Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: הקרב על האוסקר

זה הולך להיות חורף חם במיוחד. "הארי פוטר וגביע האש", "קינג קונג" ו"סיפורי נארניה", מאיימים לכבוש את החורף ולהפוך לשוברי קופות ענקיים שילהיטו את החורף עם פעלולים מרהיבי עין ועלילה שתתאים ברוחה לקהל יעד משפחתי שמחפש אחרי פורקן קל. אבל ישנה גם אלטרנטיבה, אם אפשר לקרוא לזה אלטרנטיבה. לצד אותם סרטים שתקציבם נע בין מאה שלושים (הארי פוטר) למאתיים מיליון דולר (סיפורי נארניה), ישנם גם סרטים שעלו הרבה פחות ואולפני הסרטים מייעדים אותם למטרה אחת בלבד – להביא כבוד לאולפן – כלומר לזכות באוסקר. לפניכם חלק ראשון משניים של סרטים שאמורים לעשות לאוהבי הקולנוע ההוליוודי טוב על הלב.

השנה היא ללא ספק שנתו של השחקן הצעיר והעולה ג'יק ג'ילנהול (בתמונה), שמשלב הופעות בסרטי איכות קטנים (בחורה טובה) וסרטי אקשן מלאי אפקטים (היום שאחרי המחר). בקרוב נוכל לראות אותו בשלושה סרטים שבשלושתם יש לו הזדמנות, אם חברי האקדמיה בארצות הברית יהיו נדיבים, לזכות במועמדות לאוסקר. הראשון הוא "הוכחה" שיעלה בשבוע הבא על המסכים בארץ אבל השניים האחרים הם מעניינים הרבה יותר.

"Brokeback Mountain" – הזוכה הגדול בפסטיבל ונציה מבוסס על סיפור קצר עטור שבחים. את הסרט ביים אנג לי שביים בעבר סרטים אינטימיים כמו "מסיבת נישואים", "אוכל שתיה גבר אשה" ו"סופת קרח". עכשיו הוא חוזר עם סיפור אהבה אפי יוצא דופן. סיפור אהבתם של שני בוקרים צעירים העובדים יחד בקיץ של שנת 1963 בחוות כבשים בוואיומינג. את צמד האוהבים מגלמים הית' לדג'ר וג'ייק גילנהאל. הבעיה היחידה של הסרט היא שהנטייה המינית של גיבוריו וסצנות המין ביניהם עלולות לנכר את המצביעים הקשישים של האקדמיה.

"ראש צנצנת" - ג'ילנהול משתף פעולה עם הבמאי זוכה פרס האוסקר על "אמריקן ביוטי", סם מנדס, מביא אל המסך את סיפורו של אנתוני שפורד. שפורד היה לוחם מארינס בכוויית ובערב הסעודית בזמן מלחמת המפרץ הוא כתב ספר על חוויותיו בשדה הקרב. הספר מתאר את התאקלמותו של חייל צעיר בשדה הקרב שהוא מדבר חם, מול אויבים שאיננו מכיר את דרך חייהם, ואנשי צבא מבוגרים ממנו בעלי אמונות שונות הסותרות אחת את השנייה. חייל צעיר שמחפש הסבר למה הוא עושה בלב מדבר של מדינה זרה. האקדמיה אוהבת רבי-מכר שהופכים לשוברי קופות אבל היא לא אוהבת פוליטיקה וזו אחת הבעיות המרכזיות של הסרט.

"כל אנשי המלך" – דרמה פוליטית שבוימה על ידי סטיבן זאיליאן (היה מועמד לאוסקר על התסריט של "רשימת שינדלר" וביים את "תביעה אזרחית"). זוכה פרס האוסקר שון פן ("מיסטיק ריבר") כפוליטיקאי שאפתן ללא מעצורים ולצידו אפשר למצוא את זוכה פרס האוסקר אנתוני הופקינס, והמועמדים לפרס האוסקר ג'וד לאו וקיית וינסלט. עוד משתתפים: ג'יימס גנדולפיני, פטרישיה קלארקסון ומארק ראפאלו. הבעיה היחידה של הסרט היא שמדובר בעיבוד לסרט שכבר זכה באוסקר בשנת 1949.

