Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: מלינדה ומלינדה

ממש לא מזמן, הספדתי את וודי אלן. נתתי אותו כדוגמא לבמאי עם כשרון מדהים, שכבר מספר שנים ממשיך לעשות סרטים גרועים, שנראים כאילו הוא תקוע בסגנון שפשוט לא עובד כבר. חשבתי בכנות שעדיף היה לו לפרוש. אחרי הצפייה בסרטו החדש, "מלינדה מלינדה", עליו אכתוב מיד, אני לוקח את דברי בחזרה ומתנצל. לשמחתי, הכשרון הוא המניה הבטוחה ביותר ולמרות שהסרט הזה הוא עדיין מאוד אופייני לסגנונו של אלן, הוא מצליח להיות מקורי ומודרני יותר והתוצאה מרתקת ונפלאה. צריך לדעת גם לבקש סליחה כשטועים, ולגבי אלן, טעיתי בגדול.

סרט זה מתחיל בויכוח פילוסופי על הגישה לחיים, מתרחש לו בעת ארוחת ערב, בין חבורת צעירים וביניהם שני מחזאים, האחד מתמחה בקומדיות והשני מתמחה בטרגדיות. במסגרת הויכוח כל אחד מהם מנסה להתמודד עם סיטואציה זהה ומספר סיפור על בחורה בשם מלינדה (רדהה מיצ'ל), אשר מתפרצת לדירה באמצע ארוחת הערב ומפתיעה את היושבים ליד השולחן. כמובן שכל אחד מהמחזאים לוקח את הסיפור למחוזות אליהם הוא רגיל ולאורכו של הסרט אנחנו מתוודעים לשני הסיפורים שנשזרים זה בזה ונבנים במקביל, הסיפור הקומי והסיפור הטראגי של אותה בחורה בשם מלינדה.

וודי אלן ללא ספק חוזר ובגדול בסרט הזה. העובדה שהוא ויתר על משחק באחד התפקידים הראשיים, עוזרת לסרט להיראות רענן, צעיר ומודרני יותר, למרות שהוא עדיין סרט בסגנונו הפטפטני הידוע של וודי אלן. התסריט השנון, המתוחכם, המורכב והאנושי כל כך, עושה את הסרט, ביחד עם תצוגת משחק נפלאה של רדהה מיצ'ל בתפקיד הראשי ושל המון שחקנים מוכרים וטובים כשחקני משנה בשני הסיפורים השונים. העובדה כי רדהה מיצ'ל מגלמת את דמותה של מלינדה בשני הסיפורים ואילו כל שאר השחקנים משחקים כל אחד בסיפור אחד בלבד, היא בחירה מצוינת, שמדגישה מאוד את ההקבלה בין שני הסיפורים, בעיקר בדמותה של מלינדה. רדהה מיצ'ל שיחקה בעבר, בתפקידים לא בולטים במיוחד, בסרטים "למצוא את ארץ לעולם לא", "נקמה בוערת", "תא טלפון" ועוד, אבל זהו הסרט הראשון בו היא משחקת בתפקיד מרכזי כל-כך. ללא ספק, אחרי וודי אלן, היא האחראית הראשית לטיבו של הסרט והיא נותנת פה הופעה מצוינת ומשכנעת בתפקיד כפול של גיבורה טראגית, תפקיד מורכב מאוד שדורש דקויות רגשיות. על כך מגיעות לה כל התשבחות. בהחלט ניכר כי וודי אלן מצליח להוציא הרבה מאוד, מכל השחקנים בסרט.שני הסיפורים, הטראגי והקומי, נבנים בהדרגה ונשזרים זה בזה, בדומה לסרט המצליח, "דלתות מסתובבות", אם כי פה, השילוב הוא לא רק שני גורלות של הדמות הראשית, אלא מאפיין גם דרכי הסתכלות שונות על אותן סיטואציות בחיים, אותן מייצגים שני המחזאים שמספרים את סיפורה של מלינדה. הגבול בין הקומדיה ובין הטרגדיה בסרטו של אלן, הוא כמו הבחירה על איזה חצי של הכוס להסתכל, חצי הכוס המלאה או הריקה. בנוסף, סגנון הקומדיה של אלן, הוא סגנון מאוד שחור וציני מה שמטשטש כל הזמן את הגבול בין הסיפור הטראגי והקומי, עד כדי שלפעמים קשה להבחין ביניהם. וודי אלן לוקח המון פרטים קטנים ומשלב אותם בשני הסיפורים בצורות שונות כך שהם מזכירים לנו כל הזמן את ההקבלה בין הסיפורים ושוב גם את הגבול הדק ביניהם. ללא ספק באותם דברים קטנים יש מספר שילובים ורעיונות גאוניים, אודות לתסריט הנפלא.

מלבד כמה דקות מתות, הסרט מצליח להיות מעניין מאוד ולעורר כל הזמן מחשבה, גם בגלל הצורך לעקוב בדקדקנות אחר שני הסיפורים במקביל, עד פרטיהם הקטנים וגם בגלל שהכל תפור בתוך סיפור מסגרת על שני מחזאים שמייצגים גישות אחרות לחיים באותו ויכוח פילוסופי שמתחיל את הסרט. בתוך הסיפורים עצמם, וודי אלן משלב את הביקורת האופיינית לו על יחסים בין נשים וגברים, על חוסר תקשורת, על בגידות קנאה ועל עמדות הכוח שכסף מקנה ובעצם יוצר סיפור שיש בו הכל, קומדיה, דרמה, גיבורה טראגית, רומנטיקה ועוד. הסוף של הסרט, הוא לדעתי הדוגמא הטובה ביותר לוודי אלן שהתקדם עם הזמן ומראה על שנינות וחוש נפלא לקצב וליכולת להשאיר אותנו עם חיוך ועם טעם של עוד.

לסיכום, סרט שמדגיש את הגבול הדק בין סיפור טראגי ובין סיפור קומי ומציג לנו גישות שונות להסתכלות על החיים. סרט מעורר מחשבה ושנון שיש בו הכל, רומנטיקה, דרמה, קומדיה והמון דיאלוגים שנונים סרט עם תסריט נפלא ואנושי ומשחק מצוין של רדהה מיצ'ל בדמותה של הגיבורה הטראגית והטעונה נפשית של מלינדה. הסרט שמחזיר לנו את וודי אלן במלוא כשרונו ויכולתו. מומלץ בחום, בעיקר לאוהבי וודי אלן, אך בהחלט לא רק להם. סרט מרגש שיישאר בראשכם זמן רב לאחר הצפייה.

כמו בהמון הוצאות מתורגמות, אין בDVD שום תוספת.