החבר הכי טוב של פרדי קרוגר

למרות גילו המתקדם, הזקן נולד בשנת 1939, ווס קרייבן (בתמונה) שולט בזירת סרטי האימה ביד רמה יותר משלושים שנה. אחרי תקופה כל כך ארוכה בתעשייה, הבמאי והתסריטאי (אל תשכחו, הוא זה שכתב את "סיוט ברחוב אלם"), מצליח להמציא את עצמו כל פעם מחדש. הפעם הוא מנסה לעשות את זה בסרט האימה "הקללה" ולהציג את סיפורם של אנשי הזאב באור קצת יותר עכשווי.

הקריירה של קרייבן כבמאי החלה בשנת 1972 עם סרט האימה (כמה מפתיע), Last House On The Left . הסרט לא זכה להערכה רבה על ידי המבקרים והקהל אבל מצא לעצמו קהל מעריצים נאמן. זאת בעיקר בגלל שהסרט נאסר להקרנה במקומות רבים והוא עסק בהורים הנוקמים בכנופיה שאנסה ורצחה את בתם. אחרי 6 שנים קרייבן חזר אל מסך הקולנוע עם סרט האימה המצליח, The Hills Have Eyes ובשנת 85 צילם לו סרט המשך.

אבל מה שהזניק את הקריירה של קרייבן אל המרומים והעניק לו מעמד פולחני היה "סיוט ברחוב אלם". דמותו של השרת פרדי קרוגר המחסל ילדי עשירים היתה לפולחן ונעשו לו ששה סרטים בכיכובו, סדרת טלוויזיה, משחקי מחשב ועוד. בשנת 1984 הגוונים השמרניים שעטרו את הקולנוע באותו עשור השתנו לאדום… אדום - דם. הסערה שעורר הסרט היה בעיקר בזכות השילוב המתוחכם של ז'אנר סרטי הסלשרים ( הנחשב נחות), ופרשנות פרוידינית חתרנית לעולם החלומות (סטייל היצ'קוק). דמותו המצולקת של פרדי קרוגר הצליחה לגרום לצעירים רבים ברחבי העולם לפחד להירדם בלילות. בסרט זה גם התגלה שחקן צעיר ואנונימי בשם ג'וני דפ.אחרי ההצלחה המסחררת של "סיוט ברחוב אלם", קרייבן המשיך לביים סרטים, בעיקר זניחים ומאד לא מעניינים דוגמת Shocker עם מיץ' פיליג'י הידוע יותר כדידקטיב סקינר בסדרה "תיקים באפלה". סרט נוסף שדווקא היה להיט אבל עדיין נשאר נחות במידה רבה לעומת הסיוט הוא, "האנשים מתחת למדרגות".

נקודת האור היחידה במשך אותן שנים אפלות היתה סרט ההמשך האישי של קרייבן ל"סיוט ברחוב אלם" הנקרא, Wes Craven's New Nightmare, כבר בסרט זה ניתן להבחין בסימנים של אירוניה והומור עצמי אשר יובילו מאוחר יותר לסדרת סרטי "צעקה". בסרט זה פרדי רוצח את הצוות שהמציא אותו, לדוגמה את אנשי האפקטים שהמציאו את הכפפה הרצחנית שלו ואפילו רודף אחרי השחקנית שגילמה את הגיבורה בסרט הראשון בסדרה. בנוסף לכל הסרט הוא פרשנות מרתקת לאגדה המוכרת, הנזל וגרטל, (צריך לראות כדי להאמין).

אחרי קומדיית ערפדים מבישה עם אדי מרפי בשם "ערפד בברוקלין". הגיע לידיו התסריט שהציל את הקריירה שלו מדעיכה טוטאלית – "צעקה". אגב קרייבן נוהג להתארח בסרטיו בתפקיד קטנטן בדיוק כמו היצקוק. ב"צעקה" הוא השרת של בית הספר הלבוש בסוודר אדום ירוק תואם פרדי קרוגר. "צעקה" עוקב אחרי סידני, נערה המנסה להתמודד עם מות אמה שנרצחה לפני כשנה. ברגע שהחיים מתחילים לחזור לשגרה, רוצח פסיכופט שם לו למטרה לחסל את סידני וחבריה. הסרט היה להיט עצום ונוצרו לו שני סרטי המשך שקרייבן ביים בעצמו.

בשנת 1999 קרייבן זעזע את קהל המעריצים שלו כשסרטו Music of the Heart יצא אל מסכי הקולנוע והתגלה כמלודרמה דביקה עם מריל סטריפ כמורה למוסיקה קלאסית בבית ספר של אפרו-אמריקאים בשכונת עוני בניו-יורק. היתה שמועה על צעירים לבושים בחולצות של "צעקה" ו"סיוט ברחוב אלם", שנמלטו בצווחות אימה מבתי הקולנוע. אז כנראה שהגיל כן עושה את שלו.

עכשיו הוא מנסה לחזור אל הז'אנר שבנה אותו עם "הקללה". סיפורם אח ואחות המעורבים בתאונת דרכים קטלנית. זאב תוקף אותם ותוך זמן קצר השניים מגלים שהם ניחנים בכוחות על טבעיים שהם לא כול כך חושקים בהם, כמו להפוך לזאב. כדי להירפא מהקללה הם חייבים למצוא את איש הזאב שתקף אותם ולחסל אותו לפני שיהיה מאוחר מדי.

"הקללה" מוקרן בימים אלו ברחבי בבתי הקולנוע ברחבי הארץ.