Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: אני שגריר של שלום מאיראן

ראיון מיוחד לאתר "סרט" עם מוחסן מח'מלבאף, מבכירי במאי הקולנוע באיראן, לכבוד הגעתו לפסטיבל חיפה השבוע. בראיון מספר הבמאי על הדמיון בין העם האיראני לישראלי, על המסר של השלום והתקווה שהוא מעביר בסרטיו ועל רצונו לפגוש את שרת התרבות מירי רגב ולהעביר לה מסר אישי.

בתוך גל הטרור ששוטף את ירושלים ובזמן שגובה הלהבות בישראל עולה שוב לרמה בלתי נשלטת, הגיע הבמאי האיראני מוחסן מח'מלבאף לישראל עם מסר של שלום כיו"ר חבר השופטים בתחרות הישראלית בפסטיבל חיפה. מח'מלבאף הוא מבכירי הבמאים האיראנים הפועלים כיום, כשסרטיו (בהם בין היתר "ליקוי חמה בקנדהאר, "גאבה" ו"רוכב האופניים") עוסקים בסיפורים אנושיים על רקע סביבה פוליטית וחברתית קשה ונושאים מסר של הומניזם ותקווה בכוחו של האדם הקטן ובעדיפותה של דרך השלום על פני המלחמה. בראיון מיוחד לאתר "סרט" מספר מח'מלבאף על האני מאמין שלו: "אני שגריר של שלום מאיראן. באתי לכאן כדי לשנות את הרושם של איראנים בעיני ישראלים ולהביא מסר של שלום מהעם האיראני בניגוד למסר של מלחמה מהמשטר האיראני. אנחנו לא אויבים שלכם. לפני הכל אנחנו בני אדם ורק אחר כך איראניים או ישראליים. אנחנו אותו הדבר רק לא יודעים את זה".

הרבה במולדת שלך לא יסכימו איתך ואף מכנים אותך כבוגד בשל העובדה שאתה הגעת לישראל

"העובדה שאני פה לא אומרת שאין לי ביקורת על המשטר שלכם, אבל אני תומך בעמים שלנו. אני לא מאמין בחרם תרבותי כי זה אומר שאמנים לא יוכלו לדבר אחד עם השני. אם אני כאמן לא אוכל לפגוש אתכם איך אוכל לדבר על דמוקרטיה? אתה לא צריך לשאול אותי מדוע אתה בא אלא אחרים מדוע אתם לא באים? באמצעות קולנוע אנחנו לומדים להכיר אחד את השני. זו הסיבה שהסרט האיראני הראשון שהוצג בישראל היה שלי (גאבה מ-1996)".

אבל בעוד סרטים איראניים מוצגים בישראל זה לא עובד להפך

"אולי לא בבתי הקולנוע אבל בשוק השחור אוהבי קולנוע יכולים לראות סרטים ישראליים. אני יודע באופן אישי שהרבה קולנוענים איראנים צופים בסרטים ישראליים".

מה אתה חושב על הקולנוע הישראלי?

"אני אוהב סרטים ישראליים, זה קולנוע אנרגטי ועמוק עם מסר. אני מרגיש שהקולנוע שלכם חותר לשלום והממשלה לא. יש לכם שני קולות שונים במדינה וזה טוב כי אחרת העולם היה מכיר רק את הקול של הפוליטיקאים שלכם שיוצרים יותר פחד מבפנים וגורם לכם להיראות רע בעולם. עם הקול הזה אתם תאבדו את הדמוקרטיה שלכם ולא תגיעו לשלום. לכן יש לי תקווה בקולנוע הישראלי ואני מקווה שהוא יוכל לשנות את הדעות של אנשים ולאזן את המדינה שלכם".

[*]

(בתמונה מח'מלבאף בפסטיבל חיפה. צילום: גלית רוזן)

לא תמיד היה מח'מלבאף שוחר שלום מובהק. בגיל 17 הוא הקים מחתרת איסלאמית קיצונית וישב בכלא לאחר שניסה לחטוף נשק משוטר. לאחר 4 וחצי שנים בכלא, כולל חצי שנה של עינויים קשים, הוא שוחרר עם פרוץ המהפכה האיסלאמית באיראן, אולם דעותיו השתנו לחלוטין בעקבות חוויה זו והוא החליט כי עליו להקדיש את חייו להעברת מסר של שלום ותקווה ולהשתמש באמנות ככלי לשינוי התודעה של אנשים. מה גרם לשינוי הרדיקלי הזה?

