Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: מלך הקומדיה - הקומדיות הגדולות של רוברט דה נירו

השם רוברט דה נירו היה פעם תו תקן לאיכות. משיתוף הפעולה הראשון שלו עם סקורסזה ב"רחובות זועמים", דרך "הסנדק 2", "צייד הצבאים", "היו זמנים באמריקה", "הבלתי משוחדים" וכמובן שיתופי הפעולה הנוספים והבלתי נשכחים עם סקורסזה – "נהג מונית", "קזינו", "החבר'ה הטובים", "השור הזועם" ו"פסגת הפחד" – דה נירו הפך לאחד הכוכבים הגדולים בכל הזמנים, בעל נוכחות וכריזמה שכובשת כל סרט.

אבל ב-15 שנה האחרונות משהו השתנה בקריירה של הכוכב. לאחר הופעה מוצלחת בקומדיית הפשע "בואו נדבר על זה" ובקומדיה המצליחה "פגוש את ההורים", הוא החל לככב ביותר ויותר קומדיות, שמתכתבות בקריצה עם דמותו המאיימת מסרטי הגנגסטרים, והפך משחקן מוערך לשטיק שחוזר על עצמו. דה נירו כיכב בשנים אלו בקומדיות רבות שהוא ישמח למחוק מהרזומה- "שואוטיים", "בואו נדבר על זה פעם שנייה", "פגוש את הפוקרס", "החבר'ה הרעים" ו"החתונה הגדולה" – הן רק רשימה חלקית. יחד עם זאת עדיין ישנן לא מעט קומדיות מוצלחות שעשה דה נירו במהלך הקריירה.

לקראת צאת הקומדיה החדשה שלו "סבא בהפרעה", בה הוא מככב כיוצא צבא גס רוח וחסר בושה, שמשכנע את נכדו (זאק אפרון) לעקוב אחרי חבורת צעירות שנוסעת לספרינג ברייק, דירגנו לפניכם את 5 הקומדיות הגדולות של דה נירו.

5. "סוף סוף וגאס" (2013) -

קומדיה חביבה עטורת כוכבים על ארבעה חברים (דה נירו, מורגן פרימן, קווין קליין ומייקל דאגלס) בגיל הזהב שנוסעים לוגאס כדי לחגוג את חתונת אחד מהם, שמתחתן עם כלה צעירה. בדרך הדברים מסתבכים, לטוב ולרע. דה נירו נמצא כאן בתפקיד שהוא מין מחווה ופרודיה על עצמו, עם קריצה לדמויות שגילם בעבר. מייקל דאגלס נראה טוב מתמיד, מורגן פרימן בתפקיד טיפוסי כקשיש חביב ותחמן, וקווין קליין מוכיח את עצמו פעם נוספת כשחקן הומוריסטי מעולה. לא סרט מופתי או קלאסי ברזומה של דה נירו, כמו מרבית סרטיו בשנים האחרונות, אבל סרט בהחלט מהנה, מעין גרסת מבוגרים פרועה פחות ל-"בדרך לחתונה עוצרים בווגאס".

4. "אנשים מושלמים" (1999) –

קומדיית פשע דרמטית בבימויו של ג'ואל שומאכר עם פיליפ סימור הופמן באחד מתפקידיו הגדולים ביותר. וולטר קונץ (דה נירו) הוא שוטר לשעבר במשטרת ניו יורק, שיצא לגמלאות ומבלה את רוב זמנו במועדון ריקודי טנגו ובבילוי עם יצאניות. כאשר פורצים פושעים לבניין בו הוא מתגורר בחיפוש אחר כסף, קונץ לוקה בשבץ מוחי וכתוצאה מכך נותר נכה ובעל פגמים חמורים בדיבור, אשר בעקבותיהם הוא שוקע בדיכאון ומסתגר בדירתו. הפיזיותרפיסט שלו מציע לו לקבל שיעורים בשירה על מנת לשפר את הדיבור שלו. קונץ פונה בחוסר רצון לראסטי (הופמן) טרנסקסואל אשר גר בדירה מעליו.

