לראות בגלל הכלבים המקסימים שגונבים את ההצגה

כש"במבי" יצא לראשונה, בשנת 1942, העולם כולו נפעם נוכח הסיפור המרגש וההאנשה המוצלחת שהובאה באופן כה מדוקדק אל המסכים הגדולים. באותן השנים, חברת דיסני "ראתה כי טוב", ועלתה על הטרנד החדש – הטוען כי סיפור טוב לא מחייב שחקנים בשר ודם, אלא ואפילו מומלץ למשול ולהקביל את סימפוניית הרגשות המפעימה והאנושית על בעלי החיים.

בשנת 1994 יצא "מלך האריות" שהוא אולי סרט החיות אנימטיבי הגדול האחרון של דיסני ולא בכדי נחשב לאחד מהסרטים המצליחים ביותר של החברה, (ואני בטוח שעד היום אתם לא מצליחים להיפטר מהעותק ששוכב אצלכם במדף התחתון בכוננית בסלון, שקניתם עוד מאותה התקופה "לאחיין שלכם").

[*]

טרנד או לא, סרטי דיסני תמיד מצליחים לרגש, וברוב הפעמים נראה גם כי זו המטרה, כאשר מתקבלת התחושה כי צוות הכותבים פשוט יושב, ובוודאי גם ברגע זה, בו אתם קוראים את הכתבה, ומנסה לחשוב על דרכים מקוריות וחדשות לחמם את ליבינו פעם אחת נוספת. לרוב, הם משיגים את מטרתם על ידי נטייה כפייתית ולא ממש מרגיעה, ליצור בעלי חיים, שלאחר מבט ראשוני של צופה נשית פוטנציאלית, תיזרק ההערה לחבר שיושב משמאלה: "איזה חמוווד!!!" או "איזה מאמי!!!", ואז להשמיד אותם באופן פתאומי ואכזרי, כאשר הם משתמשים להגנתם באליבי החרוש של: "זה גלגל החיים", וכו'… גם הסרט החדש שלהם, "8 מתחת לאפס", לא שונה בהרבה מהבחינה הזו.

מדובר בסרט טבע עלילתי חדש לכול המשפחה המבוסס על סיפור גבורה אמיתי. סיפור הישרדות קורע לב של כלבי מזחלות באנטרקטיקה שצוות מדענים נאלץ להשאירם כל החורף לבד, עד שמזג האוויר יאפשר להם לחזור ולאסוף את הכלבים הנאמנים אך הנטושים.

כדאי לציין כי במהלך רוב הסרט, התחושה החינוכית, הילדותית ואפילו הקיטשית, שכמעט תמיד קיימת בסרטי דיסני, נבלעה מאחורי טון ה"נשיונל ג'יאוגרפיקי" המהמם, שכלל תמונות יפייפיות, הגורמות לחוויה הקולנועית להפוך לקסם ויזואלי מקסים. וזה מספיק.

[*]

העושר הויזואלי מפצה על המועקה הצבעונית והקולנית בשם ג'ייסון ביגס, (אותו אתם בטח זוכרים מהקומדיה הפרועה "אמריקן פאי" וגרורותיה) ותודה לאל שהוא הופיע על המסך לפרקים. זה מספיק בכדי לפצות על "מסע החילוץ" הלא אמין שהתניע את מנועיו רק לקראת הקרדיטים בסיום, במקום הרבה לפני, וזה מספיק בכדי לפצות על התחושה ההוליוודית המעצבנת שהציפה כמעט כל שוט שלא היה חורפי. זה הצליח. באמת.

אך על הנוסחה הדיסניאלית היבשה, לצערי, זה לא פסח. התמונה הכללית הצטיירה הפעם, באופן צפוי ולא מעניין, כמתבקש מסרט דיסני מצוי. נוסחה שכרכה את טפריה בין היתר גם סביב "סיפורי נרניה" ללא רחם. נוסחה שזועקת ליד אמנותית ומוכשרת שתשליט קצת צבע מסקרן ביצירות השבלוניאליות שחברת דיסני מייצרת בצורה מסחרית ממש בזמן האחרון.

[*]

מליחשושים ורכילויות שאוזניי הספיקו לספוג, טרם נכנסתי לסרט, הבנתי כי הולכים להופיע על המסך אי אילו סצינות ותקריות לא הכי נעימות בהרפתקה המושלגת של הכלבים, בייחוד עבור אוהבי הכלבים באשר הם. הניחושים והמלחששים לא טעו, היו באמת כמה וכמה תקריות, אך לא משהו שילדים קטנים או לחילופין, מבוגרים רגישים, לא יכולים לעבור.

כמעט תמיד, וזה גם מה שנעשה ברוב המקרים (בייחוד ב"דיסני") – ה"תקריות" הללו, מחופות באמצעות כל מיני משפטים קלישאתיים, כמו - "זה טבע הדברים", או "זהו דרכו של עולם". לא פעם ולא פעמיים "דיסני" גרמה לנו לחוות אירועים קשים על המסך הגדול – קיבלנו את זה ב"מלך האריות", ב"במבי" וגם ב"השועל והכלבלב", הפחות מוכר לדור הצעיר.

בסופו של דבר, עיקרו של הסרט אינו שואף להתמקד רק בהתרחשויות עצמן שחוו הכלבים, או התוצאות שבאו אחריהן, אלא בנושאים היותר כבירים שדיסני תמיד משוויצה בהם, כאילו היא בעלת זכויות היוצרים עליהם, נושאים כמו: חברות, אהבה, אומץ לב, דאגה ואכפתיות אחד כלפי השני, מה שניכר במידה רבה בסרט, מצידם של הכלבים המקסימים, לא רק בינם לבין בני האדם, אלא גם בינם לבין עצמם.

[*]

כמה וכמה סרטים יוצאים לאחרונה שמגישים לנו בבת אחת על מגש של כסף, את כל ערכי המוסר אותם כל אחד מאיתנו למד לדקלם בע"פ בגן החובה? זו המומחיות של "דיסני". היא מזכירה לנו את כל הערכים אותם שכחנו ועושה לנו מעין רגרסיה לזמנים טובים וורודים יותר.

האם לראות? בודדים הסרטים שניתן לומר עליהם שהם כמעט מתאימים לכל אחד ו-כן, ניצנים דומים מתגלים גם ב"8 מתחת לאפס". מעבר לעובדה כי הוא מבוסס על סיפור אמיתי, זהו סיפור שיש בו כמעט הכל. גם הרפתקה מושלגת עם לא מעט קטעים מותחים ואפילו אחד מבהיל ומקפיץ, גם סיפור הישרדות מרגש עד דמעות של הכלבים הבודדים בכפור העז, וגם מסע חילוץ, המלווה בדאגה ואכפתיות כה רבה שמגלה הגיבור הראשי, ג'רי שפרד (פול ווקר-"מהיר ועצבני") לכלביו הנאמנים, אותם השאיר מאחור.

[*]

סביר להניח שאם אתם אנושיים, הסרט יגע לליבכם, ואם ירדה לכם דמעה ב"אחי הדוב", כנראה שזה יקרה גם כאן. הוא חזק מהמון בחינות. יש בו עוצמה רבה ולא מעט מומנטים מרגשים. אך כסרט כולל, לאחר יציאה מהאולם, מתקבלת התחושה כי הפוטנציאל האדיר שהיה גלום בסיפור, לא מומש במלואו.

בשורה התחתונה, הביצוע לא נעשה בצורה יותר מדי מעניינת, או מחייבת צפייה. אם לראות, א