לה פמיליה' הפכו לכוח פוליטי: ראיון עם במאית טהורה לעד

עונת הכדורגל של שנת 2013/13 היא עונה שתיזכר במועדון בית"ר ירושלים עוד שנים ארוכות. לא, זה לא בשל זכייה באליפות, גביע או מסע מופלא באירופה, אלא בשל מהלך שחשף את הפנים המכוערות של חלק מאוהדי המועדון ושיקף את התהליך שעוברת החברה הישראלית כולה. יו"ר הקבוצה דאז ארקדי גאידמק החליט לבצע מהלך ראשון מסוגו בקבוצה, שאוהדיה מתגאים כי אף שחקן מוסלמי לא שיחק בשורותיה, והנחית שני זרים מוסלמים מצ'צ'ניה – זאור סדאייב בן ה-24 והשחקן הצעיר גי'בריל קדאייב בן ה-19.

ההחלטה עוררה זעם רב בקרב האוהדים. הקבוצה שהחלה את העונה בריצה לצמרת, הלכה והידרדרה בטבלה, האוהדים מחו בזעם כנגד הבאת השחקנים, הפגינו כנגד המהלך ואף לא הופיעו לחלק ממשחקי הקבוצה. מי שהייתה שם וליוותה את המועדון בשנתו הקשה ביותר היא הבמאית הדוקומנטרית מאיה זינשטיין, שהחלה לסקר את השחקנים לכתבת תחקיר בתכנית "עובדה" והמשיכה ליצירת סרט דוקומנטרי באורך מלא.

מה הביא אותך ליצור את הסרט?

"התבקשתי לעשות כתבה על הצ'צ'נים כשהם הגיעו לישראל, הייתי האדם הראשון שהם פגשו כשהם נחתו. הייתי בהלם מהתגובות שהם קיבלו. אחרי שהכתבה שודרה הבנתי שהסיפור רק מתחיל. באתי למנכ"ל הקבוצה איציק קורנפיין ואמרתי לו שאני חושבת שזה יכול להיות סרט מעניין והוא נתן לי אוקיי להתחיל ולתעד. רצף האירועים היה כל כך מדהים ולא היה זמן לעצור ולחשוב. המסע של הסרט עוד לפני שיצא הוא לא ייאמן. בהתחלה לא היה ברור אם ייצא משהו, נתקלנו בקשיי מימון, זה היה נגד כל הסיכויים".

[*]

איך קיבלו אותך במועדון?

“היה חשש, הקבוצה הייתה במצב מחריד. הם לא ניצחו אף משחק מאז שהצ'צ'נים הגיעו. הצוות המקצועי התמודד עם קבוצה מתפוררת ומצלמות זה הדבר האחרון שאתה רוצה לראות לידך. מהר גיליתי שזה שאני יכולה להיכנס למועדון לא אומר שאני יכולה לצלם. זה הרבה עקשנות, לבוא פעם אחר פעם. הם העריכו את זה כי הם נאבקו וגם אני נאבקתי. הייתי צריכה לרכוש אמון של אנשים. להיות זר בסיטואציה כזו זה עוזר. דווקא בגלל שלא היה לי שום קשר לכדורגל זה היה קל יותר. אני אוהבת להגיע למקומות שאין לי קשר אליהם, כמו בסרט הקודם שהפקתי על המאפיה הרוסית, ולהתבונן עליהם”. ככל שהעונה התקדמה, כך החריפה המחאה של האוהדים. קפטן הקבוצה השוער אריאל הרוש, שהתייצב להגן על השניים בשם המועדון, הפך למוקצה בידי האוהדים. משרדי המועדון במתחם האימונים "בית וגן" נשרפו, הקבוצה הפסידה משחק אחר משחק והידרדרה לחלק התחתון בטבלה, בשער היחיד שכבש סדאייב לזכות המועדון נטשו רבים מהאוהדים את היציעים והשיא הגיע כאשר חברי ארגון האוהדים הפנאטי "לה פמיליה" הצליח לגרום למרבית אוהדי הקבוצה להחרים את משחקיה כשאצטדיון טדי היה כמעט ריק לחלוטין.

