דם אמיתי: דירוג סרטי המסור

7. המסור 5

במאי: זה שישן על הספה בצילומים

מבחינתי סדרת "המסור" נגמרה עם הקרבתו של ג'ון קרמר בסרט השלישי שסגר את הסדרה בצורה מפתיעה וגאונית. אחריו הגיע "המסור 4" שעליו עוד סלחתי. אבל אחרי "המסור 5'" הבנתי שהסדרה הזו כבר ממש לא משחקת לפי החוקים, ואתם יודעים מה קורה כשלא משחקים לפי החוקים.

הסרט החמישי מתחיל בדיוק מהנקודה בה החלק הרביעי נגמר: הבלש סטאהרם מגלה שהבלש הופמן הוא הג'יגסו החדש והם מנהלים משחק חתול ועכבר. תוך כדי ישנו משחקון נוסף של המסור, שמקבץ מספר אנשים ומנסה לגרום להם לעבוד ביחד.

מבנה תסריט נורמטיבי מתנהל בדרך כלל ב-3 מערכות - התחלה, אמצע וסוף. בסוף כל מערכה, תמיד חייב לקרות משהו שישנה את הדמויות או יוסיף פלפל לעלילה. ב"מסור 5" פשוט לא קורה כלום. אין שום שינוי אצל אף אחת מהדמויות והמקרה היחיד שמעורר התרגשות אצל הצופה קורה בחמש דקות האחרונות של הסרט. זה לא סרט רע, זה הרבה יותר גרוע - זה סרט שהניסיון היחיד בו הוא להרוג קצת זמן עד שיגיע "המסור 6".

לא נראה שמישהו בכלל מנסה ליצור עניין בסרט. אין שום ניסיון לפתח את הדמויות, ליצור הפתעות או אפילו להגעיל את הצופה בדרך מקורית כמו שעשו שאר הסרטים. הסרט לא ראוי לצפייה, לא צריך גם לצפות בו בשביל להבין את הסרט השישי. למה הוא קיים? כסף.

6. המסור 6

במאי: העורך של המסור 1-7

"המסור 6" נכשל בקופות בארה"ב ובכל העולם. ממש הפתעה גדולה אחרי ש"המסור 5" רימה את כולם וגרם להם לחשוב שמדובר בסרט אמיתי. "המסור 6" הוא שיפור גדול לעומת קודמו. יש לו רגעים שבהם הוא נוראי, הדמות של הבלש הופמן כבר מאוסה וההחלטה להראות את העבר של ג'יגסו הרסה לגמרי את המסתורין מאחורי הדמות שנוצר בשלושת הסרטים הראשונים. אבל הסרט הזה לפחות כולל בתוכו התחלה, אמצע וסוף. ב"מסור 6" אנו גם פוגשים לעומק יותר את ג'יל קרמר, אשתו של ג'יגסו, ורואים את התפקיד שהיא שיחקה בזמן שבעלה יצר את המשחק האכזרי.

זה הסרט הראשון בסדרה, והיחיד נכון לעכשיו, שהשתמש באמירה פוליטית כנגד מדיניות ביטוחי הבריאות של ארה"ב. אבל המשחק שוב מתמקד כל כך בדם, איברים קטועים ומלכודות שמנסות להיות מתוחכמות שגם אם היה כאן ניסיון ליצור משהו עמוק, הוא נקבר תחת ערמת הרגליים הכרותות, עד שהאמירה הופכת למשעממת. "המסור 6" אולי לא גרוע כמו "המסור 5" אך הוא שטוח ונשכח בקלות.

5. המסור 4

במאי: דארן לין, הבוס של רוב סרטי "המסור" "המסור 4" הוא ככל הנראה הסרט המדמם והגורי ביותר בסדרה. אני נורא אוהב את הבימוי של לין, מ"המסור 2" ועד המיוזיקל אימה שכתב ב-2008, וזה ללא ספק בין הדברים היחידים שאהבתי בסרט הזה. זהו גם הסרט הראשון שנעשה ללא לי וואנל, התסריטאי, יוצר הסדרה ומי ששיחק את אדם בסרט הראשון. וואנל הכריז שהוא מעולם לא רצה ש"המסור" תהיה סדרת סרטים שמושכת את עצמה יתר על המידה וסירב שהסדרה תמשיך אחרי מותו של ג'יגסו ואני מסכים איתו לחלוטין. אז למה להמשיך את הסדרה בלי ג'ון קרמר ועדיין להזכיר כל רגע אותו?

צמד התסריטאים החדש, פטריק מלטון ומרקוס דנסטן, כל כך מנותקים רגשית מהטרילוגיה המקורית שהם רק מנסים למצוא דרך להמשיך ולהמשיך את הסדרה. הבעיה בסרט הזה מתחילה עוד מראשיתו כאשר אנו מבינים שהסרט נשען, כמעט אחד לאחד, על מוטיבים והפתעות מהסרטים הקודמים. "המסור 4" לא מצליח לחדש ולהפתיע ולא מנסה לעשות כן. הסרט התחיל מורשת של סרטים שניסו לשחזר את דמותו של ג'יגסו ולהביא יורש ראוי לטובין בל וגם להביא רעיונות למלכודות שלא יהיו אירוניות ומפתיעות, אלא יראו כמה שיותר את נפלאות הגוף האנושי.

4. המסור 3D

במאי: העורך של המסור 1-7 (היחיד שנשאר במשך הפקת כל הסרטים)

אם "המסור" היה "מלחמת הכוכבים", אז שלושת הפרקים הראשונים הם הטרילוגיה המקורית וארבעת האחרים הם הטרילוגיה המקדימה שהתעלמה כמעט לחלוטין ממה שאהבנו במקור. כמו בטרילוגיה המקדימה של "מלחמת הכוכבים", גם כאן רק המפגש המחודש עם גיבורי הטרילוגיה המקורית הוא מה שמבדיל בינו לבין השאר.

