Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: 10 הסרטים הטובים של 2005

10) חתונת רפאים / צ'רלי בממלכת השוקולד

הבמאי טים ברטון עושה זאת פעמיים בשנה, ובגדול. החלטתי לאחד את שני הסרטים המופלאים שלו יחדיו למקום העשירי. אחרי האדפטציה הקולנועית המרשימה ל"צ'ארלי בממלכת השוקולד" שכבשה את בתי הקולנוע הקיץ, הוא סיפק לנו בחורף את "חתונת רפאים". שני הסרטים הם מייצגים מושלמים לעולמו הפנטסטי והאפלולי של ברטון. המקום העשירי הוא הצדעה לאיש קולנוע ייחודי שעושה אך ורק מה שבאמת בא לו ולעולם לא מתפשר על הדרך שבא הוא יוצר את סרטיו. חשוב להוסיף שג'וני דפ, האיש והאגדה משתתף בשני הסרטים. באחד תזכו לראות אותו בהופעה קומית מבריקה ובשני תזכו לשמוע את קולו. בכל מקרה, מדובר בשילוב מנצח של במאי מבריק ושחקן מוכשר ומופרע.

9) הים שבפנים

סרט שלוקח על עצמו נושא קשה מנשוא - המתת חסד - אבל מצליח להפוך אותו על פיו וליצור סרט מרומם רוח וכמובן ישנו אנסמבל מעולה של שחקנים שמעניק כאן את אחת ההופעות הקולנועיות המרשימות ביותר של השנה החולפת. אלחנדרו אמנאבר הוא במאי ספרדי שמתמחה בעשיית סרטים שהמוות בהם הוא תמיד גורם דומיננטי ומטריד. חאווייר ברדם בן השלושים פלוס מגלם בסרט זה גבר בשנות החמישים לחייו ומצליח ליצור דמות סוחפת בעלת אישיות ממגנטת. אדם שאינו מסוגל להזיז שריר אחד לאורך כל גופו ושכל רצונו למות ועם זאת הוא מלא חיים. הופעתו של ברדם שופכת אור על המסך לכן לא פלא שהנשים בסרט מתאהבות בו בקלות שכזו. מסע נפשי מעורר השראה, מסע שאסור להחמיץ.

8) הטירה הנעה

נראה כאילו הבימאי הייאו מיאזאקי רק הולך ומשתפר. לא בדיוק ברור לאיזה עוד הישגים של הצטיינות הבמאי הזה עומד להגיע. גם סרטו החדש, בדיוק כמו סרטיו הקודמים "הנסיכה מונונוקי", "המסע המופלא" ועוד רבים וטובים שלא הגיעו לבתי הקולנוע בארץ, הוא סרט אנימציה רב דמיון, מרהיב עין, בעל סיפור מרגש וסוחף, דמויות מפותחות ומרתקות ובעיקר בילוי קולנועי מושלם לילדים ובמיוחד להורים. אין ספק - "הטירה הנעה" הוא סרט האנימציה שאסור לכם להחמיץ.

7) פרחים שבורים

"פרחים שבורים" מסמל שיא בקריירה הקולנועית של ביל מאריי, ומהווה בשלות קולנועית ביצירתו של הבמאי העצמאי והאלטרנטיבי ג'ים ג'רמוש. עם כל אהבתי לסרטיו של ג'רמוש, יצירתו תמיד נראתה לי כייפית, שרוטה, מרתקת ובאותה עת בעייתית ובעיקר סובלת מחוסר בשלות רגשית. "פרחים שבורים" מציג לפנינו יוצר בוגר ומהורהר יותר מתמיד, מה שהופך את הדרמה הקומית המינימליסטית והאבסורדית הזו לסרטו הטוב ביותר של ג'רמוש וכנראה גם לסרט האישי ביותר שיצר אי פעם. גבר יוצא למסע בין מאהבותיו לשעבר במטרה למצוא מי האישה ששלחה לו מכתב שבנו, (שאינו ידע על קיומו), עומד להגיע לביקור. שימו לב לסצנת הסיום קורעת הלב.

