פרויקט המכשפה מבלייר" שיצא בשנת 1999. פריצת הדרך עצמה אולי באמת שייכת לו, אך את הסגנון המוקומנטרי הביא לז'אנר הסרט "שואת הקניבלים" מ-1980, שנחשב עד היום לאחד מסרטי האימה הפרובוקטיביים, אלימים ומזוויעים שנעשו אי פעם.

הסיפור של הסרט די סטנדרטי- 4 צעירים יוצאים לצלם סרט תיעודי באזור יער האמזונס המכונה על ידי המקומיים "Green Inferno", בו חיים שני שבטי קניבלים. הסטודנטים, כמובן, נעלמים. חודשיים לאחר מכן חוקר אמריקאי ומשלחת יוצאים לאתר אותם.

החלק הנורמלי מגולל את המסעות של המשלחת לאזור וההתמודדות שלה עם הקניבלים המקומיים, אך החלק הקיצוני - ומה שהפך את הסרט לכה פרובוקטיבי- הם החומרים המצולמים שהגיעו לידיו של החוקר. הזוועות הן קשות לצפייה, כשבולטת במיוחד סצנת הריגת הצב (האמיתית לחלוטין, יש לציין) שהיה לי קשה לשרוד עד סופה.

קצת יותר משבוע אחרי הבכורה הסרט נגנז בטענה שמדובר בסרט סנאף - סרט שבו הרציחות הן לגמרי אמיתיות. הטענות הופרכו ע"י הבמאי דאודטו, שהיה צריך להוכיח שהשחקנים חיים ולהסביר איך הושג האפקט של הבחורה המשופדת בסרט. אך לא כל הטענות הופרכו; דאודטו אולי לא רצח שחקנים, אבל כן רצח חיות. על פי הדיווחים שבעה בעלי חיים מצאו את מותם, ביניהם צב ים, קוף, חזיר ונחש. כתוצאה מכך הסרט נאסר להקרנה ברוב העולם.

למרות שבבסיסו ביקורת מעניינת וחדשנית לזמנו על התרבות המערבית, "שואת הקניבלים" נדחק לשוליים עם השנים - בעיקר כי מדובר בסרט מזעזע מדי לזמנו ולמעשה גם היום. האמירה החשובה שלו נבלעת בקיצוניות שלו ולכן קשה להמליץ עליו לקהל הרחב, אך מי שאוהב סרטים עם אלימות ויזואלית קיצונית ימצא אותה בסרט הזה בשפע.