Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: מסופרמן ועד דדפול

אחרי ציפייה ארוכה "דדפול" יצא בסוף השבוע לקולנוע. כולנו ראינו את הטריילרים של החכמולוג שמדבר למצלמה ומשתף כמה הוא אוהב לגעת בעצמו. בשנת 2016 זה גם נראה לנו הגיוני לגמרי שככה ייראה גיבור-על. אבל סרטי הקומיקס לא התחילו שם. אפילו רחוק מזה. רק דמיינו את התגובה של הקהל בשנות ה-70 לגיבור, "האיש הטוב" עם הנטייה המינית הפאן-סקסואלית, ופה, שגם שטיפה עם סבון לא הייתה מצילה אותו. אם נסתכל אחורה על התקופה הזו, תחילת עידן הבלוקבסטר המודרני, אנו נראה תבנית קבועה וחוזרת לגיבורי הוליווד. בין אם זה לוק סקייווקר, ברודי במלתעות או, כן, קלארק קנט בסופרמן של 78 , כולם היו אותה 'דמות'. ערכים ברורים וחד-משמעיים, הומור בטוח ושמרני, וחזות לבנה ו'נורמטיבית'. הקולנוע התפתח מאז, ואיתו ז'אנר סרטי הקומיקס.

נקודת ההתחלה של הז'אנר בעייתית לסימון – אם נסתכל אחורה, במהלך כל הדורות של הקולנוע היו נסיונות להביא את הגיבורים למסך. נקודת ה"פתיחה" הרשמית, עם זאת, כנראה לעולם תהיה מיוחסת ל"סופרמן" של 1978, בכיכובו של כריסטופר ריב. במשקפיים של היום, במיוחד לצופה המודרני, הסרט מגוחך, שמרני וצ'יזי להפליא (ולא רק בגלל האפקטים הירודים שלו). אבל הסרט עשה משהו שאף עיבוד הוליוודי לא עשה לפני לדמויות – הוא לקח אותן ברצינות. כן, קלארק קנט התנהג בגיחוך מוגזם, הדיאלוג ברגעים היה צ'יזי יותר מלוקאס ב"מלחמת המשובטים", אבל הדמויות חיו את עולמן. הן הרגישו, התאהבו, קיבלו רבדים וקונפליקטים פנימיים להתמודד עמם. מכאן ואילך נגמרו ימי אדם בווסט שנלחם בנבלים בתחפושות של דיסנילנד.

כאמור, סופרמן נתן בעיטה חזקה לסרטים אחרים לבוא. אחרי סרט המשך מוצלח, ושניים... איך נאמר זאת? פחות מוצלחים, המשכנו מעל עשור קדימה ואז זה קרה. הגענו לתקופה בה יצא הסרט שהעז להרחיק לכת עם הז'אנר. טים ברטון, שפורץ את דרכו עם הסרט "ביטלג'וס", מחליט שלא די לקחת את הדמויות ברצינות. הוא מביא עמו ב-1989 את הסרט "באטמן", הסרט שמשנה לראשונה את כללי המשחק. הדמויות הן אפלות, ספק ההומור העיקרי הוא דווקא הנבל בסרט - הג'וקר, בכיכוב בלתי נשכח של ג'ק ניקולסון – האווירה קודרת והעיצוב האמנותי משדר לקהל שבעיר גות'האם לא נמצא את התקווה. אם מטרת הסרט סופרמן הייתה לשדר ערכים ואת ה"חזון האמריקאי", באטמן מגיע לסצינה ומפר את הכללים. עם זאת, יש דפוסים אליהם הסרט נגרר אחרי סופרמן, ביניהם הרצון ליצור דמויות שחזותית גדולות מהחיים, מחופשות ולמעשה רחוקות מהמציאות האנושית, בעיקר כי אינן מודעות לגיחוך שבהן. זה, והעובדה שהסרט הלך בתבנית של סרט המשך מוצלח במיוחד, וגרר אחריו 2 סרטים תת-רמה.

