פרדוקס קלוברפילד: ביקורת

מבלי לספר לאף אחד, מלבד פרומו יחיד שהוקרן בסופרבול ימים ספורים לפני כן, שוחרר במפתיע בשבוע שעבר הסרט השלישי ביקום קלוברפילד. "קלוברפילד" הראשון, שעלה לאקרנים ב-2008, עם שמות גדולים מאחוריו (המפיק ג'יי ג'יי אברהמס – "אבודים", "מלחמת הכוכבים", והתסריטאי דרו גודארד – "דדפול") גרף הכנסות מטורפות של פי שבעה מתקציבו.

הסרט השני "דרך קלוברפילד 10" גם יצא לקולנוע זמן קצר לאחר שחרור הטריילר שלו וזכה לביקורות אוהדות תוך שביסס דרך נפרדת משלו. במרבית הסרט הוא נחווה כמותחן המתרחש בלוקיישן אחד ורק בסיומו הוא נקשר ליקום של המפלצת מהסרט הקודם.

[*]

כעת הסרט חדש, "פרדוקס קלוברפילד", שהופק על ידי נטפליקס, מגולל את סיפורם של חברי מאיץ החלקיקים השפרד, שנשלחים, כמה קלאסי, להציל את כדור הארץ ולספק לו אנרגיה. בשל טעות פטאלית הם עוברים ליקום מקביל, ומנסים להילחם בתופעות שונות ומשונות המונעות מהם להשלים את משימתם.

את חברי הצוות אנחנו למעשה לא ממש מכירים. מעבר לכמה תכונות בסיסיות, רוב רובן של הדמויות חסרות אופי ועומק, וקשה לומר שמידת ההתחברות הרגשית גבוהה, אפילו לאחר חשיפת העבר הטראגי של אחת מהן. תרחישי האימה שבו מעט מוזרים, ובעיקר לא מפחידים. נדמה שנועדו רק בכדי לתת תירוץ קל ופשוט (מדי) לצופה על נסיבות ההתרחשויות. אלו, נשארות בגדר הצפוי ולא מצליחות להתרומם משם. בעיני, השחקנים עושים עבודה סבירה, כששוב אינם מצליחים לצאת ממחוזות הבינוניות. הדיאלוגים לא מתוחכמים מדי, ולכן גם מערכות היחסים בין הדמויות גם הם לא מפותחות.

ולמרות כל אלו, "פרדוקס קלוברפילד" מותח וקצב האירועים שבו מספיק גבוה כדי לא לאבד את הקהל בדרך. הצופים לא חשים בנחיתות מסוימת מהפקה שאינה מטעם אולפן, והאפקטים נראים טבעיים למדי (למעט רעיון החלון המסנוור בחללית). כנראה ש"פרדוקס קלוברפילד" חוטא ביוהרת סרטי ההמשך. הוא לא מתקרב לקרסולי אחיו הגדולים וצופיו לא יזכרו אותו בעוד שבוע. ועדיין, כיף לצפות בו, ותכלס לפעמים זה מספיק.