נשות החופש: ביקורת סרט

בסרטה הדוקומנטרי "נשות החופש", העוסק בתופעה הקשה של רצח נשים על רקע כבוד המשפחה בחברה הערבית, מביאה הבמאית עביר זיבאק-חדד את עדויותיהן של קורבנות ששרדו, משפחות הנרצחות וסטטיסטיקה קרה בערבוביה שלא רק מטלטלת אלא גם מעלה שאלות קשות. הדבר המצמרר מכל הוא הפער העצום בין מה שנתפס כ'פשע' לעונש. הנשים הללו מותקפות ונרצחות בשל "סיבות" כמו סירוב להינשא לגבר מסוים, קיום יחסי מין לפני הנישואים או פשוט רצון לחופש. למעשה, הן נרצחות רק בשל היותן נשים.

אני רואה את הסרט דרך עיני זרה וזה כואב. לא צריך להיות חלק מחברה או תרבות מסוימת על מנת להבין את קשייה, במיוחד כשחברה זו היא חלק מהמארג הקיומי בו אנו חיים. אני רואה את הסרט דרך עיני אישה וזה מחריד. רצח נשים 'על כבוד המשפחה' הוא מכה של ממש בקרב החברה הערבית, וכזו שרבים מתאמצים לשנות. אחת מאותן נשים היא הבמאית זיבאק-חדד שיצאה למסע בעקבות סיפור ששמעה לפני יותר מארבעים שנה על סבתא שרצחה את נכדתה על כבוד המשפחה באמצעות טפטוף כספית לאוזנה. הסיפור הנורא הזה מעולם לא עזב אותה, אך הוא רק אחד מיני רבים.

[*]

הייאוש עובר בסרט כחוט השני, וכל פעם שמתגלה ניצוץ של תקווה נוסף עוד אלמנט שמוכיח שהישועה אינה פשוטה עד כדי כך. אחת הנשים מתארת כיצד תקף אותה אביה בסכין לפני מספר שנים. היא שרדה ויצאה לדרכה כאישה עצמאית העובדת ומשלמת בעצמה על הוצאותיה. איזה יופי חשבתי לי, אבל אז היא הוסיפה עוד משפט: מבחינה הוריה היא אדם רע מאוד. זהו מצב עגום בו, בלא מעט מקרים, הקורבן היא האשמה מבחינת המשפחה.

לא קל לשנות את צורת החשיבה בה גדלת. גם הבמאית מעידה שעל אף דעותיה הליברליות, מצאה את עצמה אומרת דברים שלאחר מכן זעזעו אותה עמוקות. באופן אירוני אחד השינויים הגדולים ביותר בסרט הוא זה של אסיר המרצה מאסר עולם בעוון רצח אחותו. החרטה שלו אולי כנה, אך זה לא יעזור לאחותו המסכנה.

אולם ישנו עוד צד למטבע, המשטרה - אותה רבים מאשימים בהתרשלות. קשה שלא לחשוב כך כשניצבים בפני אנשים כמו הוריה של אלאא המשוועים כבר חמש שנים לתפיסת רוצח בתם. לא כל מקרה המתויג או נחשד כ'רצח על כבוד המשפחה' הוא אכן כזה, אך המושג נזרק הרבה לאוויר. מבחינת החברה הערבית מדובר בתירוץ שנועד לומר 'אין מה לעשות'. אבל יש מה לעשות, גברים ובעיקר נשים יוצאים לרחובות וקוראים לשינוי. זו נקודת האור הגדולה ביותר ב"נשות החופש", העובדה שהמצב איננו מקובל ואיננו עובר בשתיקה ובסוף הוא גם ישתנה. הוא מוכרח.

הסרט יוקרן בפסטיבל הנשים בחולון, בסינמטק חיפה ובכנס עושים שלום בירושלים