Seret מהעבר: 20 שנה לעיר אפלה

בטוחים שאתם מי שאתם חושבים? מה אם הייתם קמים יום אחד ומגלים שכל הזיכרונות שלכם מזויפים או לא קיימים כלל ואתם לא יותר משפני ניסוי במעבדה. לא, לא יצאתם לסיבוב במטריקס אתם ב"עיר אפלה" של הבמאי אלכס פרויאס, מותחן ניאו-נואר מדע-בדיוני מרהיב שחוגג עשרים שנים מאז עלה על המסכים וזכה להתעלמות קרה רק כדי לחזור למרכז הבמה כאחד מסרטי הקאלט המרתקים והמוערכים בקולנוע.

ג'ון מרדוק (רופוס סוול) מתעורר באמבטיה בחדר מלון ללא זיכרון של מי הוא ואיך הגיע לשם. שיחת טלפון מד"ר שרייבר המסתורי (קיפר סאת'רלנד) מזהירה אותו שעליו לברוח לפני שיבואו הזרים ללכדו והוא נמלט מהחדר כשהוא מותיר מאחוריו גופת אישה מדממת. תוך כדי שיטוט בעיר הוא מנסה לשחזר את זהותו כשבעקבותיו דולק מפקח המשטרה באמסטד (וויליאם הורט), שמנסה לתפוס רוצח והזרים המגלים כי פיתח יכולות 'כוונון' דומות לשלהם והוא מסוגל לשנות את העיר כרצונו.

פרויאס החל לעבוד על סיפור, שגיבורו בלש בשנות ה-40 לחייו החוקר פשע שעובדותיו אינן הגיוניות, עוד בשנת 1990. אולם ככל שפיתח את העלילה עבר הפוקוס מהבלש לאיש אחריו הוא רודף, אנטי- גיבור מבולבל המנסה להבין מה מתרחש סביבו. בכך הצטרף "עיר אפלה" לגל סרטי ניאו-נואר כדוגמת "מטריקס" ו"ממנטו", שהטילו ספק במציאות עצמה ובזיכרונות שמרכיבים את זהותנו.

[*]

בדומה ל"מטרופוליס" (1927) הקלאסי של פריץ לאנג, שהיווה מקור השראה לבמאי, גם כאן השאלה המרכזית היא מה הופך אדם לאדם? הזרים בנו את העיר והיא, כמו תושביה, לא יותר מכלי שניתן לעוות לפי הצורך. בניינים צצים מהאדמה, רחובות משנים צורה וזיכרונות האנשים מוחלפים על בסיס קבוע. לכן, אם אנו רק סכום של חוויותינו, מה אנו כשאין חוויות או לפחות אין זיכרון שלהן.

מרדוק היה אמור להיות רוצח סדרתי, אך אין בו רצון להרוג. מר האנד (ריצ'רד או'בריאן), אחד הזרים שקיבל את זיכרונותיו של מרדוק, מתחיל להרוג וליהנות מזה. אך הזרים אינם בני אדם, אלא חייזרים החולקים מוח שיתופי. הם רבים אבל הם למעשה כולם אחד, אותו הדבר. הזרים אינם מרושעים. הם פשוט פועלים משיקולים שלהם, לשרוד על ידי מציאת הנשמה של האדם. מי שמתארת את המצב בצורה הטובה ביותר היא אמה (ג'ניפר קונלי), אשתו של מרדוק. כשג'ון מסביר לה שזיכרונותיה ממנו מזויפים ושמעולם לא נפגשו קודם לכן, היא אומרת שהיא עדיין אוהבת אותו. רגש לא ניתן לזייף, גם אם הוא מבוסס על שקר. ככל שישחקו עם העובדות במוח, הזרים לעולם לא יבינו איך האדם מרגיש ועל כן לעולם לא יצליחו לפענח מה הופך כל אחד לייחודי. הזיכרונות הם אלו שמעצבים אותנו אבל לכל אחד יש יכולת בחירה, או כפי שמרדוק אומר: "אולי יצאתי מדעתי, אבל מי שאני לא אהיה, אני עדיין אני ואני לא רוצח".

עם יציאתו בשנת 1998 זכה "עיר אפלה" לשלל ביקורות, לרוב חיוביות. הדבר שכולם הסכימו עליו היה העיצוב המרהיב אותו תיאר מעצב ההפקה פטריק טטופולוס: "הסרט מתרחש בכל מקום ובשום מקום. זו עיר שבנויה מחלקים של ערים. פינה ממקום אחד ועוד אחת ממקום אחר. אז אתה לא באמת יודע איפה אתה נמצא, כאילו כל פעם שאתה מטייל תלך לאיבוד". אך לצד התשבחות היו גם אלה שטענו שמדובר במקרה קלאסי של מראה על פני תוכן ובעוד שני הצדדים מתווכחים המציאות בבתי הקולנוע הייתה עגומה למדי. הסרט אמנם החזיר את 27 מיליוני הדולרים שהושקעו בו, אך לא הרבה מעבר.