החיבור הלא יציב והטעון בין שתי הדמויות מספק בחינה של סטריאוטיפים ותפקידי מגדר ובסופו של דבר הם הופכים גם לחברים שתומכים זה בזה. סרט מרגש ודרמטי אך בו בעת מצחיק מאוד; הופמן מאפיל על דה נירו בסרט זה, וזה דבר לא פשוט בכלל.

3. "מרדף חצות" (1988) -

סרט פשע-קומי מצליח. העלילה מספרת על צייד הראשים ג'ק וולש (דה נירו) המגויס על ידי המשוחרר בערבות אדי מוסקרון על מנת להביא את ג'ונתן "דוכס" מרדוקס (צ'ארלס גרודין), אשר מעל בכ-15 מיליון דולר מעבודתו, חזרה ללוס אנג'לס. הרבה אקשן, בלגן, ופושעים ססגוניים הופכים את הסרט הזה לסרט אקשן קומי לא רע בכלל, שאפילו היה להיט מפתיע באותה שנה. היחסים בין וולש למרדוקס מלאי הומור ומעניקים לקומדיה הזו הרבה דינמיות, קצב ועניין. תפקיד קומי מעולה נוסף של דה נירו.

2. "פגוש את ההורים" (2000) –

קומדיה שהפכה לסדרת סרטים סופר מצליחה, ובצדק. בן סטילר הוא לא פחות ממבריק בסרט הזה, ותפקידו של דה נירו הוא בלתי נשכח, וזה משהו שקשה להגיד על רבות מהקומדיות שהוא עשה בשנים האחרונות. גרג פוקר (סטילר) הוא אח שחי בשיקגו ומתכנן להציע נישואין לחברתו פאם ברנס (טרי פולו). מה שגרג לא יודע זה שאבא של פאם לא יקבל אותו כל כך בקלות אל תוך המשפחה, בלשון המעטה. סדרה של טעויות, אי הבנות ובעיקר רחמים על גרג המסכן שנקלע לתוך מצבים מאוד לא נעימים, בסיוע אביה של פאם, ג'ק ברנס (דה נירו).

[*]

הסרט קיבל ביקורות חיוביות, הצליח מאוד ובן סטילר זכה במספר פרסים בעקבותיו. בנוסף, הסרט גם גרר שני המשכים: "פגוש את הפוקרס" ו-"הפוקרס הקטנים". "פגוש את ההורים" הוא המוצלח ביותר בעיניי מבין השלושה – זוהי אחת הקומדיות הקלאסיות של דה נירו, בתפקיד נהדר, שפשוט תפור עליו.

1. "מלך הקומדיה" (1982) -

קומדיה שחורה מופתית, בה מככב דה נירו לצד ג'רי לואיס האגדי, בבימויו של מרטין סקורסזה. הסרט מתמקד בתופעת הסלבריטאות, ההערצה והאובססיה האמריקאית לפרסום. במרכז הסרט נמצא רוברט פאפקין (דה נירו), אספן חתימות לא יוצלח החי עם אימו וחולם להיות סטנדאפיסט מפורסם. לצורך כך הוא חוטף את ג'רי לנגפורד (לואיס), מנחה תוכנית בידור נערץ עליו, בעזרתה של מעריצה מעורערת נוספת של לנגפורד (סנדרה ברנרד). השניים מחליטים להחזיק במנחה כבן ערובה בתמורה להזדמנות להופיע בקטע סטנד אפ בתוכניתו.

הסרט אמנם לא הצליח בקופות אבל נחשב לקלאסיקה מוערכת, שמציגה באופן ציני ביותר את עסקי השעשועים. רוברט דה נירו בתפקיד דמות לא יציבה, מעורערת, לא שפויה במקצת, ומאוד מצחיקה. ג'רי לואיס נהדר, בתפקיד שמתבסס על חוויות שעבר במהלך הקריירה שלו. שילוב מצוין בין דה נירו לסקורסזה (אחד מני רבים), ולדעתי הקומדיה הכי טובה של דה נירו.