Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: בבל

מאת: יאיר הוכנר

אלחנדרו גונזלס איניאריטו הוא אחד הבמאים החשובים ביותר כיום בקולנוע העולמי. הבמאי המכסיקני שולט בשפה הקולנועית בצורה מעוררת הערצה. הוא הצליח במהירות לבסס את מעמדו העולמי בעזרת סרטו הראשון והבלתי נשכח "אהבה נושכת", ליצור סרט שני כבד ורב חשיבות עם שחקני קולנוע הוליוודיים נחשבים, "21 גרם" ובסרטו השלישי לטייל על פני ארבע יבשות שונות וליצור סרט רב-לאומי שיזכה אותו בפרס הבמאי בפסטיבל קאן, "בבל".

התסריטאי שלצידו, גיירמו אריאגה, חי את עולמו של הבמאי המקצוען ויודע לספק לו תסריטים מאתגרים לא פחות. תסריטים כבדים וחמורי סבר מהסוג שגורם לצופים לחוש שהם צופים בסרטים מאוד חשובים. לעומת סרטם הראשון המשותף, "אהבה נושכת" שהיה סרט מהיר, קולח, אלים, רענן ובהחלט אחד שראוי לכול השבחים והפרסים שנפלו בחלקו, סרטם השני המשותף "21 גרם", היה שונה לחלוטין. הוא היה סרט כבד, איטי, מחושב מהסוג שזוכה להערכת הביקורת, התעשייה והתעלמות הקהל. מסוג הסרטים שיוקרנו בפסטיבלי קולנוע כמו ונציה לדוגמה. מהסוג שלא עושים טוב על הלב ולכן הם גם נכשלים כלכלית.

[*]

בסרטם השלישי, הבמאי אלחנדרו גונזלס איניאריטו והתסריטאי גיירמו אריאגה משכללים את הרעיון שהפך אותם לחביבי המבקרים והתעשייה. הם מצליבים בפעם השלישית מספר סיפורים יחד, (הפעם הם מתעלים על עצמם ומשלבים במקום שלושה - ארבעה סיפורים). הם גם השכילו והבינו שכדי לזכות באהדת הקהל הם לא יכולים לייצר סרט איטי וכבד כמו סרטם השני והם צריכים להכניס קצת יותר אנרגיה כמו בסרטם הראשון. הם גם הבינו שדיכאון זה סבבה אבל עד גבול מסוים והפעם הם החליטו לסיים את הסרט באקורד אופטימי, כדי שהבורגנים המנויים לקולנוע לב, יוכלו ללכת לשתות קפה ולנגוס בעוגת גבינה ולקשקש על כמה שהסרט היה יפה.

"בבל" הוא לא סתם להיט. מדובר במוצר הקולנועי המרשים ביותר כרגע על מסך הקולנוע: יש בו צילומים מרהיבי עין, עריכה מהפנטת, סאונד מדהים (הקטע בדיסקוטק עוצר נשימה), משחק מעולה (דווקא של היפנית החרשת והמכסיקנית המזדקנת מרשימות יותר מכולן), בראד פיט נראה מבוגר יותר מתמיד ועם זאת עמוס אנרגיות בערך כמו ב "12 קופים", קייט בלאנשט מתבזבזת על "כואב לי, כואב לי". הסרט עצמו מרשים ביותר מבחינה לוגיסטית - הוא צולם בארבעה יבשות ומספק שלל נופים מהמדבריות של מרוקו עד טוקיו האורבאנית דרך מכסיקו המסעירה ולוס אנג'לס הקרירה.

[*]

"בבל" הוא מסוג הסרטים שחשוב לראות, כי יש לו מסר גלובלי, מסר שיכול להביא שלום לעולם, מסר שאם אנשים יסכימו לקבל כדור הארץ אולי יתנהל יותר טוב. ברצינות תהומית מעוררת פליאה מופיע הסלוגן על כול כרזה של הפוסטר ברחבי העולם, מסר שכולו כוונות טובות ורדידות מושלמת, "תקשיבו". כאילו ההקשבה שלנו לדברי מחמוד אחמדי-נג'אד יעזרו לעתיד העולם וכאילו הנשיא האיראני באמת ובתמים עומד לצפות בתסריט המקושקש והניו-אייג'י המביך של הסרט "בבל". נראה לי שרק בשל התמונות הפותחות את הסרט בו נער מוסלמי צעיר מאונן אחרי צפייה בגבה החשו

למען האמת אם לבמאי אלחנדרו גונזלס איניאריטו באמת היה אכפת מהדמויות שלו, הוא היה יכול לספק לנו לפחות שני סרטים מעולים אם הוא היה מתמקד בסיפור היפני והמכסיקני ומייצר שני סרטים נפרדים לחלוטין. מאחר והבמאי מתעניין יותר במסר הגלובלי של הקשבה לזולת ופחות בדמויות השבריריות ובסיפוריהם הוא רוקח כאן ארבעה סיפורים שהיו יכולים להיות הרבה יותר מלאים ומספקים ובסופו של דבר אינם זוכים לכבוד הראוי שלהם הם מגיעים. לדוגמה, הסיפור היפני המסקרן שעשוי בצורה מעוררת ההערצה נראה בלתי קשור לחלוטין לסרט, אפילו המסר של הסרט לא נראה מתיישב באופן אמיתי עם הסיפור.

[*]

"בבל" הוא סרט מנקודת מבט מערבית יפת נפש אך עמוסת צביעות. נערים מוסלמים צעירים מאוננים, מתעסקים עם כלי נשק והם בעיקר טיפשים ופרימיטיביים. נערה יפנית חירשת חושפת את איברי גופה המוצנעים כדי לזכות בזין יפני של בחור עם חוש שמיעה כדי להתנקם באביה המתנכר. קייט בלאנשט ובראד פיט כזוג במשבר שצריך לחוות אירוע טראומטי במזרח התיכון כדי להציל את נישואיהם. עובדת לא חוקית ממכסיקו צריכה להיתקע במדבר עם שני ילדים אמריקקים כדי להבין שאין כמו בבית.

פחות מבאס שאלחנדרו גונזלס איניאריטו ביים את הסרט הזה, כי הוא הצליח להוכיח גם הפעם שהוא מקצוען ממדרגה ראשונה. יותר מבאס שגיירמו אריאגה סיפק לו תסריט כול כך חלש. כדי להבין את הגדולה שעומדת מאחורי היוצר המוכשר הזה, מומלץ מאוד לצפות בסרטו הלפני אחרון, "שלוש הלוויות של מלכיאדס אסטרדה" עליו הוא זכה בפרס התסריט בפסטיבל קאן. אז תראו את "בבל" בשביל הצילום והעריכה אבל בשביל הסיפור והדמויות צפו ב"שלוש הלוויות של מלכיאדס אסטרדה" וקבלו תמונה קולנועית עם פחות דמויות אבל הרבה יותר מורכבת וחכמה.