האולפן ניסה למתג את הסרט כסיפור אימה לבני נוער, מה שהוא לא היה. אבל זה לא הנזק היחיד. מתוך חשש כי הקהל ילך לאיבוד בעלילה דרש האולפן לחתוך סצנות מסוימות ולהוסיף הקדמה שהסבירה את מקורם של הזרים והעיר. התעלומה נחשפה עוד לפני שהסרט התחיל. בסיכומו של יום, על אף שזכה להערכת המבקרים ובמספר פרסים ומועמדויות, "עיר אפלה" היה לכישלון קופתי.

אבל צריך גם להתייחס לפיל שבחדר או ליתר דיוק לשובר הקופות המפלצתי שהוא "מטריקס" של האחים (לימים האחיות) וואשובסקי שיצא רק שנה אחת אחרי והאפיל לחלוטין על קודמו. כשמשווים בין שתי היצירות קשה שלא להבחין בדמיון המדהים ביניהן. בשתיהן מפתח הגיבור יכולות על טבעיות - ניאו את היכולת לתמרן את המטריקס ומרדוק לשנות את העיר בטלפתיה. העולמות של שניהם מתבררים כזיופים הנשלטים על ידי ישויות המבקשות לנצל את בני האדם למטרותיהן ובשניהם יש סוכן אויב הנעול על הגיבור.

האחיות וואשובסקי הודו כי שאבו השראה ממקורות רבים ונראה כי "עיר אפלה" לא חמק מעיניהם. השניים אף עשו שימוש בחלק מאותם הסטים ששימשו את פרויאס, מה שמגביר עוד יותר את הדמיון בין העבודות. אולם בסופו של דבר "מטריקס" היה הסרט שזכה בתהילה בעוד קודמו, על שלל איכויותיו, נידון לשכחה או לפחות כך נדמה.

אלכס פוריאס המשיך ליצור סרטים, אך מעולם לא היה במאי פורה ולזכותו רק מספר מצומצם של סרטים באורך מלא, הידוע שבהם הוא "אני רובוט" משנת 2004 בכיכובו של ויל סמית'. השחקן הבריטי רופוס סוול שיחק בסרטים כגון "סיפורו של אביר" ו-"אמן האשליות", אך גילם בעיקר תפקידי נבל, על כך הודה כי אין הוא שמח במיוחד. בשנת 2016 גילם את ראש ממשלת בריטניה, לורד מלבורן בסדרת הטלוויזיה "ויקטוריה".

[*]

וויליאם הרט, שכבר זכה בפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר בשנת 1985 על תפקידו בסרט "נשיקת אשת העכביש", המשיך לסרטים רבים נוספים בהם "סוריאנה" ו-"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים". על תפקידו בסרט "היסטוריה של אלימות" בשנת 2005 היה מועמד לפרס האוסקר לשחקן המשנה. קיפר סאת'רלנד, שגילם את ד"ר שרייבר האקסצנטרי, הפך ידוע בשנים האחרונות בעיקר על תפקידו כג'ק באואר בסדרת הטלוויזיה "24" עליו זכה בפרסים רבים ביניהם פרס האמי וגלובוס הזהב. הוא ממשיך לככב על מסכי הקולנוע, הטלוויזיה ועל במות ברודווי.

עבור ג'ניפר קונלי תפקידה של אמה ב"עיר אפלה" הביא לה הכרה ופתח בפניה את הדלת לתפקידים נוספים ביניהם "רקוויאם לחלום" ו"נפלאות התבונה", על האחרון אף זכתה בפרס האוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר. השחקן, המוסיקאי, המנחה והכותב הבריטי ניו-זילנדי ריצ'רד או'בריאן זכור כריף ראף מסרט הקאלט "מופע הקולנוע של רוקי", אך עשה דברים רבים מאז. גם בגילו המתקדם הוא ממשיך להופיע ולכתוב. הוא כיכב בסדרת הטלוויזיה "מבוך הקריסטל" וילדים מכירים אותו כקולו של לורנס פלטשר מסדרת האנימציה "פיניאס ופרב".

על אף הקושי שליווה את צאתו לאקרנים, הלך "עיר אפלה" וצבר עדת מעריצים נאמנה במהלך השנים. הבמאי עצמו הודה כי "אני יודע ש-99% מהאנשים שאוהבים אותו (את הסרט) ותמיד שואלים אותי עליו הם אנשים שראו אותו בווידאו שנים לאחר מכן". אלו הצופים שהתאהבו בעולם האפל וצללו אל תוך נבכי המסתורין של העיר בה השמש לא זורחת. אלו הצופים שבזכותם קיבלנו את גרסת הבמאי, ללא ההקדמה המיותרת וחיתוכי העלילה, שהחזירה לסרט את הברק שאבד לו והתהילה לה הוא ראוי כל כך.