Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: הוסטל

בשנת 2002 הופצה שמועה על במאי צעיר ומאוד מוכשר שקוראים לו אלי רות'. בחור יהודי שביים סרט זוועות מחריד באמת ששמו "Cabin Fever". הסרט לא זכה להגיע לבתי הקולנוע בישראל אבל חובבי הז'אנר הפכו אותו למאורע וכל אדם שמכבד את עצמו בתואר פריק של סרטי אימה, דיווח לסובבים אותו שהוא ראה ואהב את הסרט. הגדיל לעשות איזה במאי שולי אחד שדאג לספר לכול מי שהיה מוכן להקשיב, שהבמאי הזה הוא העתיד של ז'אנר סרטי האימה. זהירות ספוילרים!

אותו במאי בלתי חשוב בעליל הוא גם המפיק השותף של הסרט, קוונטין טרנטינו. שותפו להפקה הוא בועז יכין שפעם היה התקווה הגדולה של הקולנוע העצמאי עם סרטו, "פרש". השניים תרמו את שמם ואספו כספים מכול מי שהיה מוכן לתרום והרימו לאלי רות' סרט הוליוודי שני. בסרטו הראשון ערך רות' מחווה טראשית ומדממת במיוחד לבמאי סם ריימי ולקלאסיקה שלו "Evil Dead". עכשיו הוא מציע לנו מחווה לסרטי הסלשרים והוא עושה זאת בעזרת אמירות פוליטיות וחברתיות קשות במיוחד שהופכות את הסרט לאחד הסרטים המרתיעים והפוליטיים ביותר בז'אנר.

[*]

"הוסטל" זה סרט על שנאה. שנאת זרים, שנאת אדם, שנאה שהדרך היחידה לשכך אותה היא אלימות. אלימות אכזרית, סאדיסטית ומטורפת. לתוך השנאה הזו נקלעים תיירים צעירים שבסך הכול רוצים לטייל להנאתם באירופה. הצעירים הם שני אמריקאים שכלל לא מודעים לשנאה הרבה שקיימת באירופה כלפי ארה"ב. שנאה בסיסית וטהורה של האנשים ברחוב או במועדון. אבל הם עומדים להיתקל בסוג חדש של שנאה, אחרי שהם יגיעו להוסטל במזרח אירופה שם הבחורות הן הכי חמות וקלות להשגה. השניים ביחד עם החבר האיסלנדי שהם אספו בדרך מסתנוורים משפע הדדיים ולא שמים לב שהם בעצם נופלים למלכודת אכזרית במיוחד.

"הוסטל" מצליח באלגנטיות לחשוף מול עיניהם הפעורות והלא מאמינות של הצופים את הצדדים האפלים והחולניים ביותר של הטבע האנושי. מסקירת ביקורות בעיתונות האמריקאית דובר על סרט מחריד שכמעט ובלתי ניתן לצפות בו בעקבות מה שנראה על המסך. תיאורי הזוועות הגראפיים עלו על כל דמיון. לא אשקר ובהחלט יש שפע זוועות בסרט אבל מה שבאמת מזעזע הוא שהפעם הרוצחים הם לא שדים, רוחות ובני אדם העוטים על עצמם מסכות עור. הרוצחים הם בני אנוש פשוטים שנראים בדיוק כמו השכן או בת השכן מהדירה ממול. הדבר היחיד שמניע אותם לעשות את מה שהם עושים הוא צורך סדיסטי עמוק אבל הבחירות שלהם הן אלו שמעוררות צמרמורת.

[*]

"הוסטל" הוא מקום שאליו מגיעים תיירים צעירים מכול העולם, (אמריקנים, אירופאים, אסיאתים), אבל הוא גם חור שחור עבור אותם צעירים שבלילות נעלמים כאילו האדמה בלעה אותם. מסתבר שהצעירות המקיימות יחסי מין עם התיירים בעצם מקבלות ממון רב כדי לסמם אותם ולמסור את החרמנים התמימים למקומיים המנהלים בית עינויים אכזרי מיוחד. הקליינטים של אותו בית עינויים הם אנשים אמידים שמשלמים כסף רב עבור עינוי ושחיטה של אותם צעירים. הם ישלמו 5000 דולר עבור צעיר מקומי, 10 אלף דולר עבור אירופאי ו 25 אלף דולר עבור אמריקאי. הכי יקרות הן יפניות חביבות - 50 אלף דולר.

הגרמנים כמובן מוכנים לשלם סכום גדול עבור האמריקאים, אחד מהם נהנה במיוחד לשחוט את האמריקאי היהודי. ואילו האמריקאי מוכן לשלם סכום עתק עבור היפאנית. הגופות המרוטשות וחלקי הגופות נאספות באותה עגלה ונזרקות לתוך כבשן לוהט. העשן השחור שעולה מהארובה יוצר קונוטציה ישירה לשואה ולמחנות ההשמדה. אלי רות' טוען בסרטו השנאה שקיימת בעולם עלולה להוביל בקלות רבה למלחמת עולם ולהשמדה נוספת על רקע עדתי וגזעני. "הוסטל" הוא אולי סרט אימה, וסרטים מז'אנר זה תמיד נחשבו על ידי מבקרי הקולנוע והקהל בכלל לנחותים ורדודים. לא אתכחש ואכן מרבית הסרטים בז'אנר המדובר נחותים, רדודים וגרועים. אבל מדי פעם צצים להם יצירות קולנועיות שמצליחות להוכיח בדיוק אחרת.

[*]

"הוסטל" היא יצירה כזו. מדובר בסרט קולנוע מתוחכם, טעון מאוד ואפילו אולי אחד מהבודדים שמעיז להציג לקהל את האמת הטראגית בצורה הבוטה והאכזרית ביותר בפרצוף. נכון שהסרט עצמו הוא סרט מבדר ומפחיד ביותר שכול מי שאוהב סרטי זוועות יהיה חייב אותו לעצמו. אבל הרעיונות שמסתתרים מאחוריו מפחידים הרבה יותר וזה מה שהופך אותו לאחד הסרטים החשובים ביותר שמציגים כרגע בבתי הקולנוע.