Seret.co.il - :: ראש בראש - ג'יימס בונד: מרגל שרמנטי או שוביניסט אנטיפטי?

לקראת צאת הסרט "ספקטר", הסרט החדש בכיכובו של דניאל קרייג בסדרת ג'יימס בונד הבלתי נגמרת, הפגשנו את שני הכתבים שלנו אחד שונא את סרטי הסדרה ולא מבין מה מוצאים בה והשני חושב שהיא אחת מסדרות האקשן והריגול המהנות והטובות שנעשו. קבלו את הראש בראש בין נתן ליכטר לרז דנון על סרטי ג'יימס בונד. שתפו אותנו בתגובות עם מי אתם מסכימים.

רז דנון: "בונד החדש תכף עולה למסכים בישראל. מודה, לא יכול להיות מאושר ממני. לא סתם סדרת הסרטים הזו רצה כבר במשך עשרות שנים עם מעל 20 סרטים, משחקי וידאו וקהל מעריצים מושבע. הסרטים הצליחו להסתגל לשינויים בנוף החברתי והפוליטי, והתאימו את עצמם להלך הרוח של הדור הנוכחי. מנבלים קלישאתיים ודמות מיזוגנית להפליא, עברנו כברת דרך עד היום, כשהסרטים עוסקים באיומים מבפנים, טרור בין לאומי, ואפילו בשאלה המהותית של האם צריך מרגל (וגיבור) כזה בתקופה כל כך מתקדמת טכנולוגית. הסדרה מתפתחת ומשתנה, מלהקת מחדש את הדמות הראשית בהתאם, ומצליחה בכך להתעלות על פרנצ'ייזים רבים שמצאו את מותם, כשהפכו ללא רלוונטיים עם הזמן.

[*]

נתן ליכטר: "אני לעומת זאת מעולם לא סבלתי את סרטי ג'יימס בונד. מבחינתי הם תמיד היו סרטי האקשן הכי משעממים שיש. את חלקם לא הייתי מסוגל לראות עד הסוף ובמהלך אחרים פשוט נרדמתי. האמת היא שאני לא זוכר מתי הפסקתי לעקוב אחר הסרטים. למרות זאת הכרחתי את עצמי לראות את "סקייפול" מפני שקראתי כמה ביקורות שהיללו את דמות הנבל שמגלם חאווייר ברדם. לא במפתיע ניקרתי גם במהלך הסרט הזה.

לא מצאתי עדיין סרט ג'יימס בונד עם תסריט מעניין. תמיד יש נבל גדול מהחיים, תמיד נראה שג'יימס בונד לא יצליח במשימתו הפעם ותמיד ג'יימס בונד מצליח. כשנכנסים לסרט של ג'יימס בונד יודעים שהרבה דברים יעופו באוויר, מכוניות יתרסקו, חלונות יתנפצו הוא ישתה מרטיני, יאמר בונד, ג'יימס בונד ובסופו של דבר הוא יציל את המצב. סרטי ג'יימס בונד מעולם לא יהיו מעניינים כמו הסרטים שנעשו בהשראת הדמות. קחו לדוגמא את 'שקרים אמיתיים', שמבחינתי הוא אחד מסרטי האקשן/סוכן חשאי הטובים בהיסטוריה. אף סרט ג'יימס בונד לא מתקרב לקרסוליו. למעשה אני אפילו מעדיף פרודיות כמו "ג'וני אינגליש" על סרטי ג'יימס בונד המשעממים". רז דנון: "בואו נעזוב לרגע תסריט, אמנות, התפתחות עלילתית ורלוונטיות. כל אלה מתגמדים לעומת ההנאות הקטנות בסרטים האלה. זה מתחיל במסחרה האינסופית של פרסומות סמויות למכוניות הכי שוות בשוק כרגע, דרך שעונים מדהימים ותכשיטים של האלפיון העליון ועד לפרסומות חסרות בושה של שלטי קוקה קולה ברקע למרדפים מרהיבים. ואם זה לא הספיק בשביל לרצות את הצפון תל-אביבי הפנימי שבכם, יש גם גאדג'טים בשפע - החל מאקדח שמזהה את טביעת ידו של בונד ועד לעטים מתפוצצים ומכוניות נעלמות .בונד הוא באמת האדם שאין מה לקנות לו ביום הולדת. ואם הרגשתם לרגע שובע מהכל, אז קחו נשימה, כי לקינוח גם מצרפים לכל אלה את הקאצ'-פרייזים הכי מגניבים בקולנוע – 'בונד. ג'יימס בונד'. 'Shaken, not stirred'. מוטיבים קטנים וחסרי כל משמעות שחוזרים בכל סרט, ובכך נותנים לקהל משהו מוכר לצפות לו, וכל פעם מחדש גורמים לחיוך כשאותו המוטיב אכן חזר".

