גם האום לא מסוגל להגיד לא לניקול קידמן

בסוף השבוע האחרון, במקביל ליציאתו בארצות הברית, עלה הסרט 'מזימות זרות' בכיכובם של ניקול קידמן ושון פן. המותחן הפוליטי הגיע היישר לראש רשימת שוברי הקופות של השבוע האחרון כשהוא מכניס למעלה מ- 22 מיליון דולרים ומשאיר את המתחרים מאחור.

סידני פולאק ביים והפיק עשרים סרטים כאשר 19 מסרטיו קיבלו 46 מועמדויות לאוסקר כולל 3 לבמאי הטוב ביותר ו-2 לסרט הטוב ביותר. סרטו "זיכרונות מאפריקה" זכה ב-7 פרסי אוסקר כולל הסרט והבמאי הטובים ביותר. מבין סרטיו אפשר למצוא גם את: "שלושת ימי הקונדור", "סברינה", "כך היינו", "הפירמה", הוואנה", "אהבה מקרית", "טוטסי", "פרש חשמלי", "ג'רמייה ג'ונסון", "הם יורים גם בסוסים" ועוד.

לאן עוד במאי הוליוודי בסדר גודל כמו סידני פולאק יכול לשאוף? לא מדובר בבמאי ייחודי בעל שפה קולנועית המגדירה את יצירתו, מדובר באיש תעשייה שאומנות הקולנוע והוא הם שני דברים נפרדים לכן מבחינתו לצלם בלוקיישן שעדיין לא נחשף לקהל הרחב על גבי המסך הגדול זה אתגר מספיק גדול ומורכב. פולאק גילה ששום סרט קולנוע לא צולם בתוך בניין האו"ם במנהטן. בהחלט נשמע לוקיישן מרתק המסדרונות והאולמות שבהם – נידונים ולעיתים נמנעים על בסיס יומי מלחמות, אסונות ומשברים גלובליים – ואין ספק שלמתורגמנים יש השפעה רבה מאחר ולכל מילה יש משקל.

המתורגמנים מבלים ימים בתוך תאם חסין-קול. אלה האנשים שאחראים לכך שהנאומים המוקפדים של מנהיגי העולם לא יובנו שלא כהלכה, בעת מו"מ על הסכמי שלום שישפיעו על חייהם של מיליונים. בדרך כלל מתורגמנים פשוט מאזינים ומתרגמים ואסור להם להתערב. אבל מה קורה כשמתורגמנית שומעת סוד כל כך מאיים, עד שהיא לא יכולה לשמור אותו רק לעצמה? ומה קורה כשהיא יודעת שכשהיא תגלה את הסוד, חייה שלה יהיו בסכנה?עלילת המתח שסידני פולאק רוקם בין סיפורם של שני אנשים הנקלעים לקונספירציה שמעבר לשליטתם; ובין יחסים בין אומות, טרור, הסכנה שבתרגום כושל והצורך לומר את האמת. עניינה לא רק את שני השחקנים זוכי פרס האוסקר: ניקול קידמן ושון פן אלא גם את קופי ענאן, המזכיר הכללי של האו"ם.

פולאק הפעיל לחצים רבים על קופי ענאן, כשלא קיבל אישור לצלם בתוך האו"ם ובעזרת שורה של קשרים הצליח בסופו של דבר לדבר ישירות עם המזכיר הכללי של האו"ם, וביקש ממנו באופן אישי לצלם בתוך כותלי הבניין. לשמחתו הוא נהנה בחיוב. המפיקים מיד עירבו את האו"ם בסרט כבר מהשלבים הראשונים וערכו סיור מקדים לפני שהתסריט אפילו נכתב. הם נפגשו עם מאבטחים, אנשי סגל ומתורגמנים, ואף סיירו במבנה, דבר שעורר בהם השראה.

ההפקה של "מזימות זרות" קיבלה גישה כמעט מלאה לכל החללים של האו"ם מהחדרים של מועצת הביטחון ועד לגן הוורדים, לתקופה של כחמישה חודשים ובתנאי שהצילומים ייעשו אחרי שעות העבודה ובסופי שבוע בלבד כדי לא להפריע להתנהלות התקינה של העבודה במקום. מעט אחרי שקיבל אישור נועץ פולאק עם צוות העיצוב שלו כיצד לטפל בחללים וההחלטה הייתה לשמור על אותנטיות צרופה. ההפקה כמעט ולא נגעה בפנים של הבניין כדי לשמור על תחושת האמינות.

בנוסף לבניין האו"ם עלילת הסרט מתרחשת בחלקה ב"מאטובו", מדינה בדיונית שהומצאה במיוחד עבור הסרט. "מאטובו" נמצאת בדרום אפריקה באזור של זימבבואה ומוזמביק, שתי מדינות שלמרות שאינן מודל של "מאטובו" סבלו ממאבקים וממלחמות מסוג דומה. התסריטאים המציאו מציאות פוליטית שלמה למדינה הבדויה המבוססת על ההיסטוריה המודרנית של דרום אפריקה עם המאבקים הפוסט-קולניאליים, מלחמות השבטים והשחיתות הממוסדת. אחר כך בעזרתם של בלשנים, יצרו עבור הסרט שפה דמיונית, "קוּ", שנשמעת שפה אמיתית לאוזנם של רוב האנשים. היוצרים טוס למרכז לשפות באנגליה ונפגשנו עם פרופסור כדי לפתח את הדיאלקט המתאים. ניקול קידמן הייתה צריכה ללמוד לדבר שוטף בשפה שאינה באמת קיימת.

מזמן לא הציג בבתי הקולנוע מותחן עשוי היטב שיתאים גם לקהל בוגר ואיכותי ולא רק לבני נוער המחפשים אחרי פעלולים. סרט שיש בו גם פוליטיקה, דמויות מורכבות ועשוי בצורה מכובדת. אין ספק שפולאק כתעשיין הוליוודי ותיק מצליח לעמוד במשימה ולספק את הסחורה. לפחות מבחינתו הוא קיבל את האישור שהיצ'קוק תמיד רצה לקבל ולא קיבל בסופו של דבר. אגב מה שלא הופך את פולאק לבמאי הרבה יותר טוב, אלא לאיש עם קשרים הרבה יותר מוצלחים ואת קופי ענאן לאיש יח"צ מוצלח.

לחצו על התמונה של ניקול קידמן כדי לראות אותה יחד עם שון פן (שמאל) והבמאי סידני פולאק (במרכז).