יאיר והעיר הגדולה חלק 2

אנו מביאים לכם את המשך עלילותיו של יאיר הוכנר, מבקר הקולנוע של אתר "סרט", בניו יורק.

ETERNAL SUNSHINE OF THE SPOTLESS MIND, שבארץ יקראו לו "שמש נצחית בראש צלול" הוא ככול הנראה הסרט המושלם הראשון לשנת 2004. הבמאי מישל גונדרי והתסריטאי השנוי במחלוקת צ'ארלי קאופמן מגיעים להישג קולנועי מדהים. קאופמן שהתפרסם בעקבות התסריט לסרט "להיות ג'ון מלקוביץ" והמשיך להפתיע ולאכזב לסירוגין עם תסריטים פגומים אך תמיד מקוריים, מגיע לשיא השלמות שלו כתסריטאי ואין זה מפתיע הוא עבד באופן די צמוד עם מישל גונדרי שהביא את הרעיון מהבית. גונדרי מתגלה לא רק כבמאי ויזואלי מבריק ומקורי אלא כבמאי שחקנים נפלא. ההוכחה היא משחקו המרוסן להפליא של ג'ים קרי הנוטה להחצין רגשות באופן קיצוני במרבית סרטיו. בכלל ג'ים קרי נמצא כאן בשיאו כשחקן ונותן את ההופעה הטובה ביותר שלו אי פעם. הוא אגב לא היחיד. גם קיית וינסלט נותנת כאן את ההופעה הטובה ביותר שלה, וזו שחקנית שתמיד מפגינה יכולות משחק מרשימות אז תארו לכם אותה כאן. צוות מעולה של שחקני משנה נפלאים נותנים כאן הופעות קומיות אנושיות ומרגשות והם: קירסטן דאנסט, מארק רופאלו, אלייז'ה ווד וטום ווילקנסון.העלילה סוריאליסטית משהו: ג'ואל באריש מנסה לחזור אל חברתו, קלמנטיין, אך מגלה להפתעתו שהיא אינה זוכרת אותו. מדוכא הוא מגלה שהיא פנתה למכון מיוחד המתמחה במחיקת זיכרונות. כן, הגברת מחקה אותו והוא כנקמה מחליט למחוק אותה. במהלך התהליך כאשר הוא בתרדמת, התת מודע שלו מחליט להיאבק ומנסה להבריח את הזיכרונות של קלמנטיין לחלקים סודיים במוח. סרט שהוא חוויה קולנועית בלתי נשכחת, מסע הזוי על תוך החלקים הלא מוכרים בתוך מוחו של האדם. סרט מצחיק, מרגש, עצוב ומקורי. כאשר אתם צופים בסרט הזה אתם לא צופים בסיפור אהבה, אתם מתאהבים ברעיון שיכולה להיות אהבה בעולמנו האפרורי.

הקרנת חצות, יום חמישי, רחוב 42, קולנוע LOEWS, את הכרטיס קניתי בצהריים. אין הרבה במאים שמצליחים לעורר בי סקרנות בשנים האחרונות. במיוחד לא במאים של סרטי פעולה. לכן היה לי די ברור שסרט חדש של ג'ילרמו דל-טורו חייב להיות חגיגה. במיוחד כשאתה רואה אותו עם קהל אמריקאי משולהב. לעומת הקהל הישראלי השקט שלא מגיב לסרטים (אבל בהחלט יודע סתם להפריע). הקהל האמריקאי מגיב לסרטים, לא סתם מגיב הוא מתלהב בקולי קולות, כאילו הוא נמצא בתוך הסרט. וזה מה שקרה ב – "הלבוי" סרטו החדש של המקסיקני, ג'ילרמו דל-טורו. סרט זה הוא המשך ישיר לסרטי האימה/פעולה שביים בשנים האחרונות. דל-טורו מזכיר במבנה גופו וזקנו את פיטר ג'קסון ובדיוק כמוהו פועל מתוך הערצה לז'אנרים קולנועים לא מוערכים ביקורתית ומייצר סרטים מבדרים ואינטיליגנטים שלא מביישים את הפירמה. כבר בסרטו הראשון, "קורונוס" אפשר לחוש בניצוצות הגאונות של הבמאי הטרי. "קורונוס" עוסק בחיי נצח ומשיחיות, נושא זהה ל "הלבוי". זה היה שיתוף הפעולה הראשון עם רון פרלמן.אחר כך הוא הוזמן לביים את "מימיק" סרט אימים עשוי היטב אך נטול כל סממן אישי של יוצר ייחודי. בשנתיים האחרונות הקהל הישראלי זכה לראות שני סרטים יוצאי דופן שביים השייכים לאותו הז'אנר, "בלייד 2", סרט פעולה/אימה סוחף ועשוי היטב ששם בכיס הקטן את הסרט הראשון בסדרה. "ילדים של אף אחד" סרט אימה שהופק על ידי פדרו אלמודובר. בשניהם הורגשה נוכחות של יוצר מאחורי המצלמה.

