Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: צנוע ומקסים - חמש שעות מפריז

מאת: יאיר הוכנר

"חמש שעוות מפריז" הוא דרמה רומנטית צנועה על אנשים שוויתרו על האפשרות שיהיה להם טוב, ולפתע מגלים שהאהבה ותקווה לעתיד טוב יותר אפשריים ביותר גם בגיל ארבעים פלוס. העלילה שרקחו יחדיו ארז קו-אל והבמאי לאון פרודובסקי מזכירה סרט צרפתי מתוק ומריר בו זמנית. בכלל, ההשפעה של האומה הרומנטית בעולם נוכחת לאורך כול הדרך: השנסונים הסוחפים שיגאל, גיבור הסרט כול כך אוהב להקשיב להם מלווים את הסרט ללא הפסקה וכמובן הפחד שלו מטיסות, כי החלום שלו הוא להגיע לפריז ועד שהוא לא יצליח להתגבר על הפחד שלו, אין סיכוי שהוא יעלה על מטוס.

[*]

אחד ההישגים הבולטים של הסרט הוא דווקא בעצם עשייתו. כבר זמן רב שיוצרים ישראלים התחמקו מלנסות ליצור דרמות רומנטיות בוגרות ואיכותיות לקהל שהוא לא צעיר. סיפורי אהבה וסרטים שונים שעוסקים במערכות יחסים קיימים בשפע אבל תמיד יש נספח פוליטי או חברתי שבסופו של דבר משתלטים על הסרט. גם כאן זה בלתי נמנע מאחר ויגאל, נהג המונית מבת ים מתאהב במורה למוסיקה של בנו, עולה מרוסיה שבעלה הרופא חולם להגר לקנדה.

אבל, "חמש שעות מפריז" הוא סרט על רומנטיקה ולא על העלייה מרוסיה והקונפליקטים שהיא ייצרה בשנים האחרונות. לעומת יוצרים ישראלים אחרים, לאון פרודובסקי מעדיף בחוכמה רבה ליצור סרט על אנשים חלומות, תקוות, בדידות, וכמובן מוסיקה המחברת בין שתי נשמות אבודות. הוא עושה זאת בעדינות, פשטות ובלי הרבה התחכמויות. לעיתים זה בעוכרי הסרט. הסרט נשאר לכול אורכו צנוע ומאופק לא רק בעשייתו אלא גם מבחינת הרגשות שהוא מצליח לייצר מהדמויות ומהצופים. זהו הישג יפה אבל הלוואי והיתה סצנה אחת חזקה באמת שהיתה גורמת לקהל למחות דמעה או למחוא כפיים.

[*]

הסרט לא היה יכול להגיע להישג הנאה שלו בלי שני הכוכבים המובילים. דרור קרן מגלם, כהרגלו, דמות שנדפקת מכול הכיוונים ונטולת נוכחות אמיתית בדיוק כמו ב"אביבה אהובתי". נראה שהקהל רק מחכה שהדמות שלו קצת יותר תתפתח או שהרגשות שהיא הדחיקה במשך כול כך הרבה שנים באמת יתפרצו החוצה בסערה. כמובן שזו החלטה של במאי ולא של שחקן. בכול מקרה מדובר בשחקן מעולה שמבצע את העבודה שהתבקשה ממנו בצורה מרשימה.

לצידו מככבת הלנה ירלובה המעולה שעוברת את המסך בצורה מושלמת - היא כוכבת קולנוע אמיתית. ירלובה משדרת בו זמנית עוצמה אבל גם המון שבריריות ועצב. היא כובשת מהשנייה הראשונה ובסוף הסרט אתה פשוט מאוהב בה. לא ברור איך האקדמיה לקולנוע התעלמה מההישג המרשים של השחקנית המופלאה הזו בטקס פרסי אופיר.

[*]

"חמש שעות מפריז" הוא הוכחה מוחצת שאפשר לעשות דרמות רומנטיות בוגרות ואיכותיות גם בישראל למודת הקרבות והקונפליקטים. הלוואי ויעשו כאן עוד סרטים מסוג זה שיוכיחו שבישראל אפשר לעשות קולנוע רומנטי לא פחות טוב מהצרפתים.