Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: שנת האפס של עזרא כפרי - ראיון בלעדי

אומנם כשמדברים עם שחקנים, לעיתים נדירות נשמע משפטים כמו "הוא היה חרא של אדם", "אין לו כישרון", "עשיתי את זה בשביל הכסף", על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בסרט ישראלי (שבו במילא לא עושים הרבה כסף). כשעזרא החל לדבר על יוסף פיצ'חדזה, שהוא לא רק ה"בוס" שלו אלא גם חבר, קשה שלא להבחין בהתלהבות ובאהבה ליוצר ולאומנותו. ומכיוון שגם אני התלהבתי מסרטו האחרון "שנת אפס" החלטתי להקדיש את החלק השלישי של הראיון לשיחה על הבמאי ועל הליך העבודה אתו.

האם הבימוי של פיצ' השתנה מסרט לסרט?

"אני חושב שבסרט האחרון הוא הגיע למיצוי הכי אפקטיבי של היכולות שלו. בעיניי זה כמו סיכום."

הנסיון קולנועי שנצבר הוא חלק מהתהליך?

"בלי שום ספק. ומההגדרה שלו כלפי עצמו, איך שאני רואה את זה, מה הצרכים שלו ו-What it’s all about כאמן וכיוצר וככלי ביטוי, לא כמכשיר לעשות כסף. הוא לא עשה לירה. אין לו גרוש על התחת. לא כמו כולם שעושים קו-פרודוקציה כדי לדפוק בהפקה. יש מפיקים שמרוויחים מההפקה, יש חברות שהסרטים שהן עושות לא יוצאים", אומר כפרי בכעס וכאב.

"אני יכול להגיד לך שפיצ' בקולנוע הישראלי הוא נ.צ. היסטורי. יש לי מספיק פרספקטיבה בשביל לדעת. פיצ' אמן בשילוב של הסאונד, המוזיקה, העריכה. אני ראיתי את הסרט אולי 9-10 פעמים וכל פעם הוא נראה לי אחרת. הפוקוסים משתנים, הנקודות כובד והנקודת משמעות כל הזמן משתנות כי הסרט הזה מורכב מהרבה שכבות וכל פעם אתה נמצא בשכבה אחרת. הסרט הוא לא ליניארי. פיצ' בונה פאזל ואת אף פעם לא יודעת בסרט שלו מה תהיה התמונה הבאה. הסרט בנוי מאוסף של סיפורי טלנובלה, כמה שזה נשמע מדהים. אני יכול לתת לך דוגמא: אני הולך למות מסרטן. בשנה ה-25 למות האבא של דני אני בא לטקס כשאני יודע שאני הולך למות ונותן לו כרטיס ביקור ואומר לו: 'תבוא אליי'. לפני שאני מת, אני מגלה לו סוד! זה לא סיפור של טלנובלה? עיוור עם כלב שדורסים לו את הכלב והכלב שלו מת, זה לא טלנובלה?", כפרי ממשיך בדוגמאות. "השוני העקרוני הוא באופן הטיפול בסיטואציות האלה. טלנובלה לוקחת חוויות קשות ומרדדת אותן והופכת אותן לכלום שיהיו קלות לעיכול. הטיפול בהן הוא שטחי ולא לעניין, הוא זיוף. מבחינת המבנה החיצוני, "שנת אפס" זה אוסף של טלנובלות. תראי כמה דרמות יש בכל סיפור. מה שהופך את זה לערכי זו צורת הטיפול".

כפרי ממשיך לפרש את פיצ': "הסוף שחור משחור וזו אמירת דעה על מצב. היה מציל שלקח אותי לעבודה בבריכת גורדון, עדי צברי ז"ל, שהיתה לו אימרה: 'מי שפייר, תוקעים לו בתחת נר'. מי משלם פה את המחיר? אף אחד. צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. זה הסיפור ועל זה הסרט. הוא עשוי כל כך בכישרון וכל כך יפה להמתיק את הגלולה וזאת אומנות. אומנות הופכת את המשמעות של הדברים וזה לא במקרה שהאומנות ממוסגרת ומנתקת את עצמה מהמציאות – המסך של הטלוויזיה, המסך של קולנוע הוא מנותק מהמציאות, יש שם חוקים אחרים. מה שמותר על הבמה, ברגע שאתה עושה את זה מחוץ לבמה אתה הופך את המשמעות של זה. אתה רוצח מחוץ לבמה, אתה בבית סוהר. אתה עושה את זה על הבמה ועושה את זה טוב – אתה גדול. זה משחרר לנו את הצרכים שיש בכל אחד". כפרי נותן כדוגמא סרט בו אנו אוהבים שחקן בשל משחקו המצויין כאשר הוא משחק דמות אכזרי

אתה משחק בסרט את רובינזון, גבר בודד שחי בעולם שלו ללא צורך בחברה. איך התחברת לתפקיד?

