Seret אימה: מדור מיוחד ליום שישי ה-13

ורוניקה

ל"ורוניקה" הגעתי לאחר ששמעתי כי מדובר באחד מסרטי האימה הטובים שיצאו בזמן האחרון. לאחר חקירה קטנה נתקלתי בשלל הצהרות על הסרט, מ"סרט האימה הטוב ביותר בכל הזמנים" ועד לאחוז סטטיסטי לא סביר של אנשים שלא הצליחו לסיים את הסרט במלואו. קשה שלא להגיע לסרט כזה עם ציפיות פחות מענקיות.

"ורוניקה", שבויים ע"י פאקו פלאסה ("Rec"), מנסה להעביר את סיפורו האמיתי של ילדה בגיל ההתבגרות, אשר מנסה לגדל את שתי אחיותיה ואחיה הקטן כמעט לגמרי בעצמה עקב מות אביה והיעלמות כמעט מוחלטת של אמה בעבודה שנמשכת יום ולילה. ורוניקה ושתי חברותיה, רוזה ודיאנה, מחליטות לבצע סיאנס במהלך התרחשות ליקוי חמה, במטרה ליצור קשה עם אביה של ורוניקה. כאשר הן עושות זאת, הן פותחות שער מהעולם הבא, אשר דרכו עובר הסיוט הגדול ביותר של ורוניקה.

למרות כל הציפיות שהיו לי ממנו, הסרט כשל כמעט בכל דרך אפשרית להיות סרט אימה טוב. הוא עמוס בקלישאות קולנועיות מז'אנר האימה שראינו כבר אינספור פעמים בשלל סרטים אחרים, הוא איננו מחדש שום דבר לז'אנר, ואמינות התסריט למציאות מעורערת על סמך העובדה שהסרט מבוסס על עדות הבלש, שנכח רק בסצנה הסופית של הסרט.

אחת מהקלישאות המפורסמות של סרטי אימה, שכמובן הייתה גם בסרט הזה, היא העובדה שכל הבית לא יראה את הזוועות שוורוניקה רואה חוץ מאחיה הקטן. האח הקטן תמיד רואה הכול ובאורח פלא גם לא חושב שזה מוזר שאבא שלו, שמת, מתיישב איתו לשיחה ורוצה לקחת אותו לאיפה שהוא גר. אמה של ורוניקה לא מאמינה לאף מילה שיוצאת לה מהפה, בטענה שהיא רואה יותר מדי סרטי אימה (כמה מקורי), אך העובדה שוורוניקה מצולקת בסימן של כף יד שטנית בשלושה מקומות שונים בגוף ואפילו לא טורחת להראות לאמא שלה את זה, מראה עד כמה הכתיבה הייתה עצלנית.

הפסקול מנסה להתאים את עצמו לצלילים הנוסטלגיים של שנות ה-90 אך בסרט כזה, זה פשוט לא עובד. להפך, זה גרם לסרט להיראות כמו פרודיית אימה לא מוצלחת במיוחד. בנוסף לכך, ההחלטות של ורוניקה ללכת ולחקור מוקדי סכנה שאף בנאדם שפוי אחר לא היה עושה, פשוט לא אמינות בעיניי. הסצנה הסופית בה מראים תמונות של ממצאים מהבית היא זאת שבאמת נותנת את אפקט הפחד, אך מעבר לזה הסרט פשוט לא יציע לכם שום דבר שלא ראיתם לפני כן.

הבית הפתוח

אם כל התלונות שהיו לי ל"ורוניקה" רמזו שסבלתי בסרט הזה, זה לא נכון. ובכן, לא ביחס לסרט הבא. "הבית הפתוח" (שגם מגיע מבית "נטפליקס") הוא אחד הסרטים הכי גרועים שיצא לי לצפות בהם בשנים האחרונות. העלילה המרכזית של הסרט סובבת סביב נעמי ולוגן, אם ובנה, אשר מתקשים להתמודד עם מותו של בריאן, אביו של לוגאן ובעלה של נעמי.

בעקבות כך, עוברים השניים לגור בביתה של דודתו של לוגאן. הבית נמצא בסטטוס של "בית פתוח", סטטוס שמוענק לבתים המיועדים למכירה. המשמעות שלו היא שבכל יום ראשון, בין השעות 12 עד 5 אחר הצהריים, אנשים השוכנים בבית צריכים לעזוב אותו ולתת לאנשים המעוניינים לקנות אותו, להתרשם ממנו.

