עשור למסור

סרטי אימה הם ברוב המקרים כמו רכבות הרים בלונה פארק: קהל היעד מורכב בעיקר מצעירים שקונים אליהם כרטיס כדי ליהנות מהפחד ולא חושבים עליהם יותר מידי מרגע שהחוויה נגמרת. כיום סרטי האימה שיש בהם משמעות כלשהי מעבר לחוויית הפחד הם נדירים מאוד. ברובם המוחלט לא תמצאו יותר מידי עומק, אבל ה"מסור", שחוגג עכשיו עשור להקרנתו ולקראת ליל כל הקדושים חוזר לשבוע אחד בלבד לקולנוע בארה"ב, הוא לא עוד סיפור על סרט אימה דל תקציב שנעלם באותה מהירות שהגיע. זה סיפור על סרט אימה דל תקציב, שאומנם לא עומד מאחוריו במאי גדול והוא קרוב יותר לליגה של סרטי האימה הנחותים, אך בכל זאת הוא הצליח לבלוט מעל הרבה סרטים אחרים ברמתו ולהטמיע בתוכו לא מעט מסרים על החברה בה אנו חיים.

את התסריט של "המסור" כתב לי וונל, בהתבסס על סיפור שחיבר עם ג'יימס וואן (במאי הסרט). הם נכשלו בניסיון להפיק אותו באוסטרליה, ארץ מולדתו של וונל, ולכן עברו ללוס אנג'לס במטרה למצוא בעיר מפיקים שיסכימו לקחת על עצמם את הפרויקט. כדי למשוך אותם הם צילמו סרט קצר בעל אותו השם. בסופו של דבר חברת Evolution Entertainment היו אלה שהסכימו להפיק את "המסור" וכך סרט האימה העצמאי הזה הפך לסיפתח ללייבל האימה שלהם - "Twisted".

ממיליון ל 100 מיליון

וונל ווואן קיבלו תקציב מוגבל של 1.2 מיליון דולר ובכל זאת הם הצליחו למשוך אליו שחקנים כמו קרי אלווס ( "הנסיכה הקסומה") ודני גלובר ("נשק קטלני") שהתנדבו לשחק בחינם פשוט מכיוון שאהבו מאוד את התסריט. וונל עצמו שיחק באחד משני התפקידים המרכזיים בסרט. בסופו של דבר זה השתלם לכולם כי "המסור" גרף מעל ל 100 מיליון דולר בקופות.

אז מה היה כל-כך מיוחד "במסור"? בתוך ים סרטי האימה הנחותים, שלא מעט מהם היו עיבוד לסרטים יפנים, הוא הצליח לבלוט כי היה סרט בעל עומק, משמעות ומסר. כדי לגלות אותו, כמובן, היה צריך להיות בעל קיבה חזקה במיוחד.

מכאן והלאה, אם לא ראיתם עדיין את הסרט והמשכיו - אז זהירות - ספויילרים לפניכם!

הסרט מתחיל כשאדם (לי וונל) ולורנס (קרי אלווס) מתעוררים בחדר שירותים נטוש. הם לא מכירים האחד את השני ולא זוכרים כיצד הם הגיעו לשם. רגלו של כל אחד מהם כבולה לקיר בשרשראות ברזל וביניהם מונחת גופה מדממת. הם מגלים שרוצח המכונה Jigsaw (טובין בל) רוצה לשחק איתם בצורה חולנית ואלימה. מה שמיוחד ב"רוצח" הזה הוא שהוא מעולם לא רצח אף אחד, הוא פשוט גורם לאנשים לרצוח את עצמם, או למות בעודם מנסים לצאת מהמשחק. הוא משאיר לכולם סיכוי להינצל. חוקי המשחק הם כאלה: אדם חייב להרוג את לורנס כדאי להשתחרר. לורנס חייב לרצוח את אדם אחרת משפחתו שנחטפה תירצח והוא יישאר להירקב בשירותים.