6) צבים יכולים לעוף

יצירה ריאליסטית נטולת פשרות שיש בה עצב קיומי, שמחת חיים ופיוט. מאחר וזו הפעם הראשונה שסרט של היוצר החשוב, באמאן גובאדי מציג בבתי הקולנוע בארץ אני קובע בהחלטיות שאת הסרט הזה אתם חייבים לראות. ערב פלישת ארה"ב לעיראק קבוצה של ילדים שעוד לא הספיקו להתבגר וכבר צריכים להתמודד עם המציאות האכזרית של חייהם. הסרט מגולל את שיגרת חייהם של הילדים, את תגובתם למתרחש קילומטרים ספורים מהם, ואת הציפייה לבואה של המלחמה שתושיע אותם ותשנה את גורלם. גובאדי יודע שהמלחמה אולי תביא שינוי למדינה אבל לא לתושבים הצעירים והנשכחים שימשיכו לפנות מוקשים אמריקאים, איראנים, רוסים וגרמנים גם אחרי שהמלחמה תסתיים.

5) להרגיש בבית

הבמאי הקוריאני קים קי-דוק סיפק לנו השנה שתי יצירות קולנועיות: אחת בעייתית המיועדת בעיקר למעריציו, "הקשת". השנייה לעומת זאת היא היצירה הקולנועית המסתורית ומתוחכמת ביותר של השנה החולפת. "להרגיש בבית" הוא דיוקן של ניכור ובדידות. הסרט עוקב אחרי צעיר הפורץ לדירות ריקות שהדיירים אמורים להיעדר ואז במקום לגנוב מהבתים. הוא מתקלח, לובש את בגדי הדיירים, מכין לעצמו ארוחה, בודק את מכשירי החשמל, משחק גולף בחצר, משקה את הצמחים ומכבס את בגדיהם של הדיירים הנעדרים. הכל משתבש כאשר באחד הבתים שאליהם הוא פורץ מתגלה אישה מוכה. לא אמשיך לפרט אבל סרט כזה עוד לא ראיתם, בהחלט חוויה קולנועית טעונה ועשירה שאסור להפסיד.

4) עיר החטאים

הנובלות הגראפיות של פרנק מילר מתעוררות לחיים על הבד בעזרת תסריט מבריק הנשען על הטקסט המקורי מתוך הקומיקס עצמו. בנוסף לזה רוברטו רודריגז נאמן גם לעיצוב הגראפי מרהיב העין של הקומיקס, ויוצר עולם אקספרסיוניסטי אפל בשחור לבן. אין ספק,מדובר ביצירת מופת מרתקת שהיא גם אחד הסרטים האפלים והאלימים ביותר שנראו על המסך בשנה האחרונה. מסע מהפנט אל תוך הצדדים החשוכים ביותר של הנפש האנושית. "עיר החטאים" הוא יצירה קולנועית פטליסטית ופרנואידית, ספוגה פסימיזם, חוקרת ומדגישה את ההיבטים האפלים והאלימים באופיו של המין האנושי. הפשעים האכזריים בסרט מאפשרים לרודריגז לחקור את מהות הרוע. המפלצתיות המוצגת בו היא דבר בנאלי, כמעט טבעי. הרשע נמצא בכל מקום, ואפילו לא טורח להסתתר מתחת לפני השטח.

3) מיליון דולר בייבי

בגיל 75 עושה הרושם שקלינט איסטווד רק הולך ומשתבח. בזמן שיוצרים אחרים בגילו מתחילים לאבד כיוון ולביים סרטים מיושנים וטרחניים, השחקן שהיה לבמאי הולך ומתחדד, הופך למדויק יותר, נועז יותר ורחוק מלהתפשר על מעשה האומנות שלו. "מיליון דולר בייבי" זו יצירת אומנות במלוא מובן המילה, לא סתם יצירה, קלאסיקה מהסוג שעומדת בכבוד מול "השור הזועם" או "אלימות בשכונות העוני". הסרט שעוקב אחרי מערכת יחסים בין מאמן למתאגרפת צעירה הצליח לזכות בארבעה פרסי אוסקר לסרט הטוב ביותר, לבמאי, לשחקנית, ושחקן משנה. הוא גם הצליח להכניס את כתוב שורות אלו לדיכאון ולגרום לו להזיל דמעה. הישג נדיר מציניקן שכמוני.

