Seret.co.il - :: אם לומר את האמת - הסרט שמתעד את המשפט נגד יוצר ג'נין ג'נין

המשפט "לאמת פנים רבות" הפך כבר מזמן לקלישאה אך זה לא הופך אותו לפחות רלוונטי ועדיין איננו יכולים להפסיק לרדוף אחר המושג החמקמק הזוכה לשם "אמת". יצר זה הינו המניע והקונפליקט העומד במרכז סרטו התיעודי של הבמאי איתן חריס "אם לומר את האמת".

באפריל 2002, רצף אירועי טרור ובראשם פיגוע המוני במלון "פארק" בנתניה בליל הסדר. בתגובה גורמים לפתיחת מבצע "חומת מגן" בגדה המערבית במטרה לחסל את תשתית הטרור הפלסטינית. במהלך המבצע נחסם השטח לתקשורת, ומקורות פלסטיניים הזינו את העולם בידיעות כוזבות, בדבר אלפי הרוגים פלסטיניים, וטבח נוראי שביצעו חיילי צה"ל בתושבי מחנה הפליטים בג'נין.

עם סיום המבצע, נכנס לג'נין השחקן והבמאי הפלסטיני מוחמד בכרי, תושב ישראל, וראיין את תושבי מחנה הפליטים על שהתרחש, לדבריהם, בזמן פשיטת צה"ל. התוצאה: הסרט "ג'נין ג'נין", שעורר תגובות נזעמות בישראל, ונאסר להקרנה על ידי הצנזורה. בכרי עתר לבג"צ, והסרט הותר להקרנה בשם חופש הביטוי. אלא שבכרי - באותה עת שחקן פופולרי מאד בישראל ("מאחורי הסורגים", "גמר גביע") - שילם מחיר אישי: הזעם של הציבור הישראלי הדיר אותו מתעשיית הקולנוע והתיאטרון בארץ, והקריירה שלו התרסקה. איתן חריס, יוצר קולנוע מוערך ועטור פרסים ("לולה"), ליווה את השחקן והבמאי מוחמד בכרי לאורך שש שנות משפט שהתנהל מולו, בו נתבע בכרי בתביעת דיבה בסכום של 2.7 מיליון שקל בעקבות יצירת הסרט "ג'נין ג'נין". התובעים, חמישה חיילי מילואים שלחמו במסגרת המבצע ושכלו 13 מחבריהם בקרב, טענו שהסרט מציג ידיעות כוזבות בדבר אלפי הרוגים פלסטיניים ואיננו אלא סרט תעמולה המציג את חיילי צה"ל כפושעי מלחמה.

"אם לומר את האמת" עוקב אחר בכרי במשך שנות המשפט, לאו דווקא בתוך אולמות בית המשפט עצמו אלא, במשך מרבית הסרט, במסעות. התרוצצויות הלוך וחזור בין מכרים ותומכים ובין עדים ואנשים, שאיך לומר בעדינות, תומכים קצת פחות. ה"עדים" האלו הינם אנשים שנכחו במחנה הפליטים בזמן המבצע משני צידי המתרס. מהצד הפלסטיני בולטים שניים, האחד איש מבוגר שנפצע בזמן "חומת מגן" והשנייה מי שהייתה באותו הזמן רק בת 12 וחזתה במאורעות מקרוב. שניהם נמנים בין המרואיינים המופיעים בסרטו של בכרי ושניהם מתבקשים שנים אחר כך, ע"י מוחמד בכרי, להעיד לטובתו ולהישבע על ספר הקוראן באמיתות דבריהם.

סיפורי השניים גם מהווים נושא קולח לדיון בהקרנת "ג'נין ג'נין" בה אנו נחשפים גם לעדים מהצד הישראלי ובפיהם גרסה שונה לאותם האירועים בדיוק. לכל אחד מהצדדים אמונה מלאה בצדקת דבריהם. היא זו המניעה את מעשיהם ובלעדיה התואר "שנוי במחלוקת" לא היה עוטף, דבק ושזור בפרשה כולה.

[*]

תום המשפט, קרי פסק הדין, המופיע לקראת סיום הסרט ידוע כבר לציבור ומעלה שאלות בהתאם אך ברצוני להתייחס לסיום אחר שאינו חלק מסרטו של חריס אך ללא ספק קשור בו. הסיום והתוצאה של שיתוף הפעולה בין הבמאי איתן חריס והשחקן מוחמד בכרי הינו החרמת הסרט על ידי בכרי שמככב בו. בדוגמא של החיים מחקים את האמנות בכרי איננו מרוצה מעבודת הבמאי ומאופן הצגתו שלו ובהקרנת טרום הבכורה של הסרט בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של חיפה ישב בהפגנתיות מחוץ לאולם. בתום ההקרנה אף פורצת מהומה באולם כאשר הלוחמים התובעים במשפט, שסירבו לשתף פעולה בעשיית הסרט, מבקשים להציג את גרסתם. הרצון והאמונה אינם כבים יחד עם המצלמה או פסק הדין וכנראה שלעולם לא ייכבו בליבם של הנפשות הפועלות.

אם לומר את האמת, אני חושבת ש"אם לומר את האמת" זה שם די אירוני לסרט שכזה. אין אמת בסרט, לפחות לא אחת מוחלטת. ישנה האמת האישית של בכרי, ישנה האמת הקרה והדידקטית של בית המשפט, ישנה האמת האישית של התובעים, ישנה האמת של הצופה וכולן ניצבות אחת מול השנייה במעין תיקו שאף אחד לא יכול לנצח בו למרות שהם בהחלט מנסים.

הסרט "אם לומר את האמת" ישודר היום (חמישי, 18.12) בערוץ 22 בשעה 23.00, בהפקת הרשות השנייה.