מהלבוי ועד המבוך של פאן: הסרטים הגדולים של דל טורו

מרבית הבמאים שמתמחים בבימוי סרטי אימה לא זוכים להצלחה מעבר לז'אנר הספציפי בו התמחו. חלקם מנסים את מזלם בדרמות, סרטי אקשן עתירי תקציב או קומדיות, אך רובם הגדול אינו מצליח לשמור על הצלחתם במקומות בהם הקהל לא מזהה את הטאצ' שלהם. בניסיו דל טורו המקסיקני הוא ממש לא אחד מהם: הוא נמשך לסרטי אימה ופנטזיה בשלב מאוד מוקדם בקריירה שלו, ואפילו סרט הבכורה שלו, "קרונוס" מ-1993, היה סרט אימה מהמניין.

מנקודה זו הקריירה של דל טורו הלכה וגדלה, ועם הזמן הוא צבר לעצמו קהל נאמן שהלך איתו יד ביד בין סרטיו, בין אם הם נשארו בתחום האימה או נטו לעבר סרטי אקשן עתירי תקציב שהוציאו את הילד שבו. לכבוד צאת סרטו החדש, "צורת המים" המועמד ל-13 פרסי אוסקר (3 מהם לדל טורו עצמו כבמאי, מפיק ותסריטאי הסרט) ושמשלב בין פנטזיה עם רגעי אימה לדרמה, החלטנו לדרג עבורכם את חמשת הסרטים הטובים ביותר של אחד הבמאים הכי אהובים ומגוונים בעולם.

[*]

5. פסיפיק רים

נכון להיום מדובר בסרט היקר ביותר עליו דל טורו עבד, כ-190 מיליון דולר, והתוצאה הייתה פשוט מרהיבת עיניים. זהו סרט אקשן-מדע בדיוני בו מפלצות חייזריות ענקיות בשם קאייג'ו מגיעות לכדור הארץ מתוך מעבר בין-מימדי באוקיינוס השקט ולמען מטרה אחת: להשתלט לאט לאט על הכוכב שלנו. הן זורעות הרס וחורבן ברחבי העולם והורגות כמויות אדם של אנשים, כשרק אחרי כמה שנים יצרה האנושות את הייגרים, רובוטי ענק שנלחמים באותן מפלצות.

כיאה לתקציב העצום של הסרט, הוא מלא באפקטים ויזואליים מנקרי עיניים, אך נראה שעיקר ליבו הוא בסיפור שלו, העוקב לא רק אחר המאבק בקאייג'ו אלא גם באלה של הלוחמים האנושיים המפעילים את הייגרים, ושנאלצים להתמודד עם תחושות אשם, אובדן וההתמודדות עם הלחץ העצום על הכתפיים שלהם, זה שבגללו הם נאלצים להציל את העולם.

גם אם בשורה התחתונה לא מדובר בשיא הקריירה הקולנועית של דל טורו, הוא עדיין עשה עבודה טובה עם סצנות אקשן מהנות וסוחפות, סיפור עם בסיס אמיתי ולא בנאלי מדי ביחס לז'אנר והרבה תשוקה כנה שאי אפשר לפספס אותה כמעט בכל סצנה בסרט. דל טורו היה אמור לביים את סרט ההמשך שלו (שיוצא ממש בחודש הבא), אך בסוף הדבר לא הבשיל – ועם המועמדות המשולשת לאוסקר על "צורת המים", יחד עם הביקורות המשתפכות עליו (בצדק רב), כנראה שזה השתלם לו מאוד.

4. הלבוי

בשנת 2004, שנתיים בלבד אחרי שביים את סרטו עתיר התקציב הראשון "בלייד 2", עלה למסכים סרט קומיקס נוסף אותו ביים דל טורו. במקרה הזה, עקב הבמאי המקסיקני אחר דמותו של חצי השד-חצי האדם שנלחם בכוחות הרשע (אלא מה). הפעם היוצרות היו בידיו של דל טורו שגם כתב את הסרט, ובעצם יצר את העולם הקולנועי שלו מאפס - בשונה מ"בלייד 2", שם היה עולם עם חוקים קיימים אליו הוא נאלץ להתאים את עצמו. התוצאה, איך לא, הייתה פשוט מוצלחת. זהו סרט אקשן כיפי עם המון רגעים מוצלחים, שסביר להניח שאם היה יוצא בתקופת השיא של גיבורי העל שהגיעה כמה שנים אחר כך, אולי היה זוכה להצלחה ולהכרה גדולים הרבה יותר. אבל היי, לפחות אלה שעתיים שפשוט כיף להעביר אותן!