"במשך ארבע שנים הייתי חופשי לקרוא ספרים וזה עזר לי להבין טוב יותר את בני האדם. החוויה של המהפכה הייתה נוראית, הבנתי שאתה לא יכול להשיג דמוקרטיה באמצעות נשק. כשאנשים משיגים כוח באמצעות נשק הם גם משתמשים בו לרעה. אלימות מביאה עוד אלימות, אלימות מביאה נשק, נשק מביא פחד, פחד מביא תעשייה צבאית שעושה רווח מעוד מלחמות - זה מעגל שלא נגמר. התפקיד שלי כקולנוען הוא לשפוך אור על המעגל הזה".

מה התפקיד של דת לדעתך במעגל הזה?

"דת, לאומנות, גזענות: אלו הדברים שמחלקים אותנו למסגרות שונות. לדת יש תפקיד חשוב בעולם - רוב העולם הם אנשים מאמינים. לא הכל בדת הוא רע, יש לה יכולת לבנות את העולם ולהרוס אותו. אנחנו צריכים לבחור את החלקים הטובים שבה ולהיפטר מהחלקים הרעים בה. אני לא אדם דתי אבל אני מאמין בכוח של הקולנוע לשנות את המציאות. במאים כמו ברגמן, טרקובסקי וקובריק שינו את העולם שלנו בקולנוע שלהם. אנשים הולכים לקולנוע מאותה סיבה שהם הולכים למסעדות או מתפללים ביחד - כי האחר משקף אותנו, מסייע לנו להיפטר מהבדידות שלנו. אבל אם אתה לא מכיר את האחר ומבודד את עצמך באידיאולוגיה שלך, אז אתה לבד ביקום הזה. המטרה של דת היא להביא אותך לחברה ולא לבודד אותך מהאחרים. אסור לך להאמין שהדת שלך היא האמת היחידה ביקום, זה נגד המשמעות של דת".

לפני עשור, בשנת 2005, זמן קצר לאחר עליית אחמדינג'אד לשלטון, עזב מח'מלבאף את איראן ולא שב אליה מאז. הוא טען כי קיבל איומים על חייו בחו"ל ואף ניסו להתנקש בחייו מספר פעמים. כיום הוא מתגורר בלונדון וזו הפעם השנייה שהוא משתתף בפסטיבל ישראלי, לאחר שבשנת 2013 הגיע לפסטיבל ירושלים והציג את סרטו הדוקומנטרי "הגנן" שצולם בגנים הבאהיים בחיפה ועוסק בדת הבהאית. בפסטיבל השנה הציג מח'מלבאף את סרטו החדש "הנשיא" אלגוריה מרתקת ופיוטית על האביב הערבי, דיקטטורות ונפילתן והאופן בו ניתן לבצע שינוי בלתי אלים. הסרט עוסק בדיקטטור של מדינה עלומה שנאלץ להתחזות לרועה כבשים פשוט לצד נכדו כדי להתחמק מהצבא שמציע פרס כספי על ראשו ומכלל אזרחי המדינה שרוצים לתפוס ולהרוג אותו.

אתה רואה בסרט אלגוריה על האביב הערבי?

"בראש ובראשונה הסרט עוסק באביב הערבי אבל הוא יכול להיות תקף לכל דיקטטורה בעולם. .אני עדיין אופטימי לגבי האביב הערבי אבל אנו צריכים להבין כיצד זה קרה ולמה זה לא הצליח עד כה. זו הסיבה שעשיתי את "הנשיא" - כדי לגרום לאנשים לחשוב על האביב הערבי ועל הדרך שבה יש לבצע מהפכה שאינה אלימה. זו הסיבה שבסרט "הנשיא" אני מבקר את שני הצדדים – הצבא המהפכני והדיקטטורה. אי אפשר לשנות את העולם בכח הנשק בלי לשנות את התפיסה של אנשים".

כשאתה מביים סרט יותר חשוב לך המסר שלו או הצד האמנותי שבו?

