סיכום שנת 2006 בקולנוע העולמי

מאת: יאיר הוכנר

229 סרטים הוצגו השנה בבתי הקולנוע בישראל. מיניות ופוליטיקה הם שני הנושאים המרכזיים שהעסיקו את יוצרי הקולנוע ברחבי העולם ובעיקר בארה"ב.

בכלל, ניתן לטעון שזו היתה שנה מאוד אמריקאית, וכמעט ולא היו סרטים זרים מוצלחים.

זו היתה שנה ורודה במיוחד עם מספר סרטים גדול מהרגיל שעסקו בדמויות השייכות לקהילה ההומו-לסבית: "הר ברוקבק", "ארוחת בוקר על פלוטו", "טרומן קפוטה", "רנט", "קרייזי", "המפיקים", "הזמן שנשאר", "קליק", "עד שהמשפחה תפריד בינינו" וכמובן הלהיט, "שורטבאס".

זו גם היתה שנה פוליטית באופן יחסי עם סרטים כמו "סוריאנה" ו"לילה טוב ובהצלחה" שבשניהם היה מעורב ג'ורג' קלוני.

הקולנוע הישראלי זכה להצלחה מרשימה עם "אביבה אהובתי" - 300 אלף צופים, "אדמה משוגעת" - מאה וחמישים אלף צופים, "מישהו לרוץ איתו" - מאה ושלושים אלף צופים ו"הבועה" עם מאה אלף צופים. כמות צופים מרשימה מאוד כאשר בממוצע בסרט אמריקאי או זר צופים רק כמה עשרות אלפי צופים.

2006 היתה גם שנה בעייתית ובעיקר עמוסה בסרטים רעים, רעים מאוד. מרבית הסרטים הרעים הגיעו מהוליווד אבל לא היו חסרים סרטים אירופאים גרועים במיוחד.

1. שורטבאס

סרטו השני של הבמאי הניו-יורקי ג'ון קמרון מיטצ'ל, (הדוויג והשארית העצבנית), שבר מוסכמות והפך לאחד האירועים הקולנועיים המסעירים, המרגשים והמסקרנים ביותר של שנת 2006. הסרט שעוקב אחרי חיי המין של קבוצת טיפוסים צבעוניים בתפוח הגדול אחרי אירועי האחד עשר בספטמבר הוא חגיגה קולנועית מסעירה של תסריט שנון, משחק נפלא, מוסיקה מטרפת ואנימציה סוחפת. "שורטבאס" הפך לסרט פולחן בסינמטק ת"א בגלל שהוא מספק את מה שהמדינה שלנו מקשה לספק, חדוות חיים ואולי גם בגלל שהוא מעיז לעשות משהו חדש לחלוטין. בכלל, "שורטבאס" הצליח לעשות מה שרק עוד סרט אחד הצליח לעשות לי מזה הרבה זמן ולגרום לי לצאת מאושר מאולם הקולנוע.

2. מסיבת שכונה של דייב שאפל

סרטו השלישי במספר של מישל גונדרי, (הרביעי נמצא בסוף הרשימה גרם לי לצאת עם חיוך דבילי מרוח על שפתיי ושלא לדבר על כך שבמהלך הסרט לא הפסקתי לצחוק, לשיר, להתנועע, ומדי פעם פשוט הרגשתי שאני נחנק מרוב התרגשות. הסרט המתעד מופע רחוב בברוקלין עם אומנים אפרו-אמריקאים מהדרגה הראשונה עמוס בכישרון ואנרגיות המציפות לא רק את השכונה, אלא נוזלות מתוך המסך אל האולם ומציפות את יושביו.

3. שלוש הלוויות של מלכיאדס אסטרדה

סרט הקולנוע הראשון של טומי לי ג'ונס הוא יצירה קולנועית חמורת סבר, רבת עוצמה ונטולת פשרות. מערבון עכשווי וליברלי ברוחו שלוקח את דמותו של הבוקר הבודד צעד אחד קדימה ומציע גרסה עכשווית אפלה ומנוכרת לדמותו. החוואי העגמומי מוצא את עצמו נלחם נגד רשויות החוק בארה"ב ודווקא תומך באויביו המסורתיים, המכסיקנים, מהגרים לא חוקיים שמנסים למצוא פרנסה בארץ אוכלת יושביה שהיא גם ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

4. טרומן קפוטה

אחת היצירות הקולנועיות המורכבות והנועזות ביותר שנראו על מסך הקולנוע מזה זמן רב. זהו מסע אל לב המאפליה, ואין מקום אפל יותר מליבו של אמן מיוסר. הסרט הזה מתיישב על לבו של הצופה ולא נותן לו מנוח, הוכחה מוחצת שמדובר ביצירת מופת. וכמובן, פיליפ סימור הופמן נותן בו את אחת מההופעות הקולנועיות המרשימות של השנים האחרונות.

