Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: ארוחת בוקר על פלוטו

מאת: בן חכים

היישר משורת ה"חדשים" במדף ספריית ה- DVD מבצבץ לו פרצופו החייכני של קיליאן מרפי ("טיסת לילה", "28 יום אחרי") על כריכת הסרט "ארוחת בוקר על פלוטו" וזועק לפרס מיליון שקלים לראשון שיחנוך אותו - את הכסף לא קיבלתי, אך חוויה סוריאליסטית ארוכה דווקא כן.

סרטו של ניל ג'ורדן ("משחק הדמעות", "ראיון עם ערפד"), מביא את סיפורו של פטריק בריידן, צעיר אירי שובה לב ופיקח, שננטש כתינוק בעיירה קטנה באירלנד. מאז ומעולם ידע פטריק כי הוא נולד בגוף הלא נכון והוא מתעקש לא לתת לאף אחד לנסות לשנות אותו. קסמו האישי ולשונו החדה עוזרים לו לשרוד בדרכו הארוכה ללונדון, בחיפושיו אחרי תהילת הבמה והרצון העז למצוא את אימו האבודה.

[*]

אם זה משחקו המצוין של מרפי או אם המוסיקה הענוגה שצפה לה ברגש - ניתן להבחין, ללא כל ספק, שהכוונות של "ארוחת בוקר על פלוטו" היו טהורות. עטופות בחן רב ומלאות בטעם טוב, אך הנושא הרגיש והתמים נפתח באופן מאוד מטעה ומאוד לא הוגן כלפי הקהל הרחב.

"ארוחת בוקר על פלוטו" מתחיל בקליפ אקספוזיטיבי קצרצר ומקסים הפותח בשוט מגניב המכניס אותנו לחגיגה צבעונית ומזמינה, הסוחטת בלי התחשבות כל טיפת שיווק שעוד הייתה קיימת לסרט. הקדמה הנועדה לספק את קהל מעריצי הפוסטר הצבעוני שהגיעו רק כדי לדעת מה זה הדבר המוזר הזה שנקרא 'טרנסוויסט', למה לעזאזל קיליאן מרפי לובש טייטס, על מה כל הרעש והמהומה ויותר מכל - הקהל "הרחמן" וה"נאור" פשוט רוצה את הפרס המגיע לו על כך שבכלל הסכים לשבת ולצפות בסרט שכזה מלכתחילה.

[*]

אך הסיפוק המיידי הנוראי הזה, מתגלה לאחר דקות בודדות כזמני ושגוי מאוד. בלי אזהרות מוקדמות, הסיפור הופך להיות הרבה יותר אישי, הרבה יותר שקט ואולי אפילו קצת יותר מדי סוריאליסטי וארוך עבור המוחות המקובעים שהתרגלו לקצב המהיר של ההתחלה.

למרבה המזל, הסיפור האמיתי שמסתתר מתחת לסצינות ההתחלתיות והמבלבלות, מרשה לעצמו להיפתח בצורה הרבה יותר סבלנית, יסודית ונרחבת לקראת המשך הסרט, הרבה הודות למשחקו המשובח ומעורר ההערצה של קיליאן מרפי, שמוכיח לכולנו פה את יכולותיו המדהימות.

[*]

אנו נחשפים אל הסתירה הבלתי נמנעת בין שני העולמות - מוחו של פטריק אל מול האופן בו העולם תופס אותו והסיטואציות אליהן הוא נקלע בכוונה או שלא במהלך מסעו האישי ברחבי לונדון.

כדי להאיר את הדמות הראשית, משתמש ניל ג'ורדן באינספור דמויות משנה. החל באביו וכלה באהבות הבאות והולכות, מה שתומך בקולנוע היסודי והשמרני, אך מוריד מהאינטראקטיביות הפוטנציאלית שלו אל הקהל הרחב ומאריך אותו בחצי שעה מיותרת לחלוטין.

[*]

קשה להצביע בדיוק על מה, אך באיזשהו מקום "ארוחת בוקר על פלוטו" איכזב. אולי זהו ריבוי הדמויות הסתמיות, אולי הבלאגן שיצרו סצינות מיותרות שנדחפו בכוח, אולי מדובר בפערים התהומיים בין משחקו המבריק של מרפי לבין המשחק ה'לא משהו' של יתר הקאסט, או שזהו פשוט התסריט הדלוח - משהו ב"ארוחת בוקר על פלוטו" היה מקולקל.

חבל שכשסוף כל סוף יוצא סרט עם כוונות כה טהורות, הוא יוצא ממוצע כל כך. אפשר לראות.

לצפייה בטריילר של הסרט לחצו על מרכז התמונה: