אני שחקן של אתגרים, ראיון עם איתי טיראן על סרטו הדיבוק

ראיון מיוחד עם אחד מגדולי השחקנים בישראל, איתי טיראן, שמככב בדרמת האימה הפולנית "הדיבוק" ומספר על התמודדותו עם התאבדות במאי הסרט אליו היה קרוב, האופן בו הגיב לסרט הקהל הפולני, המעבר מעולם התיאטרון להופעות תכופות יותר בטלוויזיה ובקולנוע והאופן בו יוצרים בארץ מפחדים להתבטא בקשר למצב המדיני.

ישנם סרטי אימה הידועים כסרטים מקוללים, סרטים שהמתרחש בהם מאחורי הקלעים הוא לא פחות מפחיד ומסתורי מעלילת הסרט עצמו, ידוע במיוחד הסרט "פולטרגייסט" שארבעת משחקני סרטי הסדרה נפטרו בטרם עת לאורך השנים. גם את "הדיבוק", קו-פרודוקציה פולנית-ישראלית שיצאה בתחילת החודש לאקרנים בארץ מלווה סיפור דומה, כשבמאי הסרט מרסין ורונה נטל את חייו בספטמבר האחרון, זמן קצר לפני שהיה אמור להגיע לישראל לבכורת סרטו בפסטיבל חיפה.

"הייתי בהלם טוטאלי כששמעתי על ההתאבדות", מספר כוכב הסרט איתי טיראן בראיון מיוחד לאתר סרט. "יום לפני כן התקשר אליי מרסין לספר לי כמה היה נהדר בפסטיבל טורונטו בו הציג הסרט. היה משהו מאוד חם בשיחה הזו, שום סימן על פני השטח שמעיד על מה שעתיד להתרחש. בדיעבד שאלתי את עצמי אם היו בשיחה זו סימנים של פרידה. יום למחרת בשבת בשבע בוקר הטלפון התחיל לצלצל וחשבתי שאולי החבר'ה חוגגים במסיבה ורוצים לשתף אותי בשמחה. לא עניתי לטלפון והוא המשיך לצלצל שוב ושוב עד שבסופו של דבר עניתי ואז נודע לי. ברגע הראשון חשבתי שזו מתיחה מאוד לא מצחיקה. שעה וחצי אחרי זה ראיתי באינטרנט את ההודעה הראשונה על המקרה והבנתי שזו לא מתיחה אלא המציאות".

היה קשר קרוב בינך לבין הבמאי?

כן. כל הסיפור שלי עם 'הדיבוק' התחיל 3 וחצי שנים לפני עשיית הסרט, היינו בקשר לאורך כל הזמן הזה וגם אחרי הסרט. נוצרה בינינו ידידות מאוד עמוקה, מה גם ששיתפנו פעולה בפרויקט מאוד אינטנסיבי ונעשינו מאוד קרובים בתקופה הזו".

[*]

(בתמונה: איתי טיראן, צילום: שמחה ברבירו)

טיראן הגיע ל"דיבוק" לאחר שהבמאי מרסין ורונה ראה אותו בשני סרטים בהם שיחק והזמין אותו ב-2011 לפגישה בורשה. לאחר שנים בהם גייס הבמאי את התקציב להפקה, הזמין ורונה את טיראן לסדנאות בהן הוא בדק את התאמתו מול השחקנים השונים ואת טיב השפה הפולנית בה הוא נדרש לדבר במהלך מרבית הסרט. "הדבר העיקרי שעמד ביני לבין התפקיד היא השפה הפולנית. אני לא ידעתי מילה בפולנית וחלק מהתהליך שעזר למרסין להחליט אם הוא הולך אותי הוא שלמדתי בארץ כמה סצנות בפולנית מתוך התסריט ונסעתי לורשה לסדנה לבדוק את הפולנית. הבנתי שזה האישו המרכזי ועל זה תיפול ותקום ההשתתפות שלי בסרט. בקולנוע שקר נחשף מאוד בקלות והיה צריך להיראות שאני מבין את מה שאני אומר ושתהיה אמינות לאופן שבו אני מביע את עצמי. רצינו שהקהל יאמין לדמות ולראות שזה לא ייצא מלאכותי, מנוכר ולא אמין". מה היה הגורם שגרם לך לרצות ליטול חלק בהפקה?

"קראתי את התסריט ומאוד נשאבתי לתוכו. גם מרסין כיוצר מאוד עניין אותי וסיקרנה אותי האפשרות לשתף פעולה עם התעשייה הפולנית שהיא עם מסורת ברמה מאוד גבוהה. כשחקן שכור מחצבתו הוא התיאטרון הנושא של הדיבוק, שהיא יצירה תיאטרונית במקורה והפרשנות המיוחדת שמרסין נתן לה יצרו לי משיכה לפרויקט. אני שחקן של אתגרים ומאוד אוהב אותם, וזה נראה לי פרויקט מופרע ומאתגר מאין כמותו. זה משך אותי באופן טבעי לנושא".

עלילת הסרט מבוססת באופן רופף על המחזה הקלאסי של הסופר והמחזאי הרוסי ש.אנ-סקי, אולם ורונה מבצע היפוך תפקידים ובמקום שהדיבוק הגברי יידבק בדמות האישה, רוחה של ילדה פולנית מהעבר נדבקת בדמותו של טיראן. טיראן מגלם את דמותו של פיטר, צעיר בריטי שמגיע לכפר פסטורלי בפולין, מקום הולדתה של אשתו לעתיד. אביה של הכלה מעניק לו מתנת נישואים - חלקת אדמה, בה יוכלו לבנות בית ולהקים משפחה. לאחר שהוא נתקל בשלד שקבור בחלקת האדמה, משתנה התנהגותו של החתן, שמתחיל לאבד את שפיותו במהלך טקס החתונה אל מול משפחתה וחבריה של הכלה המיועדת ועולה נשמה אחרת שמעולם לא זכתה להינשא.

טיראן מצליח לתפוס את דמותו של הדג מחוץ למים שמנסה להשתלב בחברה זרה לו אולם לא יכול להיטמע לחלוטין והמטמורפוזה שהוא עובר בסרט משכנעת ומאפשרת לו להציג משחק שנע בהצלחה בין הריאליסטי לתיאטרלי. "באיזשהו מקום ראיתי מצפייה בקולנוע פולני שהאקספרסיביות של משחק היא דבר הרבה יותר שכיח בקולנוע הפולני וגם השחקנים ברובם משחקים גם בקולנוע וגם בתיאטרון, כך שיכולתי לשלב בין סוגי המשחק השונים. הסרט הוא מאוד קרוס ז'אנר בהרבה מובנים - קשה לסווג אותו אם הוא אימה, דרמה או קומדיה. יש בו הרבה השפעות של יוצרים שונים", אומר טיראן.

העובדה שהיית שחקן זר בתוך קאסט פולני גרמה לך לחוש תחושת זרות כמו הדמות שלך?

"היו דברים שחידדו לי את תחושת הזרות בהקשרים התרבותיים. החתונה למשל זה נושא שהם מכירים נורא טוב ושונה מאיך שאני מכיר. החתונה בתרבות הפולנית היא פולחן בפני עצמו. מעבר לזה הם הצטיינו בהכנסת האורחים שלהם ונתנו לי להרגיש אחד מהחבר'ה לגמרי. היה מאוד שוויוני וכן ולרגע לא הרגשתי שם שאני בין זרים. להיפך הרגשתי שאני חלק מחבורה מאוד מגובשת ומלאת אחווה".

הבמאי מרסין ורונה מגיש ב"הדיבוק" אגדת אימה הומוריסטית, מצולמת להפליא בקומפוזיציות מדויקות ומלאה בהומור שמבליח בין רגעי האימה. הסרט מהדהד את העבר האלים של פולין ומזכיר באופן בו גופות היהודים מהעבר שנקברו באדמת פולין שבות לצוץ בהווה, כפי שכבר ראינו בסרט הפולני זוכה האוסקר הזר, "אידה". "יש חיבור גדול היום בפולין לתרבות הישראלית", מציין טיראן. "יש המון יוצרים שעוסקים בזיכרון הקולקטיבי ויש ניסיון לעשות חשבון נפש ולחפש אחר האיבר החסר בתרבות הפולנית, שהיא לא שלמה בלעדיו. זה עובד גם במחקרים קונקרטיים וגם בשיח מיסטי יותר כמו הסרט שקורא לסוג של דיאלוג ששם את החיים והמתים בכור מצרף שבו הם מתנהלים יחד".

החברה הפולנית בשלה להתמודד עם הנושא הזה?

"כמו כל נושא מורכב זה שנוי במחלוקת. ישנם קולות שונים ואפילו אני יכולתי להבחין שתגובת הקהל היא לא אחידה. יש אזורים בהם תחושת ההדחקה וההרגשה שמישהו מאשים את הפולנים יוצרים סוג של מגננה ולצד זאת יש גם רצון להכות על חטא ולהתמודד עם העבר. מה שעושה אותי אופטימי הוא שיש רצון כן ואותנטי לעשות חשבון נפש עם משקעי העבר שלהם וזה אחד הדברים החשובים שהחברה שם עוברת".

אתה ידוע כאמן שלא חושש להתבטא לגבי נושאים שנמצאים במחלוקת בסדר היום בישראל. האמנות בישראל גם מאתגרת את הקהל לדעתך?

"אני חושב שמאז ומתמיד התפקיד של האמנים ואנשי התרבות הוא לשאול את השאלות הקשות ולערוך את המחקר האותנטי שלהם על ההתנהגות האנושית ועל המראה שהם רוצים להראות לחברה שבה הם חיים, גם אם זו לא השתקפות יפה. זו אחת מעשרת הדיברות של האמן לדעתי. זה מה שהופך אותנו למשהו שהוא מעבר ללחם ושעשועים אלא באמת ליוצרים ואמנים. אני חושב שזה תמיד חלק מתוך המתח שישנו בתעשייה גם בישראל. בארץ הרבה אמנים מעדיפים לקחת צעד אחורה ומפחדים להתבטא וזה חלק עצוב בתהליכים שאנחנו עוברים פה".

[*]

טיראן (36) הוא כבר הרבה מעבר לשחקן התיאטרון המוביל בישראל. למרות שבימים אלו הוא מוביל את ההצגה "מפיסטו" בתיאטרון "הקאמרי" בשנים האחרונות, ניתן לראות אותו עובר יותר ויותר למשחק מול מצלמה ומופיע בשורה של סרטי קולנוע כ"לבנון", "היורד למעלה" ו"זינוק בעלייה" וסדרות טלוויזיה דוגמת "המדרשה" ו"בני ערובה".

זה מעבר שהוא מתוכנן מבחינתך?

"זו לא החלטה אסטרטגית. מדובר בצירוף של סיבות שנוצרו ואפשרו את זה. אני מאוד שמח על כך, תמיד אהבתי קולנוע וטלוויזיה טובה והנושא של עבודה בחו"ל. תמיד משך אותי. לשמחתי נוצרה בשנים האחרונות אפשרות שחיברה בין הרבה אהבות ואפשרה לי לקחת חלק בפרויקטים שאני מתעניין בהם בארץ ובחול. כרגע אמנם אין לי פרויקטים קולנועיים באופק, אבל אני מקווה שהשנה הקרובה תהיה מוצלחת כמו השנה הקודמת. מבחינתי כל תפקיד הוא מעניין ללא קשר למדיום בו הוא מוצג, כל עוד מדובר בתפקיד מעניין ומאתגר ויש בו הזדמנות להכיר צדדים חדשים בי ובאנשים אחרים ולהיות עסוק בהרחבת המנעד שלי כיוצר וכשחקן".