"שניהם. סרט צריך שני דברים משמעות וסגנון – אמנות ללא משמעות היא ריקה ומסר ללא אמנות זו לא אמנות. הסרט צריך להיות אטרקטיבי כדי שקהל יתחבר אליו. אני לא אוהב סרטים משעממים. אני רוצה שאנשים יצאו מבתי הקולנוע וירגישו שלא בזבזו את זמנם אלא הרוויחו מסר מכך. אני רוצה לשנות את דפוס החשיבה של אנשים ושל החברה, לא מעניין אותי ליצור סרטים בשביל תהילה, כסף או כדי שיכירו בי כאמן".

זו הסיבה שלא היית חלק מהמערכת ההוליוודית?

"כן. דחיתי אותם כשהציעו לי. אני לא מאמין כבידור מעל הכל. אני מאמין בסרטים אטרקטיביים אבל לא כמו בהוליווד ובוליווד. צריך מינימום של אטרקציות כדי לגרום לאנשים לצפות בסרט כי כך קהל יכול לצפות וללמוד. יש לי רצון לשנות את העולם ואני משתמש בקולנוע ככלי".

אתה רואה בקולנוע שנעשה כיום כקולנוע שיכול לשנות מציאות?

"כן. בתוך העם הסרט היא מראה בפני החברה כדי לשנות את עצמה אבל כלפי חוץ זה מכתב של חברות בין עמים. הבעיה עם מרבית הקולנוע העכשווי היא שהוא לא מספיק איכותי ולא בעל משמעות. יש יותר מדי רעש בחוץ. אנחנו צריכים פחות סרטים אבל יותר טובים ואיכותיים עם משמעות. לא לייצר אותם כמו בפס ייצור".

[*]

בערב פתיחת הפסטיבל נפגש מח'מלבאף עם שרת התרבות והספורט מירי רגב ואף לחץ את ידה. במהלך הראיון הוא מספר כי ביקש מגורמים במשרדה לקיים מפגש בין השניים במהלכו יוכלו להחליף דעות ולנהל דיאלוג פתוח. מפגש כזה לא התקיים עד למועד פרסום הראיון.

מה היית אומר לרגב לו היית נפגש איתה?

"הייתי אומר לה שקולנוע הוא לא תעמולה שממשל צריך להשתמש בו כדי לשקר לציבור. אנחנו צריכים קולות שונים, לא קול אחד שחוזר על דברי הממשלה. היא אחראית כשרת התרבות ליצור את המצב של קולות שונים אם היא באמת מאמינה בדמוקרטיה. כשנתניהו מדבר זה קול של פחד, של אדם שאין לו תקווה לעתיד. הוא מפחד יותר ממה שצריך ומפחיד אחרים. בכל מקום בעולם הממשלה משתמשת בפחד כדי להשיג קולות ובדיקטטורות משתמשים בפחד כדי לשלוט. אנחנו צריכים להיפטר מהפחד ואז נוכל להגיע לדמוקרטיה אמיתית ולשלום".

אתה חושב שתהיה לך הזדמנות לחזור לאיראן?

"אני לא יודע, קיוויתי יותר ב-2009 כשהייתה באיראן את תנועת המפכה הירוקה נגד השלטון. אבל אני לא נוסטלגי למולדת שלי, אני נוסטלגי לכל העולם הזה. בכל יום אני מתאהב יותר בכדור הארץ. הוא כל כך יפה, מלא בפילסופיות, גיוון, צבעים ויופי. אני מאמין שרוב האנשים רוצים שלום. האחריות והכח שלנו כיוצרים היא לשנות את העולם עם הקולנוע".

אתה מאמין בשיחות של האיראנים והאמריקאים?

"אני מכבד את הצדדים, גם אם אני לא בוטח בהם אבל דרך הדיאלוג עדיפה על דרך המלחמה. בסופו של דבר כל המלחמות שהיו לנו בהיסטוריה הסתיימו על שולחן המשא ומתן. למה לא קודם יותר? למה לתת לילדים שלנו למות בדרך? זה לא משנה אם אלוהים קיים או לא, אנחנו קיימים. צריך לחלוק את כדור הארץ ביחד".