Jigsaw רחוק מלהיות דמות הרוצח הסדיסט והפסיכופט שאפשר למצוא בכל סרט אימה. למעשה כמעט ולא רואים אותו לאורך כל הסרט, אלא שומעים את קולו בהקלטות. דמותו נחשפת לעומק ככל שהעלילה הולכת ונפרסת לשישה סרטים נוספים. ב"המסור" היא נחשפת כאשר לורנס, נזכר בסיפוריו וכתבות שראה עליו וגם מכיוון שהוא בעצמו היה אחד החשודים שהמשטרה חקרה.

[*]

אז מה הסיפור של הרוצח הסדרתי הזה? לפני שהוא החל לכלוא אנשים במקומות ולשחק איתם, Jigsaw חלה בסרטן. כדי למנוע מעצמו את הסבל הוא החליט להתאבד על ידי קפיצה עם רכב מצוק. הוא נפצע ולא הצליח. חוויה זו שינתה את השקפת עולמו. הוא החל להבין שהוא לא העריך את חייו מספיק ולכן החליט להעביר את המסר לאחרים באמצעות משחקים המותאמים לסיפור חייו של כל אחד. כך למשל הוא התקין מלכודת דובים הפוכה על פיה של נרקומנית שניסתה להתאבד כאשר המפתח נמצא בקיבתו של אדם אחר. הוא נתן לה דקה להוציא אותו ממנו ולהשתחרר. לאדם אחר הוא החדיר רעל איטי ואמר לו שהוא יקבל את הנוגדן רק אם ירצח אם מסוימת ואת ביתה. Jigsaw משחק לאורך כל הדרך עם אדם ולורנס באופן שהם מבינים אותו בהדרגה עד לסיום הסרט, שהוא לדעתי אחד מהטוויסטים המפתיעים שנראו בקולנוע.

ואז הגיעו סרטי ההמשך

"המסור" הוא סרט שגרם לצופה להתבונן פנימה ולהבין איפה הוא לא מעריך את חייו כמו שצריך. המסר הלך והתחדד בששת הסרטים הבאים: "אנשים מעריכים את החיים שלהם רק כשהם נמצאים בסכנה". הסרט השני עסק בקבוצת אנשים ש-Jigsaw כלא ושיחק איתם, אלא שהפעם הוא נתפס ע"י שוטר. תוך כדי הסרט השוטר מצא עצמו כקורבן למשחק. בסרט השלישי הסיפור האישי של Jigsaw קיבל במה גדולה יותר וזה היה גם הסרט בו הוא מת. לקראת סוף הסרט הרביעי התברר שהוא התרחש במקביל לשלישי וזה היה שינוי מרענן.

הסרט הרביעי והחמישי התמקדו בעוזרו של Jigsaw שהיה תלמידו ויורשו, אבל איבד את הדרך וניצל את המשחקים לרעה. הסרט השישי הגביר את מודעות הקהל לאכזריות בהן פועלות חברות הביטוח והסרט השביעי הביא את חווית המשחקים של המסור בתלת ממד. סרט זה סגר את כל הקצוות כאשר לורנס שב אליו לאחר שנעלם מאז סוף הסרט הראשון.

אין ספק שאחרי הסרט השני הסדרה התדרדרה, אבל זאת הייתה מסורת יפה לקבל מאז 2004 ועד 2010, לקראת כל חג "ליל הקדושים", את מנת המסור השנתית. ייתכן ואם וונל היה בוחר ליצור במקום סדרת ההמשכונים סדרת טלוויזיה, האפקט היה הרבה יותר יעיל. בניגוד לרימייקים או אתחולים של סרטים, במסגרת תור הזהב עם סדרות כמו "פרגו" שהייתה המשך לסרט של האחרים כהן, ו"חניבעל" שהשתמשה בדמויות מתוך ארבעת ספריו של תומאס הריס, , אפשר לעשות דברים יפים עם הקונספט של המסור. לכן אל תתפלאו עם בעוד כמה שנים תופק סדרת המשך למסור – בקולנוע או במסך הקטן.