"אני בן אדם בודד", עונה כפרי. לא נכון! אני מתנגדת. "כן נכון". באמת? אני שואלת. "בוודאי. מאוד. אני לא שייך לברנז'ה, אין לי אג'נדה והיחסים שלי עם אנשים בנויים מאחד על אחד. קאמרי. יש לי את הבדידות שלי, אני חי פה בעיר הזאת לבד".

מה אתה אוהב ברובינזון?

"אני אוהב את האינדיבידואליות שלו, את ה-Point of view שלו לגבי הדברים, איזה סוג של השלמה עם החיים שנותן לו שחרור ומימד של נסיון חיים".

עזרא מתרגם את נסיון החיים והאינדיבידואליות של רובינזון לאלו שלו. מילותיו החכמות מפליגות על מחשבותיי ומתפזרות על סביבתו כחול אשר על שפת הים. הן מקיפות את הראיון שלנו ומשרות תחושה של קירבה.

"אני לא בן אדם מעשי, למרות שאני יכול להיות מעשי. אבל המעשיות לא מעניינת אותי כשלעצמה. אם יש דבר אחד אצלי שכל הזמן מתפתח , זו ההבנה הפנימית שלי את הסובב אותי ואת המציאות. בניגוד לתהליך פיסי שכל הזמן הוא יורד ויורד, התהליך הנפשי הוא מתמשך". רובינזון שותה וויסקי ושומע פאנק. מה אתה אוהב לשתות ולאיזו מוזיקה אתה מאזין?

"אני אוהב רק את באך וגם את זה גיליתי בגיל מאוחר מאוד". אלכוהול כמעט אינו מחליק בגרונו.

ממה הכי נהנית בעבודה על הסרט?

"לפוצץ את המכונית", אומר כפרי. בסרט ישנה סצנה הורסת וכובשת ומלאת כוח וחן גם יחד ובה מרטש רובינזון מכונית עד שהפח שלה מתקמט.

כמה מכוניות ריטשת כדי להגיע לכזו שלמות?

"זאת הראשונה והאחרונה. חוש ההרס שלי מאוד מפותח, הוא רק לא ניתן לשחרור".

איך הרגשת בזמן המעשה?

"זה כמו להרוג. אתה מרשה לעצמך להרוג ומקבל שחרור לא נורמלי. זה הגיע למצב כזה שכל הצוות רצה לפוצץ את האוטו אחרי שגמרו לצלם", צוחק כפרי. "כולם אמרו: תן לי גם! זה הדליק את כל העסק. זה מצב משחרר ביותר, מאוד משחרר, ואני בטוח שהקהל מרגיש את זה".

לא קצת מסוכן לעמוד על אוטו?

"לא פחדתי. לא רק זה, אם לא היו לי בעיות בברך אני הייתי רוקד על הגג! אני טיפוס מאוד פיסי ביכולות שלי. את רואה פה את הים הזה? בסתיו כשהים טוב אני יורד מהבית שלי עם בגד ים, אני נכנס ב"שרתון" ושוחה עד הירקון ובחזרה. הייתי משחק כדור-עף על הים עד שהברך נדפקה לי".

במהלך הסרט רובינזון מגיע לא פעם אל אדי (מוני מושונוב) לקבל מסאג'. באמת קיבלת מסאג'ים ממושונוב? "בטח, פעמיים". איך היה? "הוא מצויין. ממש מצויין. תשמעי, הוא כישרון גדול. באמת הוא תפס את זה וגם בתחילת הסרט את רואה את התנועות שלו. אני לא מכיר את הטכניקה הזאתי [טאי צ'י], אבל זה נראה אמין לחלוטין. הוא נראה מקצוען. אנחנו פרטנרים הרבה שנים".

איך היה לעבוד עם דני גבע?

"דני גבע הוא על הכיפאק של פרטנר. הוא בן אדם חי, סקרן, הוא פתוח. הוא לא נסגר, הוא לא נאטם, הוא לא חושב על עצמו. כיף לעבוד איתו".

מה הלאה?

"שיבוא תפקיד שירצו אותי ואני ארצה אותם, אז ניפגש. לא יבוא, לא. אין שום בעיות. אני לא רודף אחרי אף אחד, לא חסר לי כשזה איננו ומה שלא מתאים אני לא עושה. מה יש פה לרוץ? אחרי מה?".