קאן, היום התשיעי: הסרט החדש של סופיה קופולה

ביומי השביעי בפסטיבל (שהתחיל יומיים לפני שהגעתי) אני צופה על הבוקר בסרטם של האחים ספדי ״גוד טיים״. רוברט פטינסון היפיוף, שמתחיל להראות ניצוצות של איכות, מגלם בחור שיחד עם אחיו שודד בנק ומכאן העלילה מסתבכת ולוקחת את הצופה לניו יורק מטונפת ומזוהמת, מלאה בטיפוסים מפוקפקים. אני אישית לא מצטרף להתלהבות מצמד האחים ספדי. בסופו של דבר הסרט לא מחדש דבר.

משודדים בניו יורק לסרט קוריאני נוסף שמוקרן מחוץ לתחרות - ״חסרי הרחמים״. על פניו סרט קלאסי על שוטר סמוי שמפתח קשרי ידידות עם עמיתו לכלא, אלא שכידוע הקוריאנים אוהבים להפתיע את הצופה. לאחר שאמו נפטרה במפתיע נשבר השוטר הסמוי ומתוודה על היותו שוטר לחברו הפושע. במקום שהסרט יסתיים בנקודה זו הוא רק מתחיל להיות מעניין. הפושע מחליט לא להסגיר את חברו השוטר ומנסה להפכו לגנגסטר כמוהו. שעתיים של אקשן נון-סטופ, אכזריות בלתי נתפסת וצילום יפהפה והכל מתנקז לקרב הסופי בין השוטר הסמוי לבין אויבו חברו הפושע המסוכן. עוד סרט קוריאני שלא יגיע מן הסתם להפצה בארץ הקודש, וחבל.

שוק הסרטים בקאן מתחיל להתרוקן וזה בדיוק הזמן לחזור שוב לחוף מג׳סטיק היפה לראיון עם הבמאית נעמי קוואסה על סרטה החדש ״רדיאנס״ .קוואסה כבר עייפה ממבול של ראיונות ואחד העיתונאים מעסה את רקותיה. כמה מילות עידוד מילדיה שיושבים בסמוך והראיון יוצא לדרך. את הראיון תוכלו לקרוא עם יציאת הסרט למסכים אבל אציין כי קוואסה היא מרואיינת שכיף להקשיב לתשובותיה. כמרצה לשעבר לקולנוע היא בוחרת את מילותיה ונותנת תשובות משורטטות להפליא.

[*]

(בתמונה: נעמי קוואסה מתראיינת בקאן) לפני שהערב מגיע אני רץ להספיק להקרנת סרטה החדש של סופיה קופולה ״הנקמניות״, רימייק לסרט המופתי של דון סיגל מ-1971 עם קלינט איסטווד. אני לא נמנה עם מעריציה של קופולה ולדעתי היא אוברייטד, אבל ״הנקמניות״ הוא מסרטיה היותר טובים. אולי אני משוחד לגבי סרטים על מלחמת האזרחים האמריקאית אבל נדמה לי שקופולה מצליחה לקחת את הסיפור על חייל פצוע שקבוצה של נשים סועדות אותו, ולהפוך אותו מהגיג מצ׳ואיסטי לסרט מאד נשי והסרט כולו נדמה כאיזה הגיג של דפנה דה מורייה. היסטוריה עם מגע נשי גותי.

הערב יורד על קאן וזה הזמן ללכת להופעה מיוחדת על החוף של הבמאי והמוזיקאי טוני גטליף, שעוסק בסרטיו ובחייו בשורשי הצוענים ומשלב בין מוזיקה מזרחית למערבית באופן שמצליח לסחוף את הצופה שוב ושוב. אחרי ההופעה הנהדרת הוקרן סרטו ״דג׳ם״ על בחורה שמטיילת ביוון ובטורקיה כשברקע מוזיקה בלקנית במיטבה.

לכל הדיווחים מהפסטיבל ולכל עמודי הסרטים המתחרים בתחרות הרשמית היכנסו למתחם הפסטיבל

[*]

(בתמונה: הקרנת סרטו של גטליף)