5. הילדים של מחר

סרטו החדש של אלפונסו קוארון הוא יצירה קולנועית אפוקליפטית מהפנטת ורבת עוצמה. אין הרבה סרטים שגורמים לי במשך מאה ועשרים דקות לאחוז את ידית המושב באולם הקולנוע. "הילדים של מחר" הצליח לעשות זאת. משחק מעולה, תסריט מורכב ועשייה פילמאית מסעירה ובלתי נשכחת.

6. לילה טוב ובהצלחה

מניפסט פוליטי אינטליגנטי ועם זאת יש בו המון אהבה לאנשי התקשורת ולעבודתם. ג'ורג' קלוני ביים סרט שהרעיונות שלו יותר מרכזיים מהעלילה עצמה, דבר שעלול להפריע לאנשים שרוצים לראות דרמה הוליוודית רגילה ולא להתמודד עם פוליטיקה בשעת ערב כשהדבר היחיד שמתחשק זה לנקות את הראש. "לילה טוב ובהצלחה" הוא הסרט הטוב ביותר על עולם התקשורת מאז "Network" הקלאסי משנת 1979.

7. חיים בין השורות

אחד מסרטי הקולנוע העצמאיים המוערכים ביותר של השנה החולפת. סרט עדין עם מגע אינטימי של הבמאי נוח באומבאך. "חיים בין השורות" הוא לא סרט חשוב כמו "לילה טוב ובהצלחה" או "טרומן קפוטה" האינטלקטואלים ומרובי החשיבות ההיסטורית. הוא בדיוק ההפך מהם. הוא סרט קטן מידות שעוסק בחיי היום יום של זוג הורים גרושים וילדיהם המבולבלים.

8. לחזור

מעדן המורכב מכול המטעמים הנכונים: תסריט מעולה, בימוי מדויק, שחקניות גדולות מהחיים, מוסיקה סוחפת, סצנה מוסיקלית מרגשת והתייחסות קולנועית לסרט המופלא של לוקינו ויסקונטי, "בליסימה" משנת 1951. כרמן מאורה המגלמת את האם החוזרת מהמתים וצופה בדמותה של אנה מניאני על גבי מסך הטלוויזיה. האם הספרדייה העממית תעשה הכול כדי שבנותיה יוכלו לחיות בשלווה ובאושר גם אם היא תאלץ להמשיך לתפקד כרוח רפאים. אלמודובר פונה אל הלב אבל אף פעם לא שוכח את השכל.

9. ילדים קטנים

טוד פילד הבמאי של "בחדר המיטות" חוזר אל המסכים עם סרט קולנוע שני המתאר את החיים בפרברים האמריקאים הירוקים והבתים הלבנים שבהם מתגוררים זוגות צעירים עם ילדים קטנים. ההורים בגילומם של קיית ווינסלט, ג'ניפר קונלי ופטריק ווילסון מתגלים כאנשים בודדים וקצת עלובים המתנהגים כמו ילדים. קיית ווינסלט מפגינה בסרט זה את ההופעה הקולנועית הנשית המרשימה ביותר בשנה החולפת.

10. הוסטל + דאמפלינגס

שני סרטי אימה, אחד אמריקאי והשני אסיאתי. שניהם יצירות קולנועיות מתוחכמות, טעונות מאוד ואפילו אולי מהבודדות שמעזות להציג לקהל את האמת הטראגית על אופיו של המין האנושי בצורה הבוטה והאכזרית ביותר. נכון שהסרטים עצמם הן יצירות מבדרות ביותר וכול מי שאוהב סרטי זוועות יהיה חייב אותם לעצמו. אבל הרעיונות שמסתתרים מאחוריהם מפחידים הרבה יותר וזה מה שהופך אותם לסרטים חשובים.

עוד סרטים שאהבתי ולא נכנסו לעשירייה הפותחת:

11. קרייזי – סרט התבגרות קנדי מחמם לב שכדאי מאוד לראות.

12. המדריך לחיים בכפר – סרטו האחרון בהחלט של הגאון רוברט אלטמן.

13. ליבי החסיר פעימה – סרטו המרשים של ז'אק אודיאר חובה לכול חובב קולנוע.

14. הר ברוקבק – אנג לי ושני כוכבי קולנוע עושים שרות לקהילה.

15. טיסה 93 – שילוב של אסון עם עשייה קולנועית מהפנטת יוצרים סרט מורכב.

16. נקודת מפגש – וודי אלן מרצין ויוצר סרט פילוסופי על מהות החיים.

17. השתולים – סקורסזה חוזר למגרש הביתי ויוצר סרט פשע מסחרר.

18. הזמן שנשאר – אוזון חוזר להתעסק עם גייז ומוות בשירה קולנועית צרופה.

19. מדעי החלום – גונדרי הולך לאיבוד בעולם סוריאליסטי הזוי וצבעוני.

20. כרוניקה של אקדח – חגיגה של אלימות מסחררת חושים.

יש לציין שהרשימה מכילה רק סרטים זרים ולא ישראלים מאחר ומדובר בסיכום השנה האזרחית ולא השנה העברית וזאת למרות ששלושה סרטים ישראלים היו יכולים להשתלב בקלות ברשימה הנ"ל: "שנת אפס", "מישהו לרוץ איתו" ו"ימים קפואים".