2) היסטוריה של אלימות

מאז "ארוחה ערומה" שיצא לאור ב 1991 דיוויד קרוננברג לא ביים סרט כל כך חריף וחכם. אין ספק שמדובר בסרט הכאילו הכי אמצע הדרך של היוצר השערורייתי. ולמרות החיטוי הקליני שהסרט עבר, התוצאה מטרידה כפליים. עם מסר מדכא על עתיד האנושות ועל כך שאין סיכוי שהאדם יוכל להתנער מהעבר ותמיד יהיו התפרצויות של אלימות הוא מביא אל המסך את סיפורה של משפחה שמגשימה את החלום האמריקאי עם אב שעובד בדיינר מצליח בעיירה שקטה, אם עורכת דין, בית פרטי, בן מתבגר וילדה בלונדינית - עד שהאלימות פוסעת לתוך חייהם ומשבשת הכול. הפגנת משחק גאונית של כולם, תסריט מדויק ומרתיע ובימוי של אמן ממדרגה ראשונה. סרט חובה.

1) קינג קונג / השיבה

היה לי מאוד קשה לבחור. כמבקר קולנוע, איש קולנוע ואוהב קולנוע נקרעתי בין שני סרטים כל כך שונים, שמייצגים שני עולמות שונים לחלוטין. לכן החלטתי להעניק את תואר סרט השנה לשני סרטים. הראשון והמפורסם מבין השניים הוא "קינג קונג" שובר קופות הוליוודי עצום מימדים שבאופן לא מפתיע זוכה גם לביקורות טובות מאוד, בעיקר בשל עשייתו הקולנועית הסוחפת של הבמאי הייחודי, פיטר ג'קסון. "קינג קונג" הוא קלאסיקה הוליוודית במיטבה. סרט שמשאיר אותך פעור פה במשך שלוש שעות. עם סצנות שיגרמו לכם להפסיק לנשום מרוב התפעלות. אלף אלפי הבדלות, "השיבה" הוא סרט קולנוע רוסי, שיצא לבתי הקולנוע בישראל בדיוק לפני כשנה, בשבוע הראשון של 2005 ומאז הוא מציג ב"סינמה סיטי". סרט צנוע ורחוק אלפי מייל מהגרנדיוזיות של "קינג קונג". "השיבה" הוא סרטו הראשון של אנדריי ז'אגינסטב שעשה בחוכמה ואחרי שעלה ארצה וראה שלא נותנים לו לעשות כאן סרטים חזר לרוסיה ויצר את אחת היצירות הקולנועיות המושלמות שראיתי השנה. "השיבה" הוא מסוג הסרטים שמסרבים לעזוב אותך לתקופה ארוכה. עברה יותר משנה מאז שצפיתי בו עד כתיבת שורות אלו והוא עדיין מסרב לעבור הלאה. סיפורם קורע הלב של שני אחים ואב שנטש כאשר השניים היו עדיין תינוקות. הוא לוקח אותם למסע שבו הם אמורים ללמוד אחד על השני והעניינים הולכים ומסתבכים עד הסוף המצמרר. מה מאחד בין שני הסרטים? שניהם חוויות קולנועיות מהפנטות שלא מרפות מהעיניים ומדביקות אותן אל המסך. שניהם נוצרו על ידי יוצרים ייחודים ושניהם מתרחשים על אי בודד. שניהם יצירות קולנועיות מעולות שאסור להחמיץ בשום פנים ואופן.

וכעת כל מה שנותר לנו זה לצפות לשנת 2006 שבתקווה תביא לנו קולנוע מעניין, מרתק ואחר.