בחזרה לעבר: הסרטים הטובים של רוברט זמקיס

6. בעקבות האוצר הרומנטי

האמריקאים פיתחו מחדש את חוש האסקפיזם בדמות ההרפתקה, מסע גילוי עצמי גדול מהחיים בשורה של סרטי הרפתקאות כגון "הגוניס", "אינדיאנה ג'ונס" וכמובן סרטו הרביעי באורך מלא של זמקיס - "בעקבות האוצר הרומנטי".

זהו סרט הרפתקאות כיפי ונוסטלגי בכיכובם של קתלין טרנר ומייקל דאגלס שלקח את התפקיד שאותו לא רצו: סילבסטר סטאלון, כריסטופר ריב, קלינט איסטווד, ג'ק ניקולסון ועוד רבים. הסרט מספר על ג'ואן ווילדר (טרנר), סופרת אשר אחותה נחטפה, כדי לעזור לה היא טסה לקולומביה ונעזרת בהרפתקן האגדי ג'ק טי. קולטון (דאגלס).

דיאן תומאס המנוחה כתבה תסריט מאוד מודע לעצמו. היא יודעת איך ליצור את דמותה של ג'ואן כאישה סגורה ופחדנית, אשר נתקלת בדמות ההרפתקן המושלמת וההפך הגמור ממנה. לעומתה, קולטון החופשי והפראי פוגש באישה אשר מצליחה לגשר בינו לבין המציאות. תומאס מצליחה לפתח את הדמויות וליצור ביניהן את הרומן הקולנועי המושלם.

5. רוצה לאחוז בידך

לפני שהחל את לימודיו באוניברסיטת הקולנוע USC היוקרתית, ביים זמקיס קליפ מוזיקלי עם שירם של להקתו האהובה - הביטלס. האוניברסיטה שנאה את הקליפ ולא ענו לו כלל. אחרי התעקשות רבה, הסכים אחד המורים ב-USC לקחת אותו תחת חסותו וקיבל אותו ללימודים בתנאי אחד- תשתפר או שאתה עף.

למזלו, זמקיס הוא במאי חרוץ ועקשן ולכן הרשים את אותו מורה עד מאוד. אבל עוד יותר למזלו של זמקיס, אותו מורה גם מקורב לסטיבן שפילברג. שפילברג באותו זמן ניסה לפתח פרויקט של הביטלס לזכרה של הלהקה האהובה. כאשר ראה את אותו הקליפ, סימן שפילברג את זמקיס כבמאי של הפרויקט הזה. את "רוצה לאחוז בידך" כתב זמקיס עם בוב גייל, שותפו ללימודים שגם כתב איתו את טרילוגיית "בחזרה לעתיד".

"רוצה לאחוז בידך" היה סרטו הראשון באורך מלא של זמקיס ומוקדש כולו לדור ילדי הפרחים אשר גדל ביחד עם התקדמות עלילת הסרט. במיוחד בולט בסרט הוויז'ן והאווירה של זמקיס. קשה מאוד לבמאי בסרטו הראשון לגבש שפה קולנועית המיוחדת לו וזמקיס נכנס לקומץ הבמאים שהצליחו בכך.

[*]

4. מי הפליל את רוג'ר ראביט

אחרי "בחזרה לעתיד", זמקיס קיבל את מלוא תשומת הלב בשביל ליצור פרויקט שאפתני אף יותר, אבל אף אחד לא ציפה למה שאני קורא האוונג'רס של הסרטים המצוירים. לסרט זה, איגד זמקיס את כל הדמויות המצוירות האהובות ביותר הפוגשות את אדי וליאנט, בלש אלכוהוליסט המהווה את הפרוטגוניסט הקלאסי לסרט פילם-נואר. גם כאן, אף אחד לא חשב על הרעיון לשלב סרט בלשים ריאליסטי כמו "צ'יינהטאון" המיועד למבוגרים ולהפגיש אותו עם עולם המצוירים המשעשע שהיה מיועד לילדים. התוצאה החזירה לשנות ה-80 את האהבה לסרטים מצוירים שקצת נשכחה באמצע שנות ה-70 האפלות. הסרט ייזכר במיוחד בזכות שיתוף הפעולה הראשון והאחרון מסוגו בין דיסני לוורנר אשר הפגיש את צמד הדאקים של דאפי ודונלד לדו-קרב אפי על נגינה בפסנתר. אבל תשאלו כל בן אדם שראה את הסרט, הסצנה הזכורה והאהובה ביותר היא ללא ספק סצנת הצניחה שבה נראו באגס באני ומיקי מאוס באותה הסצנה בעודם עובדים על וליאנט הזקוק נואשות למצנח. חלום מתגשם של כל ילד, עוד מוצר מעורר חיוך והישג מבית יוצרו של זמקיס.

דרך אגב, בכל ראיון מבטיח זמקיס סרט המשך ל"רוג'ר ראביט", רק נראה שזה לא מתקדם לאיזה שהוא מקום. הסרט הזה כבר בקרוב חוגג 30 ועולם המצוירים בדו ממד כבר הפך לדי מיושן, לא עדיף להתחיל לעשות משהו בנוגע לזה?