ב "הלבוי" הוא חוזר לשתף פעולה עם רון פרלמן שהשתתף גם ב"בלייד 2". בסרט החדש הוא לוקח את שחקן המשנה בדרך כלל, עוטה עליו איפור כבד וחליפה אדומה ושרירית והופך אותו לשחקן ראשי. רובכם לא מכירים את ההיסטוריה של "הלבוי" ולמען האמת אתם לא צריכים להכיר אותה כדי ליהנות הנאה צרופה מסרט הפעולה המרשים הזה. כן, גם זה עיבוד קולנועי לקומיקס. אבל למען האמת למי זה משנה כאשר יש תסריט טוב, דמויות מרתקות המעוררות הזדהות וכמובן המון סצינות פעולה סוחפות. אם חשבתם שרספוטין הושמד על ידי הצאר הרוסי, טעות בידכם, מסתבר שבמלחמת העולם השנייה הוא שרת את הפיהרר בכבודו ובעצמו, וניסה ליצור קשר עם יקום נפרד במטרה להביא לכדור הארץ את השטן. התוכנית מתפקששת, הוא נסחף אל החלל ובמקומו נוחת בכדור הארץ תינוק אדום עור הישר מהגיהנום. כעבור שנים מספר, התינוק הוא בחור מגודל בעל כוחות על, שנלחם ברשע מטעם ממשלת ארצות הברית, ומאוהב בנערה צעירה בעלת כוחות התלקחות על טבעיים. האויב המרושע רספוטין חוזר מהמתים במטרה אחת - להפוך את כדור הארץ לגיהנום עלי אדמות. בשביל זה הוא זקוק לעזרתו של "הלבוי" ולכישוריו השטניים שהדחיק במשך כל השנים. האם גיבור הסרט יצליח לעמוד בפיתוי ?עד לסופו המרתק של הסרט אתם תזכו לצפות ברכבת הרים מסחררת של פעולה סוחפת. מלבד מסצינות הפעולה המרשימות, ישנו גם תסריט מושקע המכיל הומור רב ואפילו, לא להאמין, יש פיתוח דמויות.נכון מדובר במוצר הוליוודי מסחרי, אבל איזה מוצר. בהחלט אפשר לקבוע שלא מדובר רק בסרט שכיף לפתוח אתו את הקיץ, אלא גם שגיבור חדש נולד.

כחובב מושפע של סרטי פשע ופילם נואר, היתה לי הרגשה שעלי להמר על הסרט החדש בכיכובו של הראפר DMX. לא שזמר ההיפ הופ עושה לי את זה אבל המלצה חמה ב VILLAGE VOICE בהחלט כן עושה לי את זה. ההימור היה מוצדק. סרט אפל המזכיר יותר טרגדיה יוונית, עשוי בצורה כמעט אופראית גדולה מהחיים ועם זאת מצולמת וערוכה בצורה ריאליסטית נוקבת המזכירה לא פעם את הקולנוע האמריקאי של שנות השבעים.

סיפורו של "קינג דויד", מאפיונר קטן שחולם לעשות את זה בגדול. הוא נודד לקליפורניה והופך לספק סמים פופולארי, אבל התוכניות שלו משתבשות לחלוטין. על פועלו כעבריין אנחנו למדים מאסופת קלטות שהוא הקליט ושמר. את הקלטות מוצא אחרי מותו סופר יהודי (דיוויד ארקט) שנעזר בהן כדי לכתוב ספר על חייו ומותו של גנגסטר קטן. הסרט המאד אלים הזה נקרא NEVER DIE ALONE ובהחלט המון אנשים מתים במהלכו ולא בדרכים נחמדות במיוחד. עצם הבחירה בגיבור שאינו מעורר הזדהות אפילו לרגע אחד כגיבור ראשי לסרט, מעוררת הערצה. תסריט מתוחכם שמשחק בחוכמה בעבר והווה, צילום מעולה, אבל בעיקר בימוי מרשים ונטול פשרות של ארנסט דיקרסון, שם שבהחלט שווה לזכור. כל אלה יוצרים את אחד מסרטי הפשע האפלים הטובים ביותר שנראו מזה זמן רב על המסך הגדול. אם אחד המפיצים לא יקבל את האומץ ויביא אותו ארצה, רוב הסיכויים שתתקלו בו כשהוא יגיע ל DVD.