באטמן נגד סופרמן: ביקורת גרסת הבמאי החדשה לסרט

הרבה נאמר על הסרט "באטמן נ' סופרמן", כשמרבית הנאמר לא ממש היה חיובי. למען גילוי נאות, אני לא מהמצדדים בביקורות השליליות. כבר במרץ, בצפייה הראשונה בסרט, היה לי ברור שמתחת לכל הבלאגן הזה מסתתר סרט מצוין שמחכה לפרוץ החוצה. המשחק ברמה גבוהה ממרבית השחקנים, הקונספט היה מיוחד ומרשים (גיבורים כדמויות מיתולוגיות בנות זמננו) וויזואלית - שם גם המבקרים הגדולים ביותר של הבמאי זאק סניידר יסכימו שאת עיצוב וצילום הסרט הוא מצליח ליישם כמו שאף במאי אחר לא מצליח.

אבל קשה להתעלם מהעריכה המקוטעת, מעלילות שלא נפגשות עד שלב מאוד מאוחר, וקטעים שלמים שמשאירים אותך קצת פעור פה, ולא במובן החיובי. אחרי כל הביקורת הזו, השאלה שרבים ישאלו כעת היא האם גרסת הבמאי, שיוצאת השבוע למכירה במדיה ביתית, משפרת את הסרט?

בואו נתחיל במה שנדמה לי שיהיה לכולם ברור מאליו. מי שלא נהנה מהטון הרציני והקודר של הסרט, וציפה לעוד סרט מארוול מלא בשנינויות בין הדמויות - דעתו לא תשתנה כאן. גרסת הבמאי, שמוסיפה עוד 30 דקות לסרט, עובדת על אותם חומרי גלם, ככה ש'מייק-אובר' של ממש לא מתרחש פה. החלטת ג'סי אייזנברג לקחת את לקס לותור בכיוון המגוחך אותו בחר נשארת תמוהה, וכך גם המניעים שלו (אם כי יש חידודים מינוריים בנושא). עם זאת, מה שכן מתרחש בעיני הוא לא פחות משיעור בלימודי קולנוע לאולפנים. בסרט קולנועי כל דקה חשובה, ולפנינו מיצג לסרט שהופך את עורו בחצי שעה נוספת של תוכן.

[*]

הסרט נפתח באופן דומה, ברקע קצרצר לדמותו של ברוס ויין, ומעקב אחר נקודת מבטו לאירועי הסיום של "איש הפלדה". למרות הדמיון, מבינים מסצינת ההרס הראשונית, הסרט הזה הולך להתברך בהמון רגעים קטנים שמוסיפים מרקם לעולם הזה בו הדמויות חיות. הצצה קטנה לשיירה של ילדים שהולכים בעקבות מבוגר אחראי בתוך הרס בלתי נתפס שהתרחש במטרופוליס, זו דוגמה לרגע קט שמוסיף המון רגש מוסף, ונותן לנו להבין את גודל העוצמה וההרס שהדמויות האלה מסוגלות לו. גרסת הבמאי מפזרת אינסוף רגעים כאלה, בנוסף לכמה שינויים יותר מאסיביים.

השינוי העיקרי סובב סביב העלילה של לויס באפריקה, וההפללה של סופרמן בעקבותיה. העלילה הזו לכל אורך הסרט מקבלת זמן להתפתח. בגרסה הקולנועית, הרגיש שלויס מדלגת מנקודה א', ישר ל-ד' ומשם ל-ח'. הכל הרגיש אקראי – רגע אחד היא באפריקה, רגע אחרי כבר מפלילים את סופרמן במוות שהתרחש שם, פתאום יש לה כדור כסף ביד, ואיכשהו זה מוביל למסקנה שמישהו מפליל את הגיבור שלנו. הגרסה הארוכה דואגת לתקן את בעיית הרציפות הזו, והיתרון הוא לא רק בהירות. לויס מקבלת נפח כעיתונאית חוקרת, שמפעילה כישורים, שכל, ותושייה ותורמת חלק של ממש לפיתוח העלילה.

אבל יותר חשוב, ומה שהכריע את הכף לטובת הסרט מבחינתי, הוא קלארק. הגרסה הקולנועית פשוט מחקה אותו לחלוטין, עם הבעה מיוסרת מזדמנת, בלי כל הבנה של הצופים מה עובר לדמות הזו בראש. הגרסה הזו מתעכבת על קלארק אין ספור פעמים, גורמת לנו להבין את מלוא הקונפליקט שאותו הוא חווה, ומספקת על הדרך את אחד הרגעים הכי נוגעים ללב בסרט, בינו לבין אמו בשיחת טלפון.

לא להאמין כמה ברור מאליו לכלול את סופרמן בסרט עליו, אבל כנראה בהפקה שכל כך עסוקה בלהציג דמויות חדשות, דמויות ישנות בגרסה חדשה, ונבלים בשפע, לגיבור הסרט נשאר מעט מאוד זמן לככב על המסך. הסרט הזה מתקן את העוולה הזו, בריבוע. קלארק הופך לדמות רב מימדית, עם רצונות, קונפליקט ועלילה עצמאית. דמותו זוכה לזמן נשימה, זמן להתבטא, לחקור, ולעבור שינוי, כפי שגיבור של סרט ראוי שיעבור.

בעיה שלא משתנה עם הסרט, מעבר לטון הרציני שאולי הרתיע אנשים מסוימים, זה הניסיון לתפוס את הכל – תקומת ליגת הצדק, לקס לותור יחד עם דומזדיי, וונדר-וומן, המוות של סופרמן ועוד ועוד מתגלה כמשקל עודף שגורר את הסרט למחוזות לא כל כך רצויים. את סרטון התגלית של וונדר-וומן לקיומם של גיבורים נוספים, יכול סניידר בכיף לדחוף לסוף הכתוביות, כמו גם את ההצצה לעתיד, שמקבל באטמן תודות לביקור מהפלאש. סצינות כמו אלה, נחמדות ככל שהיו למעריצים, שמות ברקס כמעט מוחלט על העלילה, ושום שינויי עריכה או תסריט לא ישנו את זה. מעבר לכך, מי שלא אהב את פתרון הקונפליקט בין שני הגיבורים שלנו לא ישנה את דעתו כאן.

[*]

בסופו של דבר מדובר בשיפור ניכר על פני הגרסה הקולנועית. שינויים, מהגדולים (עלילת אפריקה) ועד לרגעים קטנים ולכאורה חסרי כל חשיבות, מביאים את הסרט להפוך לשלם, עם קו מחשבה קוהרנטי, וכזה שמחבר סצנות ביותר מסתם דבק עריכתי. רעיונות, עלילות ודמויות מתחברות ויוצרות שלם, שיותר נעים לצפות בו, על אף זמן הצפייה הארוך יותר מהגרסה הקולנועית.

לכל מי שהיה על הגדר, או התאכזב מאופן הביצוע של הסרט בגרסה המקורית, תנו צ'אנס לגרסה הזו. זה ממש שם למעלה בפנתאון הגרסאות המתוקנות, שהיה שמור לסרטים כמו "דרדוויל", "ממלכת גן העדן" ו"השומרים" עד כה. עוד תופתעו לטובה, ואולי אפילו קצת תתרגשו לקראת "ליגת הצדק".