פיתוי בעמ: ביקורת סרט

"פיתוי בע"מ" הוא סרט דוקומנטרי ישראלי של הבמאית ענת וונובוי בו נפתח צוהר קטן לעולם "אמנויות הפיתוי". כבר באמצע שנות האלפיים, מכוני אמנויות פיתוי שונים הצליחו לייצר לעצמם שם בארץ, והיום, כעשור אחרי, הם ממשיכים להיות נוכחים ברחובות הערים ובקניונים גדולים. וובנובוי עוקבת ומתעדת את השגרה של שני צדדים בסיפור: הצד המלמד, כלומר מדריכי המרכזים השונים, והצד הלומד - התלמידים.

שני הצדדים נשזרים זה בזה לאורך הסיפור בעזרת עריכה חכמה, ומאירים אחד את השני באור לא מבורך בכלל, כזה שחושף את כל מה שלא עובד או לא בסדר. מצד אחד, נחשפת בדידות ורצון אמתי בקרבה, בזוגיות, מצד גברים שמחפשים כלים כדי להגשים את השאיפה הזאת ולהפיג את הלבד. מצד שני, גם ברגישות מסוימת, נחשפים הכלים האמיתיים המחכים לאותם צעירים במרכזים השונים. טקטיקות פיתוי שונות ומשונות, רובן המכריע מייצרות קו מחשבה שמשווה בין נשים למוצר, לפרס, ובעצם כלי המסייע להגשמה העצמית.

בסצנה אחת, שהיה לי קצת קשה להחליק בגרון, צחי - בחור צעיר שלוקח קורס אישי באחד מהמרכזים - יושב ומקבל עצות מהמדריך. צחי מניף דגלים אדומים לאורך השיחה, ומביע אי נוחות ממה שמפציר בו המדריך לעשות, וההוא בתורו משכנע אותו שאי אפשר לדעת, למשל, אם בחורה שמנסים להתחיל איתה רוצה שינשקו אותה או לא ואם היא תחווה את זה כהטרדה. "אבל אתה (צחי) רוצה לנשק. לכן צריך פשוט לנשק - כי זה עניין של הגשמה עצמית", אומר לו המדריך, והגשמה עצמית זה הרי לגיטימי.

[*]

מה שטוב בסרט, שיכול היה להידרדר לכיוון המציצני, השיפוטי והחד-צדדי הזה, הוא שהוא אינו עושה את הדברים האלה. הסרט עשוי ביד עדינה, עם מנה נדיבה של אינטימיות שפוזרה כמעט בכל צילום. המצלמה עוזבת את עמדת המשקיפה מרחוק בסרט, והנוכחות הרבה של היוצרת בהרצאות, דייטים או אימונים אישיים, מאפשרת מבט יחסית קרוב ומקיף, וכך נמנעת משיפוטיות. לצד זאת, ובחוכמה, הסרט לא נשאר חסר אמירה או חסר עמדה. העמדה נבנית ומתאפשרת, כאמור, בעזרת עריכה מוצלחת, שמסייעת לסיפורים האישיים להפוך את העניין הגדול לברור יותר. אם זה מדריך הפיק-אפ ששבוי בתוך העולם הזה כל כך, שרשימת הטלפונים שלו היא מערכת קטלוג מטורפת של מאות נשים, עד שנראה שאינו מסוגל שלא לזרוק הערה לכל אחת שעוברת. או אם זה בחור צעיר בדירת חדר, מאזין לקלטות מוטיבציה, שהן בעצם קלטות פיתוי, משל היו נעימות מדיטציה. הסיפורים הקטנים והאינטימיים בסופו של דבר מבהירים את התמונה הגדולה, והיא בהחלט מצליחה לעשות קווץ' בלב.

אבל משהו בסרט מרגיש קצת מוחמץ. "פיתוי בע"מ" הוא סרט בן 50 דקות וזה מרגיש קצר מדי. החלון שהסרט פותח נסגר באמצע, די בהפתעה, לפני שניתן לומר בוודאות מוחלטת שהעניין הועבר במלואו. ייתכן ומדובר באילוצים, אולי זו בחירה אמנותית עם בסיס איתן, כך או כך, התחושה היא של קטיעה ושל החמצה מסוימת, שפגעה בחוויית הצפייה עבורי. וובנובוי מצליחה ללקט רגעים מכמירי לב מהמרואיינים שלה, אבל אז אנחנו נפרדים בחדות בלי תחושת סגירות מספקת. במקום להישאר עם הטעם המהורהר שהסרט מייצר במהלכו, נשארים עם טעם קצת מר של פרידה בטרם עת.

עם זאת, כן מדובר בהצצה אינטימית וכדאית לתוך עולם - ולמרות שניתן לומר שאת המוניטין המפוקפק שלהם הרוויחו קורסי הפיתוי בזכות ולא בחסד ומשתתפיהם סובלים גם הם בתורם מאי אלו סטיגמות - הסרט מסייע ומזכיר לנו שאנחנו אנושיים ומורכבים יותר מכפי שנראה על פני השטח.

הסרט "פיתוי בע"מ" יעלה לאקרנים בסינמטק ת"א. ההקרנה הראשונה תהיה מחר (7.3) ב 21:30