Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: פנינה אמיתית - 500 ימים עם סאמר

מאת: יאיר הוכנר

אני מאוהב וזה סופי לחלוטין. לא אכפת לי מי יהיה מתחת לחופה, ג'וזף גורדון לוויט או זואי דשאנל. השניים האלו הצליחו לגנוב לי את הלב בקומדיה הלא רומנטית העצמאית החכמה והמקסימה "500 ימים עם סאמר". מי שחשב שהוא ראה כבר מספיק קומדיות רומנטיות בחייו ושכבר אי אפשר לחדש לו יותר טעה. במאי הקליפים הצעיר מרק ווב, מוכיח שעדיין אפשר לרגש ולהפתיע והוא עושה זאת בכישרון רב בסרט שיעשה לכם טוב על הלב. כול כך טוב שלא תצליחו למחוק את החיוך מהשפתיים שלכם במשך שבוע לפחות.

קצת קשה להאמין שאת הסרט הכול כך חכם הזה שיש בו אהבה גדולה לעולם הקולנוע והמוסיקה, הומור ציני והמון בגרות, כתבו שני התסריטאים שעומדים מאחורי אחד הסרטים המביכים של השנה החולפת, "הפנתר הורוד 2". התסריטאים סקוט נושטאדטר ומייקל וובר רקחו אגדה קסומה אך כול כך אמיתית וכואבת על אהבה ראשונה, שברון לב וכול מה שמתחולל לנו בתוך הלב במהלך אותו הזמן. העלילה של הסרט פשוטה: בחור פוגש בחורה, הבחור מאוהב בבחורה, הבחורה מאוהבת בו קצת פחות, הם יוצאים, בהתחלה כיף, אחר כך הרבה פחות.

[*]

העלילה אולי פשוטה אבל הסרט נע קדימה ואחורה בזמן ובמקביל מצליח לתאר בעזרת שלל מחוות קולנועיות את התחושות הפנימיות של הגיבור וליצוק עומק רגשי שנעדר לחלוטין מז'אנר הסרטים הרומנטיים בשנים האחרונות. יוצרי הסרט לוקחים סיכון ומאתגרים את הקהל ולכן הסרט אף פעם איננו משעמם - הוא מפתיע לכול אורכו. ג'וזף גורדון לוויט אחד השחקנים הצעירים המבטיחים של השנים האחרונות מצליח ליצוק עומק רב לתוך דמותו של טום. שברון הלב שלו אמיתי לחלוטין ולכן הוא גם מצליח לגנוב לצופות וגם לצופים את הלב בעזרת חינניות בלתי נגמרת.

גורדון לוויט התגלה בסיטקום "מפגשים מהסוג האישי" לצד ג'ון ליתגו וכשהסדרה הקומית המצליחה הסתיימה הוא העדיף להתמקד דווקא בדרמות איכותיות כמו "עור מסתורי" של גרג אראקי בו גילם נער שעובד בזנות או "בריק" על צעיר החוקר פרשת רצח בתיכון שבו הוא למד. לאחרונה ראינו אותו ב"כוח המחץ". ניתן להגיד שזו הקומדיה הקולנועית הרצינית הראשונה שלו וגם בז'אנר זה הוא מפגין את כשרון המשחק שלו.

[*]

לעומתו, זואי דשאנל ממשיכה ליצור דמויות אקסצנטריות אך אנושיות עם לב גדול שפועם בחוזקה כמו בסרטים "המדריך לטרמפיסט בגלקסיה", ו"יס מן". גם בטלוויזיה היא יצרה דמות הזויה לחלוטין בקומדיה "העשב של השכן". היא גם הסולנית של הצמד "He and She" שמייצרים שירים וקליפים המושפעים באופן ישיר מאופייה הייחודי של השחקנית בת השלושים שעיניה הכחולות הגדולות והפעורות מזכירות יותר ילדה קטנה בחנות ממתקים גדולה.
את הסרט מלווה פסקול מעולה המערבב יוצרים צעירים ועכשוויים לצד קלאסיקות פופ מעולות: רג'ינה ספקטור, הסמיתס, בל וסבסטיאן, בלאק ליפס, פויזן, דובס, קרלה ברוני, האל ואוטיס, פייסט, סימון וגרפונקל ואפילו השיר הקיטשי של פטריק סוויזי מ"ריקוד מושחת" ועוד המון הפתעות מוסיקליות שהופכות את המסע הרגשי שטום עובר לסוג של מסע מוסיקלי סוחף לא פחות.

אבל ההישג האמיתי של הסרט הוא האהבה הגדולה שלו להיסטוריה של הקולנוע והשימוש המבריק שלו בשפה הקולנועית. אם אלו המחוות הקולנועיות המבריקות לאינגמר ברגמן, פרנסואה טריפו, וודי אלן או מרסל מרסו שלא נדבר על הפנינה הקסומה, "הבלון האדום". אבל לא בכך מסתיימת המחווה הקולנועית. בסצנת ריקוד מפתיעה המתארת את מצב רוחו המרומם של הגיבור אחרי הלילה הראשון שבו הוא בילה עם בחירת ליבו, הוא מתחיל לרקוד ככה סתם באמצע הרחוב – הסצנה הכול כך מתוקה הזו מזכירה את "העלמות מרושפור" אפילו יש ציפור מצוירת בדיוק כמו בסרטו של ז'אק דמי. נראה שהתסריטאים והבמאי באמת מתמצאים ואוהבים קולנוע, ובהחלט יודעים להשתמש בכול מה שהם למדו מגדולי הבמאים ולכן יש סיכוי טוב שתוך שנים מעטות נוכל לקרוא ל"500 ימים עם סאמר" קלאסיקה קולנועית רומנטית.