Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: מהנינג'ה האמריקאי ועד בריאן דה פלמה

מאת: רון פוגל

בשקט בשקט נפתח לו פסטיבל הקולנוע הבינלאומי החמישי באילת ועבדכם הנאמן יצא למשימתו הנועזת ביותר עד כה - להביא לכם הקוראים רשמים מהדרום "הפרוע".

הטיסה היתה מזעזעת וכאשר הגעתי לאילת הבנתי שהפסטיבל אולי מתקיים, אבל הרחק מעיני תושבי אילת. נהג המונית שלקח אותי למלון בכלל לא יודע שיש בעיר פסטיבל סרטים ועל שלטי חוצות אין מה לדבר.

אחרי מנוחה קצרה אצתי לצפות בהקרנת הבכורה של הסרט "המרפסת של גולדה" שעליו ועל הכוכבת שלו ולרי הארפר אפרט בכתבה הבאה. אחרי הסרט התקיימה קבלת פנים סולידית לאורחי הפסטיבל ומשתתפיו ובמהלכה הצלחתי לתפוס לראיון קצר את צמד המפיקים הישראלים אבי לרנר ודני דימברוט שכיום הם המפיקים העצמאים הגדולים בהוליווד (והם משלנו איזו גאווה).

לרנר ודימברוט הקימו את חברת "נו אימג'" לפני כחמש עשרה שנים ומאז הם מפיקים כל שנה כשישה עשר סרטים. בדרך כלל היו אלה סרטי אקשן סוג ג' או סרטי מפלצות, אבל בשלוש השנים האחרונות הם החלו לעבוד עם שחקנים כאל פצ'ינו ("88 דקות") וברוס וויליס ("16 רחוהבות") ועם במאים כבריאן דה פלמה ("הדליה השחורה"). הם הגיעו לאילת כדי לקבל פרס על מפעל חיים ושניהם, למרות שהם מצליחים ומסודרים, מאד נרגשים מהעניין.

מירב הראיון נערך עם דני דימברוט שלמרות החזות של איש עסקים נרגן הוא בסופו של דבר יהודי חם ואוהב ישראל ובעיקר - אוהב קולנוע.

הגעתם אל המיינסטרים ואל הכוכבים הגדולים אחרי שנים של עשייה, האם זו היתה מטרתכם מלכתחילה?

"לווא דווקא, אותנו עניינו תמיד שני דברים: לעשות קולנוע ולעשות מזה רווח. באופן טבעי אחרי שנים של עשייה מאומצת והצלחה מתמדת, התחילו להכיר אותנו וגם להבין שאנחנו חברה יציבה כלכלית והשמות הגדולים בתעשייה התחילו לשחר לפתחנו. אבל גם מסרטי האקשן וסרטי המפלצות עשינו רווח יפה ובשבילנו כאוהבי קולנוע הדבר החשוב הוא העשייה, כמובן זו עשייה שחייבת להיות רווחית אחרת אין לך זכות קיום".

"האם נוצר קשר עם שחקנים במהלך הפקת הסרטים ואחריהם"?

"לא במיוחד. זהו ביזנס והשחקן הוא חלק מהמכלול. הוא בא עושה את התפקיד והולך. ככלל ככל שהשחקן פחות ידוע ופחות מבוקש הוא יותר נחמד במהלך הפקת הסרט. ככל שהוא ידוע יותר הוא קורקטי יותר. גם בשבילו זה דבר ראשון ביזנס. היום שחקן כמו דיוויד בראדלי (סרטי הנינג'ה האמריקאי למינהם וסרטי השוטר הביוני) יהיה מוכן לעבוד כמעט בחינם והוא יהיה סופר סימפטי אליך. אותו דבר עם מייקל דודיקוף (הנינג'ה האמריקאי הראשון) או ג'ף ספיקמן".