"פרחים שבורים" – ג'ים ג'ארמוש בסרטו המסחרי ביותר אי פעם, ביל מאריי בתפקיד מעולה וכמובן זכייה בפסטיבל קאן עלולים להפוך את סרט האינדי המצחיק/עצוב הזה לאחד הסרטים המובילים לאוסקר. הבעיה היחידה של סרט המסע הזה שכולו חיפוש עצמי הוא שהמצביעים של האקדמיה עלולים לחשוב שמדובר בסרט קטן ומוזר מדי.

"אליזבתטאון" – קמרון קרואו הוא במאי שחביב מאוד על מבקרי הקולנוע בארה"ב בעיקר. סרטו הגדול הראשון "ג'רי מג'וויר" היה מועמד לאוסקר ולא זכה. סרטו השני "כמעט מפורסמים" קיבל ביקורות טובות מאוד ולא זכה. הפעם הוא חוזר בקומדיה מוזרה על בחור שחוזר לעיר הולדתו כדי להתמודד עם מות אביו ומתאהב בדיילת בלונדינית מצחיקה. הבעיה של הסרט הוא הטון הרומנטי הלא רציני וזאת למרות הנוכחות של הצמד: אורלנדו בלום וקירסטן דנסט.

"Good night. And, Good Luck" – סרט שביים ג'ורג קלוני, זוכה פרס התסריט והשחקן בפסטיבל ונציה והרעיונות הליברלים שלו עלולים למצוא חן במיוחד על חברי האקדמיה, כול אלה הופכים את סרטו של קלוני לאחד המתמודדים המובילים לאוסקר. הסרט מתאר את המאבק בין העיתונאי אדוארד ר. מורו ולסנטור ג'וזף מקארתי המוביל בצייד המכשפות האנטי-קומוניסטי והאיש שהקים את הרשימה השחורה. הבעיה היחידה היא שהסרט בשחור לבן והנושא אולי עכשווי יותר מדי וחברי האקדמיה ידועים בשמרנותם.

"סיריאנה" – עוד ג'ורג קלוני אבל הפעם הוא רק משחק. קלוני מגלם את רוברט בייר שעובד ב CIA כבר עשרים ואחד שנים, את כל הקריירה שלו הוא בילה בחקירת טרוריסטים מסביב לעולם. כאשר הסכנה מפני השתלטות הטרור על העולם הולכת ומתגברת, רוברט בייר מבחין שהארגון שהוא עובד בו לא עושה את העבודה. התקציב שלו מקוצץ, פוליטיקאים מחליטים החלטות לא מקצועיות במקום לתת לאנשי מקצוע לעשות את עבודתם, וסימני סכנה מפני מתקפת טרור זוכים להתעלמות. כל זה הופך למאוד אישי מבחינתו של רוברט כאשר איש עסקים ואשתו מוצאים את עצמם במצב טראגי במזרח התיכון. עוד משתתף מאט דיימון ואת הסרט ביים סטיב גייגן שזכה באוסקר על התסריט של "טראפיק". הבעיה היחידה של הסרט שאולי הוא יראה לחברי האקדמיה כמו מותחן רגיל והם יתעלמו מהמסרים הפוליטיים שלו.

"היסטוריה של אלימות" - סרטו החדש של הבמאי הקנדי דיוויד קרוננברג ("הזבוב", "ארוחה ערומה", "תאומי המריבה", "קראש" ועוד) מבוסס הפעם על נובלה גראפית מאת ג'ון ווגנר ווינס לוק. טום חי בעיירה קטנה ושלווה. יש לו משפחה מאושרת, והוא מנהל דיינר קטן ופופולארי. יום אחד שני פושעים מגיעים אל הדיינר ודורשים שרות למרות שהמקום סגור. הם שולפים אקדחים וטום למרבה הפלא מצליח לחסל אותם במהירות כמו מקצוען. טום הופך לגיבור של העיירה ומופיע בחדשות הטלוויזיה. יום אחד מגיע גבר מסתורי לעיר וטוען שלטום קוראים ג'ואי. טום מכחיש אבל הגבר מתעקש לחפור בעברו והשלווה מופרת בשנית. הבעיה היחידה שלמרות הביקורות המעולות עדיין ביים אותו מלך הסרטים הביזאריים דיוויד קרוננברג וזו כבר בעיה מבחינתה של האקדמיה.

מחר, הכינו את הפנקסים, כי רשימת המתמודדים המרכזים, לדעתי, על פרס האוסקר הקרוב, ממשיכה.