מעבר לכך שמדובר בסרט בעל עלילה דלה מאוד, תאורה גרועה, בימוי חובבני, פיתוח דמויות איטי וכמעט לא קיים, סוף מעורר גיחוך, והרבה מאוד חוסר אמינות בתסריט עצמו, מדובר גם בסרט שמנסה, על פי הטריילרים והסלוגנים שלו, לקטלג את עצמו כסרט אימה מסוגת השדים והרוחות, כאשר מדובר בעצם בסרט פלישה ביתית של רוצח תפל ומשעמם. מומלץ לוותר.

סיוט ברחוב אלם

סיוט ברחוב אלם", סרטו של הבמאי ווס קרייבן, שלמעשה כתב וביים את אחד מסרטי האימה המצליחים ביותר בתולדות כל הזמנים, כזה שיכול לעורר סיוטים עם אפקטים דלי תקציב של שנות ה-80, גם בשנת 2018. הסרט חווה לא מעט בעיות בדרך לשחרורו. הוא סבל מתקציב דל של 1.8 מיליון דולר, כל כך דל עד שלצוות ההפקה לא נשאר תקציב לשלם לשחקנים והם נאלצו לבצע את תפקידם בחינם (וקיבלו את תגמולם חזרה לאחר הצלחת הסרט). הסרט צונזר במספר רב של גרסאות, מספר קטעים ממנו נגנזו והוא הופץ במספר שחרורים שונים ברחבי העולם. בנוסף, הסרט חווה כמות עצומה של השמצות וחרם מצד הורים שילדיהם צפו בסרט והיה ניסיון רב להוריד אותו מן המסכים. למרות כל זאת, הצליח להתמודד עם מרבית הבעיות ולהישאר סרט שממשיכים לדבר עליו עד היום.

הסרט מתרחש בעיירה הדמיונית ספרינגווד ומספר את סיפורם של חבורת נערים שמפחדים ללכת לישון כי כאשר הם נכנסים לחלום, נכנסת ביחד איתם דמות העונה לשם פרדי קרוגר. אם הוא מצליח לרצוח אותם בחלום, הם נרצחים גם במציאות, ולצערם זה לא נגמר במוות נעים בשינה, אלה כל הברוטאליות שבחלום מתרחשת גם במציאות.

אחד הדברים הכי טובים שיש לסרט להציע מבחינת אפקט הפחד, הוא העובדה שהצופה יכול להבין שמדובר בסיטואציה שיכולה לקרות לו. רוב הסרטים הנוכחיים, מעבירים עלילה שבה אם קורה משהו מפחיד, הוא קורה בגלל משהו נורא ספציפי. בית רדוף, משחק בסיאנס, צפייה בקלטת מסוימת, התעסקות עם הלא נודע, הם רק חלק קטן מהאופציות הקיימות. כצופה, אתה מבין שאין סיבה "להאמין" לסרט, במיוחד אחרי שהוא נגמר, כי המציאות שלו אינה קשורה בשום צורה למציאות של הצופה. ב"סיוט ברחוב אלם" המקרה שונה. הסרט יכול לדבר לכל אחד. כל מה שאתה צריך לעשות כדיי לחוות את הזוועות שבו, זה להיות ילד צעיר וללכת לישון. במצב כזה, לאחר צפייה בסרט, קנית סיכוי גבוה מאוד שפרדי יתגמל אותך בביקור בחלום. זאת הייתה אחת הסיבות המרכזיות לחרם ההורים על הסרט, שכן ילדים רבים סבלו מסיוטים בעקבות הסרט.

הסרט מכיל בתוכו כמות הומור לא קטנה שמגיעה דווקא מפרדי ומההערות הציניות שלו, פסקול מצמרר ודי מטריד בכל סצנת מוות באשר היא, בימוי מדהים שמתעתע את הצופה לתהות האם מדובר במציאות או שמא בחלום, הופעת בכורה מצוינת של הכוכב הצעיר ג'וני דפ, יצירתיות גבוהה מאוד והכי חשוב - הוא מציע פחד אמיתי, אותנטי, לא מתפשר ולא מתחשבן לאף אחד.