במשך שנים הפקתם סרטי מזאנר המדע בידיוני והמפלצות. לסרטים אלו יש קהל מעריצים רב בארה"ב ובעולם. האם הייתם קשובים למעריצים ו/או השתתפתם בועידות חובבי מד"ב למשל?

"ממש ממש לא. אנחנו אנשי עסקים והפן הזה לא במיוחד מעניין אותנו. אנחנו עושים את העבודה שלנו ואת כל נושא ההתלהבות אנחנו משאירים לחובבי הקולנוע. אבל כן בהחלט היינו מודעים לכך שחלק גדול מאותם סרטי בי שהפקנו זכו למעמד של סרטי קאלט היום (לצערי) די נחרץ דינם של אותם סרטים שהלכו ישר לווידאו בגלל ההורדות מהאינטרנט ולכן אנו מתמקדים בסרטים שיצאו להפצה בבתי הקולנוע".

(בעדינות אני חייב לציין שרב מבקרי הקולנוע אכלו חיים את לרנר ודימברוט בעקבות הפקת כל אותם סרטי מפלצות נוסח "מתקפת הכרישים 3" וטענו שאצל הצמד הכמות באה מאד על חשבון האיכות, לדעתי הצנועה מי שאוהב קולנוע יכול בהחלט להינות מסרטים אלו, בהנחה כמובן שאין לו צפיות גדולות והוא מתייחס אליהם בסלחנות).

אתם מפיקים הרבה מאד סרטים, מה אם להפיק בארץ?

(דימברוט כמעט וקופץ מהכסא, מסתבר שזו נקודה רגישה אצלו) "הלוואי ויכולנו להפיק בארץ. אבל בגלל אטימות הממשלה וחוקי ארגון השחקנים בארץ, פשוט לא משתלם להפיק בישראל!. אנחנו ישראלים גאים ואוהבים מאד את המדינה. לדעתנו הפקה בארץ רק תעזור לתדמית החיובית של המדינה ותניע את גלגלי הכלכלה. כרגע למשל אנחנו מצלמים בתאילנד את "רמבו 4" ומכניסים הרבה מאד כסף לשוק המקומי. אם זה היה תלוי בנו, הייתי שמח להפיק סרט שכזה בארץ. למה לצלם במרוקו או בבולגריה למשל (שם יש לצמד סטודיו משלהם) אם אפשר במדינת ישראל? אבל כל עוד זה לא משתלם כלכלית פשוט לא נגיע לכאן.

האם כיום שאתם מתעסקים עם כוכבים גדולים ותקציבים גדולים תמשיכו לעשות חמישה עשר סרטים בשנה?

בוודאי, זה אנחנו וככה השיטה שלנו עובדת כבר הרבה שנים. כפי שציינתי, את רוב הסרטים שלנו היום אנחנו מתכוונים להפיץ בקולנועים, בניגוד לעבר. דרך אגב את ההחלטה אם להפיץ סרט לקולנוע או לדיוידי מקבלים עוד בשלבי ההפקה המוקדמים של הסרט וזה בדרך כלל לא תלוי בהצלחתו.

האם אתם רואים את עצמכם כיום כחלק מהוליווד?

(כאן נכנס לשיחה אבי לרנר, השותף החייכני של דני דימברוט) "תשמע.אנחנו חלק מהעשייה, אבל אנחנו לא הולכים לשחק גולף עם סוכני השחקנים (או עם השחקנים בעצמם) ולא מתחככים בברנז'ה ההוליוודית. מהתחלה ידענו שאנחנו זה לא האולפנים הגדולים ונשארנו נאמנים לעצמנו. אבל כיום בהחלט אנחנו שם דבר בתעשייה (השותפים מנפחים חזה בגאווה ומחייכים זה לזה).

תודה רבה לכם.

וכך הסתיים הראיון עם האנשים שהביאו לעולם סרטים יקרים כגון "עכבישים 2" ו"סודות במנזר" וכמובן היו שותפים ליצירת המופת "הנינג'ה האמריקאי"