Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: האמ-אמא של הגילטי פלז'ר

מאת: אלון רוזנבלום

קשה להאשים את כותב שורות אלו בחיבה ייתרה לאיש השרירים מבריסל (ז'אן קלוד ואן דם) או לאיש השרירים מסטוקהולם (דולף לנדגרן) ולכן די הפתיע אותי כשישבתי מול ההוצאה החדשה של "חייל אוניברסלי" ב- DVD (הפצה "פליי רקורדס") ונהניתי מכל שנייה.

הסרט, כבר בן 15 שנה, מתגלה כסרט אקשן משובח המשופע בהומור, קטעים מרהיבים וקצב מהיר ויעיל.

[*]

וידוי: כאשר הסרט יצא לראשונה לקולנוע לא היתה התלהבות רבה מצידי. שוב ראיתי אנשים עם שרירים מנופחים מדי משחקים משחקים של גברים גברים בנימה מצ'ואיסטית שמתאימה לסילבסטר סטלון ושווארצנגר. אבל היום, אחרי 15 שנה, אתה מגלה שיש הרבה מעבר למה שנראה אז...הומור!

כן, חייל אוניברסלי הוא לא רק סרט אקשן משובח אלא סרט שלא לוקח את עצמו ברצינות רבה מדי ויש בו כמה סצינות קומיות מהנות ביותר (ואן דם מגלה לראשונה אחרי זמן רב את טעמו של המבורגר עסיסי בדיינר, או הסצינה בה הוא עירום לחלוטין ומבקש מאלי ווקר שתחפש על גופו "משהו בולט, קשיח בקצת").

הסיפור הבסיסי של הסרט הוא די פשוט, חיילים שהפכו ליריבים בוויאטנם ונהרגו, הופכים לשפני ניסיון בידי הצבא. הצבא, תוך שימוש בתהליך חדשני, מחייה אותם והופך אותם ללוחמים המושלמים כשהוא דואג ערב ערב להוציא מהם את הנשמה האנושית (דהיינו מחיקת כל הזכרונות שלהם). אבל אז, אחד הניסויים (ואן דם) מתחיל להפוך לאנושי מדי, מרגיש, זוכר ויוצא נגד מפקדו הרשע (לנגדרן).

אז כן, אפשר למצוא בסרט שאלות מוסריות (כמו למשל, האם זה מוסרי לעשות ניסויים על חיילים אחרי שהם מתים?) ואפשר להגיע לרמות פילוסופיות עמוקות כמו מה הופך אותנו לאנושיים (על פי הסרט, הזכרונות שלנו שהם בעצם טביעת אצבע של הרגשות). אבל, בסופו של דבר, הסרט הוא סרט אקשן מהוקצע.

[*]

למרות שהוא אמריקאי, הסרט משנת 1992 הוא בעצם הפקה בינלאומית. השחקנים, בלגי ושבדי, המפיקים אמריקאים והבמאי גרמני. גרמני אמרנו? לא סתם גרמני, זהו אחד מסרטיו הראשונים של רולנד אמריך. שנתיים מאוחר יותר, בשנת 1994, יביים אמריך את "סטארגייט" ויפרוץ לתודעת העולם כולו ב- 1996 אחרי שיביים את "היום השלישי".

כיף לראות שב- 15 שנה שעברו הסרט לא התיישן, והכוונה היא שהאקשן נראה כמו אקשן עכשווי. סצינות די מרהיבות, ערוכות בקצב מסחרר ומהנות. לאמריך יש בהחלט את החוש הנכון והידע איך להשאיר את הצופים מרותקים למסך. הוא מצליח לתמרן בין אקשן לדרמה לקומדיה ועושה זאת בקלות שמעוררת הערכה.

[*]

אל תחפשו משחק משובך או תסריט עמוק. ואן דם מוכיח, שוב, שהוא השחקן הגרוע ביותר עלי אדמות, למרות שכאן, העובדה שהוא לא מסוגל להביע ולו רגש אחד, מתאימה לדמות ש...לא אמורה להביע ולו רגש אחד. דולף לנגדרן משחק את הנבל והוא נהנה מכל שנייה, כך גם אנחנו.

"חייל אוניברסלי" הוא לא אחד מסרטי האיכות הגדולים של כל הזמנים, אבל בהחלט, אם מדברים על אקשן וגילטי פלז'ר הוא נמצא שם בטופ.

[*]

בגרסת ה - DVD שיצאה ישנן גם כמה תוספות מדליקות לחלוטין שכוללות סרטוני מאחורי הקלעים (עם כמה רגעים משעשעים במיוחד) והערות של רולנד אמריך במהלך כל הסרט. למרות שיש פה ושם פרטי טריווה נחמדים, אמריך נשמע אדם מקוטע שאין לו מה לספר. בכל זאת כדאי לנסות.

ונקודה אחרונה. זהו הסרט הראשון בו משתתפת אלי ווקר שמאוחר יותר תככב בסדרת הטלוויזיה "פרופיילר". לא יודע מה זה, אבל יש משהו בלראות את העבודות הראשונות של שחקנים, בתקופה שהם לפני המודעות העצמית הגבוהה, הניתוחים, הסיליקון והאיפור שמרחיק מהם את האנושיות.

שוב תודה ל"פליי רקורדס" שמקפידים בחודשים האחרונים להביא את ה- אז ל- עכשיו. "חייל אוניברסלי" הוא סרט שעומד במבחן הזמן ועדיין כיף לקחת ולראות יחד עם החברה (בייחוד אם אלו חזרו לסופשבוע מהצבא).