האוסקר מתקרב: סקירת המועמדויות והסרטים שחסרים לנו

הסרט הטוב ביותר: "לה לה לנד", "מנצ'סטר ליד הים", "אור ירח", "באש ובמים", "מאחורי המספרים", "סארו: הדרך הביתה", "הסרבן", "המפגש" ו"גדרות"

המגמה שבולטת לעין פה במיוחד, כמו בכל שנה, היא העובדה שחלק גדול למדי מהסרטים ברשימה הופצו בארץ באיחור משמעותי: "אור ירח" יצא ממש לאחרונה ו"מאחורי המספרים" ו"גדרות" (שעוד אין לו תאריך יציאה) אפילו לא הגיעו אלינו עדיין. המפיצים בישראל באופן קבוע מעכבים את צאתם של סרטים מובילים במרוץ לאוסקר מתוך מחשבה שהקהל לא יקנה סרטים נישתיים יותר אם אין מועמדות לאוסקר על הפוסטר.

יתר על כן, שלושת הסרטים המעוכבים מדברים באופן כזה או אחר על המאבק האפרו-אמריקני, מאבק שבארצות הברית מדובר הרבה יותר מבארץ, לכן באמת סביר שימשוך הרבה פחות קהל. זו גם כנראה ההפתעה העיקרית שהקטגוריה סיפקה, אולי בכוונה, כניסיון של האקדמיה להוכיח את עצמם לאחר הסערה של שנה שעברה סביב החוסר במועמדים לא לבנים.

אם מסתכלים על בחירות האקדמיה כשלעצמן, הן כולן בהחלט ראויות למועמדות בעיניי. בעוד הן לא מפתיעות בשום צורה, זה לא חדש במיוחד- האקדמיה נמשכה לסוג מסוים של סרטים ושל משחק מזה שנים רבות, וכל עוד זוכרים לא לקחת את הפרסים הללו בתור סמכות לאילו סרטים הם באמת הטובים (או אפילו המדוברים) ביותר של השנה, אלא כהתמקדות בסרטים טובים מסוג מסוים למדי, זה גם די בסדר.

עם זאת, כן חסר לי כאן במיוחד "יחי הקיסר!" של האחים כהן, שהיה בעיניי ללא ספק אחד הסרטים הטובים ביותר של השנה. הוא ראוי למועמדויות רבות ושונות שהוא לא קיבל - התסריט השנון ורב הרבדים שלו, שחקני המשנה סקרלט ג'והנסון וג'ורג' קלוני, ששניהם מפוצצים את המסך בכימיה, הפסקול הנהדר וכמובן לפרס הסרט הטוב ביותר.

הבמאי הטוב ביותר : דניס וילנב ("המפגש"), מל גיבסון ("הסרבן"), קנת' לונרגן ("מנצ'סטר ליד הים"), דמיאן שאזל ("לה לה לנד") ובארי ג'נקינס ("אור ירח")

זו ההזדמנות לדבר על ההפתעה העיקרית של הרשימה - "לה לה לנד". בעוד היה ברור למדי שהסרט יהיה ממועמד ללא מעט פרסים, העובדה שהוא מועמד ללא פחות מ-14 כנראה הפתיעה את כולם. הסרט הגיע לשיא המועמדויות לפרסי אוסקר, כשהוא עומד כרגע על אותו מספר כמו "טיטאניק" ו"הכל אודות חווה".

בעוד כמספר, 14 נשמע אפילו לי בתור מעריץ עצום של הסרט, כמו יותר מדי, כשמסתכלים על המועמדויות עצמן אני לא רואה אחת שלא הגיעה לו בעיניי - מה שמראה אולי דבר או שניים לגבי האיכות הקלאסית של הסרט, ועל איך שככל שחושבים עליו יותר הוא נראה טוב יותר. מלבד לכל הקטגוריות המוזכרות בכתבה, הסרט מועמד גם לעיצוב תחפושות, עריכת סאונד (אלמנט שבלט במיוחד לטובה במהלך הצפייה בסרט), מיקס סאונד ועל שני שירים מקוריים ("אודישן" ו"עיר של כוכבים").