שנות ה-80 וה-90 ניסו להוליד עוד מספר סרטים בעקבות ההצלחה של אלה – "סופרגירל", "קפטן אמריקה", ואפילו נסיון לקומיקס "”Howard the Duck (שככל שנזכיר פחות לגביו, עדיף לאנושות) אחרי כל אלה, וסרט המשך לא מאוד מוצלח בתצורה של "באטמן לנצח" הגיע הסרט שבא לקבור את הז'אנר סופית באדמה; "באטמן ורובין". הסרט החזיר אחורה את הז'אנר בכל מובן אפשרי – ההנחיה שניתנה על ידי המפיקים היא ליצור סרט שימכור כמה שיותר דגמים של צעצועים, כמובן שעם גישה כזו הסרט כשל כישלון מוחץ, בעיקר ביקורתית, והז'אנר הלך לישון עם הראש למטה, בבושה. התוצר היה כל כך גרוע, עד שהיה נדמה שהפרנצ'ייז של באטמן קבור לנצח.

ואז הגיע "אקס-מן". הסרט, בהובלת בריאן סינגר, הפך את הקומיקס על הראש. צבעים עזים הוחלפו בגוונים של שחור ובגדים אנושיים, הדמויות מורכבות יותר ממה שברטון יכל לדמיין בזמנו, העלילה של הסרט מתרחשת בעולם אמיתי העידן של פוסט השואה, עם עיסוק בפוליטיקה אמריקאית, במיעוטים חברתיים ובטרור. ככה מחדש נולד לו הז'אנר, ופרץ החוצה. מהר מאוד אחריו נכנס ספיידרמן לסצנה ושבר שיאים בקופות וסלל את הדרך הלאה. לחברות ההפקה נוצר בטחון בזכיונות שלהם, והן אפשרו לבמאים להרחיק לכת (בגבול הPG-13 כמובן) וכך נולד הרעיון שכריסטופר נולאן, הבמאי הצעיר שפרץ עם "ממנטו", יוביל סרט באטמן בו לאף אחד אין כוחות-על. האויבים הם גנגסטרים, ובאטמן הוא דמות כמעט על גבול של אנטי-הירו. והנה ככה, בעזרת ספיידרמן טעון ההומור, ובאטמן/אקס-מן עם אווירה קודרת וחיבור לקרקע המציאות, סללו את הדרך להיכן שאנחנו היום.

[*]

"מארוול", שהפכו באותן שנים לחברת הפקה עצמאית, החליטו ללכת בתבנית של ספיידרמן – הומור, מודעות עצמית, דמויות מלאות ואנושיות, אך בו-זמנית נאמנות למקור שלהם בדפי הקומיקס. די סי מנסים כעת את מזלם בצד הרציני של המתרס, בהשראת אקס-מן וטרילוגיית "האביר האפל", בתקווה שזה יתפוס אצל הקהל. והנה מגיע דדפול (לו היה גם תפקיד קטן ורציני יותר בסרטי "אקס מן") – מצד אחד מלא בהומור ומודעות עצמית שמתאימים ל"מארוול", מצד שני מלא בדם מציאותי וקללות של עולמנו.

2016 מספק את הסחורה מכל הכיוונים – נקבל בהמשך את הרצינות של "באטמן נגד סופרמן", ואת הוייבים הקבועים של מארוול בקפטן אמריקה השלישי, אך גם כעת אנו זוכים לדדפול; חיה חדשה לגמרי שנותנת זריקת אנרגיה חדשה לז'אנר, בדומה לאקס-מן וספיידרמן לפניו. לאן זה ילך מפה? הספקנים אומרים שתור הזהב מגיע לקיצו ושלקהל ימאס (כמו עם ז'אנר המערבונים אי-אז בשנות ה-50-60), האופטימיים מאמינים שהדמויות בטייץ כאן להשאר. תכלס? אם החידושים ימשיכו להגיע קשה לדעת כמה דלק נשאר לגיבורים הללו. בינתיים אפשר רק לקחת פופקורן ולהנות מהתוצרים בדרך.