[*]

נתן ליכטר: "עוד דבר שאני סולד ממנו בסרטים האלה אלו נערות בונד. סדרת סרטים שמחפיצה נשים? מציגה אידאל יופי בלתי אפשרי? ג'יימס בונד דופק וזורק? כל התשובות נכונות. זה נכון שחלק מהנערות היו למעשה נשים חזקות, אבל השימוש המרכזי בהן לא היה הרבה יותר מאשר תירוץ להכניס מיניות לסדרה שמסרבת לגווע. ברוב המקרים, הן שולבו למען האדרת גבריותו של ג'יימס בונד. אגב, העובדה שברוב סרטי ג'יימס בונד לא רואים אותו מקיים יחסי מין עם הנערה התורנית, אינה מעידה על כך שהסדרה נטולת סקסיזם. כנראה זה נעשה במטרה שהסרטים לא יהיו מוגבלים לצפיית נוער".

רז דנון: "עזוב אותך סקסיזם ותקשיב לשירים. אם יש משהו שעמד בקצב ההתפתחות של תוכן הסרטים, זה ללא ספק שירי הנושא. מהמוזיקה הקלאסית של 'ד"ר נו', דרך שירים שכבר הושרשו בתרבות כמו Diamonds are Forever ועד לסקייפול המצוין (והמועדף עליי) של אדל, כל אלה ראו אבולוציה מסרט לסרט, אך בו בעת מצאו דרך לשמור כולם על אופי קלאסי וסקסי (טוב נו, השיר פתיחה של מדונה גבל במחריד אבל ככלל זה נכון). עם השירים, כך גם סצינות הכתוביות פתיחה ראו אבולוציה. נכון, נשים סקסיות תמיד היוו מוטיב חוזר, אך הכתוביות שודרגו והיום כמעט אפשר לומר שזה סרט בתוך הסרט. מעין רגע קצר בן 3 דקות, שמאפשר לבונד להיות משהו מופשט וטיפה יותר מחוספס מבחינה אומנותית. או שזה רק אני? אוקי, הלאה..."

נתן ליכטר: "בוא נחזור למגרעה הגדולה ביותר בסרטים האלו – דמותו של ג'יימס בונד. למרות שדמות זו היא אבי דמויות הסוכנים החשאים, היא שטוחה, קרה וצפויה. למעשה עם השנים היא הפכה לעוד יותר קפואה ובמיוחד כאשר דניאל קרייג החל לגלם אותה בסרטי הפריקוול לפרנצ'ייז האלמותי. דניאל קרייג הוא שחקן קולנוע עם הבעות פנים של פסל.

פרט לכך, העובדה שגילמו את בונד יותר מידי שחקנים, הפכה אותה לכל-כך לא מעניינת שכבר לא באמת אכפת לי מה יקרה איתה. אתם יודעים מה, אני לוקח את דברי בחזרה. מאוד אכפת לי מה יקרה איתה, אני מאוד מקווה שהדמות הזאת תמצא את מותה באחד הסרטים הקרובים. אבל על מי אני עובד? הרי מדובר בסרטי פריקוול. אם ובלי קשר הוא לא ימות כי בונד, ג'יימס בונד, הוא לא רק דמות. סרטי ג'יימס בונד הם לא רק סרטים אלא סחורה ומותג שמוכר שעונים, בשמים ומה לא. ג'יימס בונד הוא סמל הגבריות. אף אחד לא יכול לנצח אותו, גם לא המוות. ג'יימס בונד יכול לברוא אבן שצ'אק נוריס לא יכול להרים. בקיצור סרטי ג'יימס בונד והסחורה שבאה בעקבותיהם מגלגלים מיליארדים, כך שאין מה לצפות ממנו להזדכות על הציוד".

רז דנון: "מצטער, אבל אני פשוט לא מסכים איתך. לא ממש ברור לי מה אפשר להגיד לרעה על הסרטים הללו. פאן, לרוב עם נגיעה של עומק ותחכום. זהו שילוב נדיר בקולנוע, בו סרט פונה לנישה מאוד קטנה של חנונים שוביניסטים ושטחיים (מודה באשמה!), ובו-זמנית מייצר אהדה רחבה וחיבור של קהל עכשווי בעזרת תחכומים קטנים ודמויות בנות זמננו. זוהי גם דוגמה לאופן בו סרט אקשן טוב אמור להיראות, ואיך פרנצ'ייז חזק מאמץ את השינויים הבין-דוריים לטובתו. אתה צודק שיש עוד כברת דרך לעבור, בייחוד בתחום ייצוג הנשים בסרטים, אך אם להסתמך על הסרטים האחרונים, אפשר להכריז בגאווה גדולה שהפוטנציאל של בונד עוד עתיד להתממש".