Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: זוג משמיים

כשהתיישבתי בבית הקולנוע לראות את "זוג משמיים" נזכרתי בחבורת בנות שישבה לידי ב"עיר החטאים": הן נעו בחוסר נוחיות, נגעלו מהמראות על המסך, ונראה אף שלפרקים הן סבלו. הייתי בטוח שמרמת הסכרין של ריס וויתרספון אני גם כן אתפתל במושבי, ואתפלל שכדור יפלח את ראשי וישאיר אותו מטלטל על הצוואר. כפי שברור לכם, התבדיתי, ואף נהניתי והתרגשתי מהסרט. אולי כי הרבה שנים לא ראיתי קומדיות רומנטיות והדימוי שהיה לי בראש היה רחוק מרחק שנות אור מהמציאות, או אולי זה בגלל שעם השנים התרככתי, ובמקום להיות מדוכא וכבד ולהתחבר לסרטים של קן לואץ' מצאתי עכשיו מקום לסרטים קלילים יותר. וייתכן שהסרט פשוט היה טוב, קצת שונה משאר הסרטים בז'אנר.

הסרט הפתיע אותי לטובה, הן בהנאה שהסב לי, בפרצי הצחוק הלא מועטים שנגרמו לי, והן בגלל שבאמת התרגשתי, למשך 90 דקות הרגשתי ממש כמו דובון קטן וחמוד. רופאה צעירה (וויתרספון) שעסוקה כל כך בקידום הקריירה שלה, עד כדי כך שהיא ששוכחת לטפח את חיי החברה שלה. עד כמה המצב קיצוני? השכנים שלה לא מודעים לקיומה, היא ממש רוח רפאים בשבילם. לילה אחד, אחרי שהתבשרה על מינוי יוקרתי שקיבלה, היא נוהגת בדרכה לפגישה עיוורת שאחותה מסדרת לה. אך אבוי, העייפות גורמת לה לתאונה עם משאית. כשהיא חוזרת הביתה, היא מגלה להפתעתה שאדריכל נוף צעיר (מרק ראפאלו) גר שם, והוא היחיד שמסוגל לראות אותה. מכאן הסרט הופך למעין קומדיה רומנטית על טבעית ולא ארחיב יותר מידי על מה שקורה שם (צריך להשאיר גם משהו לבית הקולנוע).

אני לא חושב שאפתיע מישהו אם אגלה לכם שבסוף היא יוצאת מהתרדמת, והם חיים יחדיו מאושרים עד עצם היום הזה. אבל מה שכן הפתיע אותי הייתה הדרך בה הגענו ל"הפי האנד". במקום ליפול בכל המלכודות הקלישאתיות של קיטש אמריקאי זול, לרוב מצליח הסרט לגעת במתיקות ולא לשקוע בה, וכך יצאתי מהסרט עם הרגשה שעדיין קיימת אהבה אמיתית. תחושה שמלווה אותי כשאני צופה בסרטים קלאסיים, לפני שדחפו לנו עוגות תפוחים ונוזלי גוף שונים.

אחד הדברים שהחזיקו את הסרט מעל תהומות הקיטש, הוא משחקה של ריס וויתרספון, שהיא שחקנית מגוונת. זה בא לידי ביטוי לא רק בתפקידים השונים שהיא בוחרת (המבקרים בחו"ל מסמנים אותה כמועמדת לאוסקר על "בדרך הישרה " Walk the line) אלא גם בדרכים השונות בהן היא מגלמת את הבלונדינית הטיפוסית, היא לא רק פלקט וזהו, יש תחושה שהיא מכניסה קצת אופי גם בתפקידים שבם כביכול פשוטים.

לעומתה, העזר שכנגדה, מרק ראפאלו קצת אנמי, אבל למזלנו מרק ווטרס הבמאי הרגיש זאת, ולא העמיס על כתפיו את הסרט, וכך התוצאה נותרת מוצלחת.

הדמות הכי מעניינת בסרט היא של המדיום הצעיר, שמגולם על ידי ג'ון הדר, שמוכר בעיקר לחובבי הקולנוע העצמאי מהסרט "נפוליאון דינמאיט", סרט התיכוניסטים מבית היוצר של MTV. מצד אחד הדר מציג שוב חלק מהמניירות של נפוליאון, אבל גם מפיח בו רוח חיים, וכך נוצרת דמות שמצד אחד מרחפת בין העולמות הרוחניים השונים, אבל נמצאת עם שני רגליים על הקרקע. בעתיד הקרוב תוכלו לראות אותו ב-6 סרטים שונים, כנראה שלא תוכלו לפספס אותו בזמן הקרוב.

אין ספק שהסרט עומד בפני עצמו ואי אפשר לתייקו כעוד סרט מהזן של "סיפור אהבה בין המתים לחיים", בשביל זה יש לנו את הפוליטיקה הישראלית.