3. ביוולף

אני מניח שאתם בטח מרימים גבה שכתבתי את "ביוולף" ולא את "פורסט גאמפ". רוב האנשים לא אוהבים את סרט הזה, אפילו שונאים, אבל לעולם לא הייתי מוותר עליו. מעטים האנשים שהצליחו להבין כמה שאפתני היה הפרויקט הזה. מעטים האנשים שהבינו כמה אומץ דרוש בשביל לעשות את סרט האנימציה האפל ביותר שיצא לאור אי פעם: יש כאן שד שאוכל אנשים חיים, אנג'לינה ג'ולי מכוסה בעור זהב, גופות בכל מקום, בגידות ומסרים חברתיים, ערימות על ערימות של דם וישבנו החשוף של חניבעל לקטר. אני מזכיר לכם שמדובר בסרט ילדים.

"ביוולף" סיפר את האגדה הקלאסית על הגיבור באותו שם שמגיע לדנמרק בשביל לנצח את השד גראנדל המטיל אימה על תושבי הארץ. תוך כדי, הסרט נותן לא מעט טוויסטים על סיפורו של ביוולף ומראה חקירה פילוסופית מעט על הנושא של מה הוא גיבור אמיתי. אפילו שמדובר בסרט ילדים, אני חושב שזה אחד מהסרטים העמוקים והקשים ביותר של זמקיס, סרט עליו הוא עמל במשך 3 שנים עבור הוויזואליה הריאליסטית שלו.

צר לי שהסרט הזה לא הצליח. אולי בגלל שהוא הקדים את זמנו? אולי בגלל שאנחנו חיים בתקופה שבה מקוריות זה כבר דבר פחות מוערך? ואולי בגלל זה זמקיס כבר לא מיצר סרטי קאלט כמו "בחזרה לעתיד" ופונה לסרטי 'מבוסס על סיפור אמיתי'?.

2. טרילוגיית בחזרה לעתיד

טרילוגיית "בחזרה לעתיד" היא לא רק מסרטיו הטובים של זמקיס אלא גם מסרטי ההרפתקאות והמדע בדיוני הטובים ביותר של כל הזמנים. כשהוא שוב מתוחזק בסטיבן שפילברג על תקן ההפקה, זמקיס סוחף אותנו למסע אל תוך מוחו היצירתי וגם לימד את צופי הקולנוע מעט פיזיקה, כימיה וחקר המסע בזמן.

אבל כשאנחנו צופים ב"בחזרה לעתיד" אנחנו לא מתעניינים באמת מציר הזמן ושטויות כאלה ואחרות. אנחנו מדברים על מרטי, על דוק, על הילד בן ה-17 הצעיר והקטן שקיבל הזדמנות לשנות את גורלו וגורל משפחתו ועל דוק שהוא אחת הדמויות האהובות והמצחיקות ביותר בכל הזמנים.

הליהוק של מייקל ג'יי פוקס וכריסטופר לויד הוא פשוט גאוני. ג'יי פוקס נהפך לכוכב ענק בהוליווד בעקבות הסרט הזה. אם עד לאותם שנים ז'אנר המדע בדיוני היה קשה לעיכול מבחינת סוריאליזם, זמקיס שוב הוכיח שאפשר קצת אחרת וכך הביא להוליווד את התהילה של ז'אנר קומדיית המדע בדיוני.

1. להתחיל מחדש

"להתחיל מחדש" הוא מופע שלם בכיכובם של שניים מהקולנוענים המוכשרים ביותר במקצועם - רוברט זמקיס וטום הנקס בהופעה הטובה ביותר שלו. כשאני חושב על הסרט הכי טוב של זמקיס, אני לא חושב על איזה סרט הוא האיכותי, המצחיק, השאפתני ביותר. אני חושב על מה מייצג הכי טוב את הבמאי. כאן אין אפקטים, אין מדע בדיוני ואין התעסקות בהיסטוריה האמריקאית - יש בן אדם.

זמקיס הצהיר בלא מעט ראיונות שכאשר הוא עושה סרט חדש הוא תמיד משווה אותו לסרט הזה אבל ללא הצלחה. אפשר להבין אותו, אין אף סרט שמרגישים בו יותר טוב את האווירה המלודית והאנושית שאפיינה את כל הסרטים שברשימה, אווירה שאי אפשר לתאר אותה במילים מלבד שמו של הבמאי. עוד אי אפשר לתאר את כמות הכישרון שמפגין טום הנקס.

ב"להתחיל מחדש" זמקיס מציג כל בן אדם אשר קיים בעולם הזה, כל איש ואישה שיש להם את הטבע האנושי, אבל בעיקר הוא רואה את עצמו. לכן, הפעם הוא לא רק משחק עם הדמות, הוא אכזרי אליה וכך גם רחמני ומלא חמלה כלפיה. כמו כן, גם כאן מוצגת הייחודיות של הבמאי. שוב, אף אולפן לא חשב על רעיון של לעשות סרט ששעה וחצי שלו נטולת שחקנים מלבד הנקס והכל נשען על יכולת הכתיבה של ויליאם ברויילס ג'וניור, יכולת המשחק של הנקס ובמיוחד על העבודה שלו עצמו בתור במאי.

יש כאן הרבה ביטחון עצמי הנוגע אפילו בשחצנות והכל חלק מהדבר שמאפיין את הבמאי והיא השאפתנות. השאפתנות הזו הפכה את זמקיס ליוצר סרטים בזן נכחד שלצערי כבר לא קיים היום. עם כל הכבוד לתצוגת הבימאים המרשימה שעלו בעשור האחרון, אין במאים שאומרים בואו נשבור את חוקי המשחק, בואו ננסה לעשות משהו שאפתני שלא ניסו בעבר. לכן חסרים לי במאים כמו רוברט זמקיס.