"ליבי נשבר שם כשהקבוצה שיחקה מול יציעים ריקים לגמרי", נזכרת זינשטיין. "בגלל זה הסיפור הוא הרבה מעבר לכדורגל. זה על התקופה שלנו כי הוא מראה איך שוליים שמוגדרים כקיצונים יכולים להשתלט על הרוב. גם טראמפ היה שוליים קיצוניים לפני שנתיים ועכשיו הוא הנשיא. זה מראה איך ארגון עם אידיאולוגיה מגובשת וסדורה יכול להצליח במטרתו".

לדעתך מה שראינו באצטדיון באותה שנה, זה מה שאנו רואים בישראל של 2017?

"אני חושבת שכן. אחרי שסיימתי לצלם נפגשתי עם חוקרי ספורט ואחד אמר שהאצטדיון לא משקף את החברה אלא מטרים. אם אתה רוצה לדעת לאן פני החברה מועדות, לך למגרש. מה שקורה בשלוש השנים האחרונות והגיע לשיאו בפרשת אזריה, זה שהם לקחו את הניצחון באצטדיון ותרגמו אותו לכוח פוליטי. התיאוריה הזו מוכחת אחד לאחד. עם 'טהורה לעד'. יש כוח שהסרט יוצא 3 שנים אחרי שהאירועים קרו כי זה מאפשר להבין מה קורה היום וזה גם כוחו".

איך אוהדי בית"ר הגיבו לסרט?

"אני מקבלת כל יום עשרות הודעות של אוהדי בית"ר שמספרים כמה הסרט מכאיב להם - וזה אמור לכאוב להם. אני חושבת שזה נותן להם מראה. המון אנשים יוצאים בוכים עם דמעות בעיניים כי דרך כדורגל אתה מספר סיפור הרבה יותר גדול, ההקצנה היא לא רק בבית"ר אלא בכל תחומי החברה. מהמועדון עצמו, אגב, אף אחד לא יצר איתי קשר".

[*]

("הייתי צריכה לרכוש אמון של אנשים". מאיה זינשטיין במאית "טהורה לעד", צילום: תומר אפלבאום)

הסרט זכה להצלחה רבה עוד טרם יצא לאקרנים. רשת ה-BBC ומכון סאנדנס נכנסו בסיום שלב הצילומים הראשוני למימון הסרט שהפך מהפקת גרילה ישראלית לקו-פרודוקציה בריטית-אירית-נורבגית-ישראלית. מאז צאתו הופיע "טהורה לעד" בעשרות פסטיבלים בחו"ל ואף זכה ב פרס העריכה התיעודי וציון לשבח בפסטיבל הקולנוע בירושלים השנה. בשבוע שעבר הסרט יצא להקרנות מסחריות בסינמטקים בת"א ובירושלים ואף נרכש להקרנה ב-BBC ובערוץ "קאנאל פלוס".

מדוע את חושבת שהסרט עורר עניין שכזה ברחבי העולם?

"בהתחלה אמרתי לעצמי למה שמישהו יתייחס לזה בחו"ל? מי שהפיק איתי את הסרט ראה בזה מיד פוטנציאל. אני חושבת שזה מפני שסיפרתי סיפור שקורה בכל העולם. זה לא סרט רק על ישראל, גם אצלם יש את זה ולכן גם ההצלחה שלו בחו"ל, מפני שהוא רלוונטי, לצערי, כמעט לכל מדינה. הייתה לי המון אמונה בסרט. חשבתי שהוא צריך להגיע רחוק, והוא הגיע".

[*]

עשיית הסרט שינתה את הגישה שלך לגבי בית"ר ירושלים?

"רגשית הקבוצה הזו עושה לך משהו. הבנתי הרבה יותר כמה לנסות ולשנות את הקבוצה הזו זה לשנות זהות להמון אנשים, חלק מהזהות הפך להיות האין ערבים וכל נגיעה באזור נוגעת לאנשים בתחושות וברגשות שאין להם קשר לכדורגל. לא הבנתי את זה בהתחלה ולמדתי את זה לאורך הדרך. זה מאפשר מבט אמפטי, כי אי אפשר לעשות סרטים טובים על משהו שאתה שונא".

לדעתך יהיה בסופו של דבר שחקן ערבי בבית"ר?

"אני באמת לא יודעת אם יהיה שחקן ערבי בבית"ר. המהלך הזה יצליח רק אם הקהל הגדול שיש לקבוצה, ויש להם קהל מדהים, יתמוך בכך. הקבוצה הזו לא קיימת בלי האוהדים שלה. הם ממש הנשמה של הקבוצה".