3. הלבוי 2

חשבתם שסרטי המשך הם פשוט ניסיון של סחיטת כסף ממפיקים שפשוט רצו להכניס עוד קצת בלינג בלינג לחשבון הבנק שלהם? טוב, כנראה שלא ממש טעיתם, אבל במקרה הזה מדובר גם בסרט שהצליח להציג שיפור אפילו ביחס לקודמו. 4 שנים חלפו מאז הפעם האחרונה בה דל טורו נפגש עם הלבוי (הלא הוא רון פרלמן), וגם הפעם דל טורו היה תסריטאי הסרט - ונראה היה שהוא הרשה לעצמו ללכת רחוק יותר עם החזון שלו.

הוויזואליות הידועה כל כך של סרטיו של דל טורו בולטת במיוחד בסרט הזה, שינקר לכם את העיניים ללא טיפה של חרטה. הוא נותן עוד מאותו דבר, אבל באופן הרבה יותר מהוקצע ומוצלח. דל טורו יותר מרצה להמשיך עם הכיוון הקולנועי שלו לטובת סרט שלישי, אך בסופו של דבר הפרויקט לא יצא אל הפועל - ובשנה הבאה צפוי לצאת ריבוט לסרט, כאילו לא עברו רק 15 שנים בין הסרט המקורי לחדש. את הסרט ההוא כבר יביים במאי אחר (ניל מרשל המוכשר שביים כמה פרקים ל"משחקי הכס" ול"ווסטוורלד"), אבל בואו נודה - זה לא הולך להיות אותו הדבר בלי האב הרוחני של הסרטים האלו.

2. ילדים של אף אחד

כשקרלוס בן ה-12 מגיע אל בית יתומים חדש לאחר שאביו נהרג במלחמת האזרחים הספרדית, הוא מגלה כי המקום אליו הגיע לא כזה תמים כפי שהוא נראה. למרות שהוא מוגדר כסרט אימה, ואכן יש בו כמה רגעים כאלו, זוהי בעצם דרמת מתח פסיכולוגית עשויה היטב שמצליחה להפתיע עם מסרים מעניינים תוך כדי הצפייה. אין ספק כי דל טורו הכניס מעצמו המון לתוך התסריט החכם הזה, שלא נכנס לקלישאות מיותרות ומצליח להפתיע וגם לעורר בהלה בקרב הצופים. עם תום הצפייה בו גם אתם תרגישו שעברתם חוויה לא פשוטה שהעניקה לכם תובנות חדשות.

1. המבוך של פאן

נכון שזו הבחירה הכי נדושה וצפויה שיש, אבל כשעוברים על הפילמוגרפיה הארוכה של דל טורו היא גם הבחירה הכי מוצדקת. גם בסרט הזה חזר דל טורו לשורשיו הלטיניים, הפעם בדרמת פנטזיה קודרת, כבדה ומסעירה העוקבת אחר אופליה, ילדה קטנה העוברת להתגורר עם אמה ההריונית אצל אביה החורג החדש, קצין נוקשה במשמר האזרחי של ספרד שלאחר מלחמת האזרחים שהתקיימה במדינה. בתוך זמן קצר היא תגיע לעולם ספק אמיתי-ספק בדיוני המלא ביצורים מוזרים.

עבודת האיפור, התפאורה, הצילום וכמובן שגם התסריט והבימוי בסרט הזה מבוצעים בצורה לא פחות ממדהימה (יעידו על כך 3 פרסי אוסקר בהם זכה הסרט), יחד עם כל גורם אחר בו. הוא הולך לכיוונים מפתיעים, לא מתבייש לדון בנושאי חופש אזרחי וזכויות נשים וכמובן שהוא תאווה לעיניים. זהו שיאו הקולנועי של דל טורו, סרט שהעלה אותו לרמה של אגדה אמיתית. "המבוך של פאן" הוא לא סתם עוד סרט עם יצורים מוזרים, הוא גם כזה שישאיר את הצופה על קצה הכיסא שלהם - וגם יגרום להם להפעיל את המוח שלהם. בסופו של דבר, אנחנו צריכים להודות לדל טורו על כך שהוא לא מוכן להתפשר על היצירות הקולנועיות שלו, שכן אין עוד הרבה במאים שהיו מעזים לעשות סרטים ייחודיים ובעלי אמירה אישית כשלו. כן ירבו.