השחקן הראשי הטוב ביותר: קייסי אפלק ("מנצ'סטר ליד הים"), אנדרו גארפילד ("הסרבן"), ריאן גוסלינג ("לה לה לנד", ויגו מורטנסן ("קפטן פנטסטיק") ודנזל וושינגטון ("גדרות")

כמו בקטגורית הסרט הטוב ביותר, יש כאן מעט מאוד הפתעות - מדובר בסריית השחקנים הקבועים לטקסי פרסים בשנה האחרונה, פחות או יותר. עם זאת, דבר שבולט בעיניי בכל קטגוריות המשחק וכאן כאחד, שכל ההופעות הן דרמטיות בלבד, גם אם היו השנה כמה וכמה הופעות קומיות מרשימות, אנושיות ומרגשות. חסר לי במיוחד קולין פארל, על תפקידו ב"הלובסטר". באופן כללי, הסרט מועמד לפרס התסריט בלבד, למרות שהוא אחד מהטובים והנחשבים ביותר של השנה, ומדובר בפספוס גדול בעיניי.

השחקנית הראשית הטובה ביותר: רות' נגה ("לאבינג"), מריל סטריפ ("פלורנס פוסטר ג'נקינס") איזבל הופר ("היא"), נטלי פורטמן ("ג'קי"), אמה סטון ("לה לה לנד")

כן, זוהי המועמדות ה20 של מריל סטריפ לפרס הזה במרוצת השנים. היא שברה את השיא של עצמה, כשהשחקנים הקרובים ביותר הם ג'ק ניקולסון וקתרין הפבורן, שניהם עם 12 מועמדויות בלבד.

חסרה לי בקטגוריה: איימי אדמס, שהתפקיד שלה ב"המפגש" היה בעיניי הכי טוב בסרט, וכך גם לגבי תפקידה ב"יצורים ליליים". המשחק שלה בשניהם פשוט כל כך ניואנסי ומורכב, והוא מכיל בתוכו המון אנושיות ופגיעות יחד עם המון חספוס.

שחקן המשנה הטוב ביותר: מהרשאלה עלי ("אור ירח"), דב פאטל ("סארו"), מייקל שאנון ("חיות ליליות"), לוקאס הדג'ס ("מנצ'סטר ליד הים") וג'ף ברידג'ס ("באש ובמים")

חסר לי כאן במיוחד דניאל רדקליף על "איש האולר". בעוד הסרט ככלל לא היה לטעמי, קשה להכחיש שהופעתו של רדקליף השיגה באפקטיביות אדירה את מטרת הסרט, ושיפרה משמעותית את הסרט.

שחקנית המשנה הטובה ביותר: ויולה דיוויס ("גדרות"), ניקול קידמן ("סארו"), מישל וויליאמס ("מנצ'סטר ליד הים"), אוקטיביה ספנסר ("מאחורי המספרים") ונעמי האריס ("אור ירח")

כמו בקטגוריית הסרט הטוב ביותר, בולטת במיוחד מגמת השיפור המשמעותית במועמדות לא-לבנות. 3 מתוך המועמדות כאן הן שחורות, ואמנם נראה במבט ראשון שהמספר הזה מעיד על הכנסה חסרת אורגניות של אפרו-אמריקניות לקטגוריות המשחק, גם כאן הסתכלות על השמות עצמם מבהירה שכנראה אין זה המצב. האריס היא ללא ספק ראויה למועמדות (אם לא לזכייה), סביר מאוד שגם ספנסר, ובעוד אני לא מסוגל לשפוט את הופעתה של וויולה דיוויס בסרט שטרם ראיתי, זו וויולה דיוויס, אז מאוד הגיוני שהיא אכן מתאימה למעמד.