בסרט הזה נראה שצמד התסריטאים כבר הבינו את הקהל שהם פונים אליו והדבר היחיד שמנסה כל צוות ההפקה לעשות הוא ליהנות. הסיפור בסרט הוא כל כך שולי ומחוויר לעומת מלכודת הפתיחה המצחיקה ומדממת או הופעת האורח המצוינת של צ'סטר בנינגטון המנוח. אתם לא תרגישו על קצה הכיסא, אתם גם לא תהיו במתח או מופתעים מאף סצנה. זה הסרט הטוב ביותר מארבעת הסרטים האחרונים. זה סרט שמעורר חיוך ולפעמים גם צחוק. אבל האם זה סרט שמשתווה לטרילוגיה המקורית? חס וחלילה.

3. המסור 2

צר לי, אי אפשר לבחור בין "המסור 3" לשני. אלו שני סרטים אשר שווים מבחינתי עלילתית, רגשית וכמובן בטוויסט הסופי. מה שאהבתי בטרילוגיה המקורית היא שכל סרט הציג כיוון אחר להסתכל על ג'יגסו. אם בסרט הראשון הכרנו אותו וראינו את זהותו, כאן אנו רואים את התפתחותה של דמות כחזקה ועמוקה אף יותר משציפינו.

ב"סיוט ברחוב אלם 5", החליטו הפקת הסדרה שאפשר לפתח את פרדי קרוגר כדמות עם עומק, לתת לדמות עבר ומניע דבר שהרחיק ואף הרס את הפחד מהדמות. לג'ון קרמר לקח סרט וחצי להתפתח כדמות. נראה שמישהו ברחוב אלם היה צריך ללמוד מלי וואנל.

הכתיבה בסרט היא לא פחות מגאונית. אמנם הסרט הרבה פחות מסתורי, אך קשה לא לתת לו קרדיט על שימוש בנרטיב ייחודי ומשחק בין האנטגוניסט לפרוטגוניסט. טובין בל הופך את קרמר לדמות שכל כך דבקה במטרתה ומסביר באופן הגיוני את מניעיו, עד שלרגעים ארוכים אתה רוצה שהנבל ינצח.

2. המסור 3

כל סרט בטרילוגיה הוא שונה, אך הפורמט עצמו נשאר: מספר אנשים מוצאים עצמם במבוך מסוכן ומלא מלכודות בעוד שסיפור מסגרת גדול מתרחש סביבו. אך כל פעם הטון, הדמויות והמתרחש סביבן משתנה לחלוטין. הייחוד ב"מסור 3" הוא שלראשונה במותחן אימה אנו רואים את ג'יגסו הגדול כבול למיטה בעודו גוסס מסרטן וחסר שליטה על כל דבר. הצופה מוצא את עצמו בסיטואציה שבה הוא נדרש לרחם על האנטגוניסט, להזדהות איתו ואולי גם להבין את מעשיו.

הסרט הזה הינו סגירת מעגל מבחינת דמותו של ג'יגסו. אם בסרטים הקודמים הוא הראה שנדרש להקריב דם בכדי להעריך את החיים, כעת הוא מבקש ממקורביו, משחקניו ואף ממנו עצמו למצוא את הכוח לסלוח לעולם ולנסות לפתוח דף חדש. זה מבחינתי מה שטרילוגיית "המסור" מדברת עליו. אהבת החיים ומה תעשה כדי להישאר חי. כל הברוטאליות והגור הן תפאורה. זה מה שמבדיל בין שלושת הסרטים הראשונים בסדרה לבין המשך דרכה.

1. המסור

במאי: האיש והאגדה - ג'יימס וואן

"המסור" הוא אחד המותחנים הכי חכמים ובו זמנית פחות חכמים בהיסטוריה של הקולנוע. בתקופה שבה סרטי האימה איבדו את החריפות, סרטי המשך דלי תקציב הם היחידים שצלחו במשיכת הקהל. קמו להם שני סטודנטים לקולנוע, ג'יימס וואן ולי וואנל, ויצרו בעזרת תקציב זעום את אחד מסרטי האימה המקוריים שנוצרו.

אין הרבה במאים ותסריטאים שמצליחים על הסרט הראשון שלהם ליצור סרט עם מגע ייחודי ומקורי, בטח שלא להתחיל סדרת סרטים. אך היה ב"מסור" משהו שונה מסרטי המתח הרגילים. אמירה עמוקה יותר על מה שמתחיל כמשחק חולני אשר מתעלל באנשים אשר בגדו במשפחתם, התמכרו לסמים או סתם לא העריכו את חייהם כראוי. לאט לאט, המשחק משנה את המתמודדים שלו כאשר הוא מעמיד אותם במצבי קיצון.

אנשים חושב שהסדרה זה הדם, האכזריות והידיים המתעופפות, אפילו הפקת הסדרה המשיכה את הסדרה כך. אני מזמין את אותם אנשים לחוות את הסרט הזה. סרט שאף איבר או דם איננו נשפך בו, במקום זה אנו מקבלים דמויות במצבי הישרדות אשר גורמים להם להעריך מחדש את חייהם. הסרט לא רק גרם לקאסט להעריך ולנצל את החיים אשר אנו חיים, הוא גם גרם לכתב זה להעריך את החיים וגם לתת הזדמנות לדברים שאנשים אולי יחשבו בתור ירודים ומגעילים, מפני שלפעמים מדובר בגאונות.