Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: נוער נוער נוער

מאת: אלון רוזנבלום

שלושה סרטים שעוסקים בבני נוער, בחייהם, אהבותיהם וגם סטיותיהם, יצאו לא מכבר בדי וי די. "הבן של רמבו" המקסים והמרגש, "משחקי שעשוע" החולני שלא ממש ברור למי הוא מיועד ו"לעולם אל תיכנע" הסטנדרטי שמיועד לבני הנוער (שלושת הסרטים בהוצאת NMC יונייטד).

"הבן של רמבו"

[*]

אחד הסרטים המקסימים של השנה לא זכה לתהודה ולהצלחה לה היה ראוי כשהוקרן אצלנו בבתי הקולנוע.

סרט ההתבגרות המלבב מספר את סיפורם של שני ילדים אי שם בתחילת שנות השמונים, שני ילדים אנגלים שבאים משני צדדים של העולם החברתי. אחד הוא בריון צעיר שכל חלומו הוא לעשות סרטים ונע בין העולם האלים במציאות אותה הוא חי לעולם האלים של הקולנוע כשהוא נתקל לראשונה בחייו בעותק של "משחק הדמים" (רמבו הראשון).

השניים מתחברים ביניהם כשמה שמקשר אותם בתחילה הוא חלום משותף, לעשות סרט..."הבן של רמבו". הפנטסיה הקולנועית שמקשרת בין השניים הופכת במהרה למציאות חברותית בין שני ילדים שונים באופיים וברקע שלהם, ומנתבת אותם לעבר סיפור התבגרות ודרך חדשה בחייהם.

הדרמה הבריטית שובת הלב פשוט תגרום לכם לצחוק, לבכות ובעיקר, להתרפק על זכרונות העבר, זהו לא סרט ילדים, זהו סרט על ילדות.

"לעולם אל תיכנע"

[*]

את הסרט הסטנדרטי, שבני נוער עד גיל 18 ישאבו ממנו הנאה, אפשר לסכם במשפט אחד, "בברלי הילס 90210" פוגש את "קרטה קיד" או במילים אחרות "בית ספר לקלישאות קולנועיות".

ג'ק טיילר, (שון פריס) הוא בחור צעיר ויפה אך בעל סודות אפלים מהעבר. לאחר שהסתבך לא מעט עם המשטרה המקומית ולאחר שאחיו קיבל מילגה, עוברת המשפחה, שאביה מת כתוצאה משיכרות, לאורלנדו, שם, במקום לפתוח דף חדש, טיילור מצליח להסתבך עם הבריונים המקומיים.

הפתרון של טיילור, שנלחם על כבודו ועל אהבתו לבחורה היפה בשיכבה, שהיא, כמובן, חברתו של הבריון הראשי, ימצא את מבוקשו במכון אימונים בו לומדים איך להילחם. המורה הראשי, גבר שחור עב שרירים (דג'ימון הנסו) בעל לב של זהב, פסיכולוגיה בגרוש וכמובן, עבר אפל, ילמד את גיבורנו, מתי יש להלום, מתי יש להילחם והכי חשוב, שלעולם אסור להיכנע.
כמו שהבנתם, עלילה מקורית אין כאן, ובמהלך הסרט אפילו הגיבור קצת צוחק על עצמו כשהוא שואל את המאמן "זהו, זה נאום החרגול". אבל, כמוצר בידורי לבני נוער הוא בסדר. נראה כמו פרק ארוך בסדרת טלוויזיה, שחקנים יפים, עשייה מקצועית שלא שואפת לשום דבר מעבר להעביר לצופה הצעיר 108 דקות מחייו.

"משחקי שעשוע"

[*]

לא ממש ברור מדוע מיכאל הנקה, הבמאי, החליט לקחת את סרטו דובר הגרמנית משנת 1997 ולעשות לו אח תאום אמריקאי, למי זה תורם?

הסרט, שהוא העתק מדוייק לסרט המאוד אלים ומזוויע של הנקה מלפני כעשור, מראה לנו שני בני נוער צעירים, טהורים (בלונדינים, עיניים כחולות ולבושים בלבן) שנכנסים מלאי חיוכים לביתם של משפחה אמריקאית ממוצעת (נעמי ווטס, טים רות' וילד מעצבן אחד) ופשוט מתעללת בהם, כשהם משחקים עם בני המשפחה משחקי מוחות והתעללות פיסית.

נכון, הבמאי רצה להראות כמה שאנחנו חסרי רגישות היום, הבמאי רצה לשתף את הקהל בסרט על חוסר רגישות (בשלבים מסויימים בסרט הכוכב הראשי מייקל פיט, פונה לקהל ומשתף אותו בהגיגיו), אבל בסופו של דבר הסרט הוא אלים להחריד ללא שום תועלת. אתה כל כך מזועזע בתחילה עד שהמערכות הרגשיות שלך נסגרות ופשוט לא ממש איכפת לך.

קשה מאוד לראות את הסרט הזה ועוד יותר קשה להמליץ עליו.