סרט מצוייר באורך מלא על פי פרספוליס

במהלך פסטיבל הסרטים בברלין העומד להיפתח ביום שישי הקרוב, ה-10 לפברואר, תכריז מרג'אן סטראפי, מחברת הנובלה הגראפית "פרספוליס" שהיא שוקדת בימים אלה על עשיית סרט מצוייר באורך מלא עפ"י הספר. הסרט אותו היא יוצרת וגם תביים, יופק בצרפת, ויהיה ברובו בשחור לבן עם נגיעות נדירות של צבע. הוא ייצא לאקרנים ב-2007.

"פרספוליס" שראה אור לאחרונה בעברית בהוצאת "אחוזת בית" (תירגם מצרפתית: ראובן מירן) מגולל את ספור התבגרותה של מרג'אן סטראפי, ילידת איראן בת 36 שחיה כיום בפריז, ובו היא מספרת על התבגרותה בצלה הכבד של המהפכה האסלאמית באיראן עד להחלטה הגורלית ששינתה את חייה לעד.

הספר הנחשב לפורץ דרך, זכה בעשרות פרסים ובהצלחה עולמית מסחררת. הוא תורגם עד כה לשתים-עשרה שפות (לא כולל עברית) ושבה את ליבם של יותר מחצי מיליון קוראים בצרפת, ארה"ב, אנגליה, איטליה, ספרד, גרמניה, פינלנד, סין ועוד.

מרג'אן סטראפי מגוללת בספרה סיפור רב-קסם ריאליסטי, פוליטי ויחד עם זאת אינטימי מאוד, שמושתת על סיפור חייה שלה: מארג'י בת ה-10, ילידת 1969, הגדֵלה בחיקה הנינוח והחם של משפחה בורגנית אמידה בטהראן. אביה מהנדס, אמהּ הפמיניסטית צועדת בהפגנות כנגד השאה, ומארג'י עצמה לומדת בבית ספר צרפתי חילוני. הוריה, וחבריהם האינטלקטואליים, חולמים על מהפכה סוציאליסטית. אולם המציאות טופחת על פניהם. ב-1979 כובשת המהפכה האסלאמית את איראן, וחודרת בכל עוצמתה אל תוך עולמה התמים והשקט של הנערה: בתחילה החובה ללבוש רעלה, ולאחריה - איסורים דתיים, ידיעות על מעשי אכזריות ומאסרים המוניים, פחד וחרדה, ובהמשך גם מוראות המלחמה כנגד עיראק. לבסוף ההורים שולחים את מארג'י אל מחוץ לגבולות איראן כדי להגן עליה ועל רוחה החופשית ועצמאותה המחשבתית. מארג'י, עכשיו בת 14, גולה שלא מאונס, נפרדת לראשונה מהוריה. היא יודעת שהם לעולם לא יחיו עוד יחד. בכך מסתיים הספר.

מרג'אן סטראפי נולדה ב-1969 בעיר רֶשְת שבאיראן, וגדלה בטהראן. כשהיתה בת 14 נאלצה לעזוב את מולדתה משום שהוריה חששו לעתידה. בגיל עשרים חזרה לאיראן, בשנת 1989, נישאה לאמן איראני והתגרשה ממנו. כעבור חמש שנים חזרה לאירופה והחלה ללמוד עיצוב גרפי ואיור בשטרסבורג שבצרפת. ב-1997 עברה לפריז, שם היא מתגוררת כיום בדירה שבה תלוי לראווה פוסטר של ברוס לי ("הגיבור שלי!"). היא נישאה בשנית, הפעם לגבר שוודי ("זה נפלא, כי השוודים גילו את החופש המיני הרבה לפני כולם", מתוודה סטראפי). פירסמה כמה ספרים, והתמידה במעשיה כפעילת חופש ופעילה למען זכויות נשים. היא מאיירת בקביעות לעיתונים ולמגזינים ברחבי העולם, ובהם "ליברסיון", "ניו יורקר" ו"ניו יורק טיימס".

בגיל 33, בעקבות פרסום "פרספוליס", נעשתה לכוכבת בינלאומית בשמי הספרות והאיור ("הייתי גברת אלמונית-פלונית, אני מפרסמת ספר, והנה, אחת ושתיים! אני עשירה!"), וזכתה בפרסים רבים ולכתרים רבים, ובהם "ספר הקומיקס הטוב של השנה" (טיים מגזין, 2003), "הספר הראוי לציון של השנה" (ניו יורק טיימס, 2003), "פרס השלום על-שם פרננדו בואסה בלאנקו" בספרד, 2003, ו"פרס אלכס" של "התאחדות הספריות האמריקנית".