התסריט המקורי הטוב ביותר: טיילור שרידן ("באש ובמים"), דמיאן שאזל ("לה לה לנד"), קנת' לונרגן ("מנצ'סטר ליד הים"), "נשות המאה העשרים" (מייק מילס), ויורגוס לאנת'ימוס ואפיתימיס פיליפו ("הלובסטר")

הפרס הזה הוא היחיד שיש לי ספקות לגבי המועמדות של "לה לה לנד" אליו, כי בעוד התסריט לסרט הוא בהחלט טוב, קשה לי להאמין שהוא היה מקבל את ההכרה של האקדמיה והקהל אילולא הוא היה משולב במשחק נהדר, בימוי מופתי, פסקול מעולה ועוד. התסריט, כשלעצמו, מתפקד בתור תסריט שעשוי טוב, אבל לא משהו יוצר דופן שהיה מקבל את המעמד אלמלא שאר האלמנטים שלו.

חסר לי כאן במיוחד את "בלשים בע"מ", קומדיית הפעולה המבריקה של שיין בלאק, שהיא ללא ספק תסריט האקשן האהוב עליי מהשנה ואחד מהתסריטים האהובים עליי מהשנה בכלל. בעוד לא ציפיתי מהאקדמיה לתת פרס לסרט כזה, במיוחד אחד שיצא מוקדם יותר השנה, זה בכל זאת חבל בעיניי.

העריכה הטובה ביותר: טום קרוס ("לה לה לנד"), ג'ו ווקר ("המפגש"), ג'ון גילברט ("הסרבן"), ג'ייק רוברטס ("באש ובמים") ונאט סאנדרס וג'ואי מקמילון ("אור ירח")

המועמדים פה שהצלחתי לראות כולם ראויים לפרס, אבל ראוי יותר מחלקם וחסר לי פה במיוחד הוא חואן סובל, שערך את "יצורים ליליים". בצפייה ראשונה, לא אהבתי כלל את הסרט, ובעוד דעתי על האיכות שלו עדיין לא אחידה לחלוטין, קשה להכחיש שהוא מציג את העריכה הקולנועית הטובה ביותר של שנה. המאצ'-קאטים הרבים שלו יכולים לעיתים להיות מעצבנים, אבל בסך הכל רואים שסובל עושה את עבודתו נהדר.

סרט האנימציה המלא הטוב ביותר: "קובו: אגדה של סמוראי", "זוטרופוליס", "מואנה", "הצב האדום" ו"חיי כקישוא"

כל הסרטים ראויים לחלוטין למועמדות, ונוכחותו ברשימה של "הצב האדום", סרט האנימציה הצרפתי-יפני-בריטי-הולנדי האילם הזה שכנראה לא יזכה (למרות שבעולם צודק הוא היה זוכה) היא כבר צעד משמעותי של שיפור כנגד מגמת ההתעלמות של האקדמיה מסרטים בינלאומיים במהלך השנים, ודחיקתם המצומצמת לקטגוריית הסרטים הזרים. היסטורית, סרטי אנימציה ודוקו נכנסו פה ושם למועמדים אבל כמעט תמיד הפסידו לדיסני ופיקסאר, וחבל שזה המצב.

הסרט התיעודי: "ה-13", "אוג'יי: תוצרת אמריקה", "החיים, באנימציה", "אני לא הניגרו שלך" ו"אש בים"

חסרים לי כאן במיוחד "קאמרה פרסון" ו"ספארי", יצירות עוצמתיות שזכיתי לראות בפסטיבל חיפה, שמהוות חלק משמעותי מהשיח על קולנוע דוקומנטרי בשנת 2016. הסרטים שניהם ניסיוניים למדי, חדשניים למדי, ונראה לי שהם ישפיעו על העשייה התיעודית העולמית יותר מרוב המועמדים.

למתחם האוסקר המיוחד של האתר עם כל המועמדויות: לחץ כאן