Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: כשהלב גואה

"כשהים גואה", שמוקרן בימים אלו בסינמטק תל אביב ובבנייני האומה בירושלים, לוקח אותנו למסע עם אירן (יולנד מורו, "אמלי"), שחקנית הנודדת עם הצגת היחיד שלה בצפון צרפת. חייה סוטים מהדרך הברורה כאשר היא נתקלת בדריס (ויל וילארט), גבר צעיר ממנה הבונה בובות ענק. שני אנשים בגיל 40-50 מתאהבים ומתפרחחים, בסרטם המעניין של הבמאי ג'יל פורט ויולנד מורו. מה יהא בסופם?

בשבוע שעבר ג'יל פורט הגיח ארצה לקדם את הסרט. זהו סרטו הראשון באורך מלא כבמאי אולם שנים שהוא מצלם לקולנוע. שותפתו לכתיבת התסריט ולבימוי, יולנד מורו שגם משחקת את אירן, חיה את הסרט הזה בשנות ה-80 כאשר נדדה עם הצגת היחיד שלה "עסקים מלוכלכים" ברחבי צרפת. ג'יל בלע את ההופעה ונחנק. הוא החליט לגאול את יולנד מתפקידי משנה בקולנוע (השוערת ב"אמלי") ולכתוב לה תפקיד ראשי. שיתוף הפעולה של השניים הניב שני פרסי סזאר – פרס השחקנית הטובה ביותר ופרס סרט הביכורים הטוב של השנה.

[*]

מה מביא אותך לישראל?

"שומעים דברים רבים על ישראל בתקשורת ויותר טוב לבוא ולבדוק את זה בעיניים שלך", אומר ג'יל שביקר ב-30 כנסיות בירושלים ביום אחד. "אני מכיר טוב יותר את העולם הערבי משום שהייתי בתוניסיה. צילמתי שם שני סרטים בערבית וגם הייתי בבירות לרגל יציאת הסרט. מעניין אותי בקולנוע השילוב בין הסיפור הקטן והאישי לסיפור הגדול ומצאתי שבישראל ובבירות החיים יותר חשובים מהכל", עונה ג'יל.

[*]

אתה מרבה לצלם סרטים של במאים מוסלמים וזו בחירה מעניינת כצרפתי.

"ככל שנוסעים, שפוגשים אנשים, שקוראים ספרים, אנחנו פחות מטומטמים. האנשים האלו הפכו לחברים שלי. אני מאוד שמח להיות כאן כי הבנתי מה קורה ואוכל לספר לחברים המוסלמים שלי שזה לא כל כך קל כמו שהם חושבים. הקולנוע מאפשר לי להעביר מסרים ופואטיקה חשובה מפוליטיקה".

ספר על החיבור שלך לשחקנית יולנד מורו ועל העבודה המשותפת על הסרט.

"אני מכיר אותה כבר 15 שנים. הכרתי את בעלה על סט של סרט בו עבדתי כצלם והוא עשה את החיבור. לא ידעתי בכלל שהיא שחקנית ואז גיליתי את עבודתה בתיאטרון. בפעם הראשונה שצפיתי בה בהצגה התעורר בי הרצון לתת לה אפשרות לגלם תפקיד ראשי בסרט וכך נתתי לה את התפקיד הראשי הראשון שלה בגיל 50".

[*]

לאחר שזכתה מורו בפרס הסזאר לשחקנית הטובה ביותר, בנה לא מצא את המילים כדי להודות לג'יל פורט וכך קרא לעוללו הצעיר בשם ג'יל.

במקביל לרצון שלו לעשות סרט בכיכובה של מורו, מגלה ג'יל את הצגת היחיד שלה "עסקים מלוכלכים". הסרט שזור בקטעים מן ההצגה המושיטה יד אל מעבר לבמה, אל הבדידות של אירן השחקנית, הנעה-נדה בדרכים הרחק מבעלה ומבנה.

"זה שילוב של המציאות, של מה שיולנד חוותה לפני 25 שנה כשהיא הופיעה", מסביר ג'יל. "כשפניתי אליה היא סיפרה לי חוויות ואני צילמתי אותה מספרת עליהן למצלמה במקום לכתוב אותן".

[*]

במקביל מצלם ג'יל סרט תיעודי על אנשים הבונים בובות ענק ומופיעים איתן וכך מוצאת את דרכה המציאות לתוך התסריט ההולך ומתגבש של ג'יל. בתחילה ג'יל הולך לכיוון של סיפור מתח אולם יולנד מבקשת סיפור אהבה גדול ומצטרפת לכתיבת התסריט.

לא קל לגייס כספים להפקת סרט אהבה בכיכובה של שחקנית מבוגרת, מלאה ולא יפה במיוחד. "לא הסכימו להשקיע בסרט כי אף אחד לא חשב שיולנד עם המראה החיצוני שלה יכולה להשתתף בסיפור אהבה גדול כיוון שיש את הקלישאה של האישה הצרפתיה המאוהבת שתמיד מגולמת בידי שחקניות מושכות". לבסוף קרנות קולנוע צרפתיות ובלגיות שמו את הכסף על הסרט.

[*]

כיוון שלא היה כסף לשלם לניצבים הרבים חופשה בונציה הוגרלה ביניהם. "בגלל המחסור בכסף נאלצנו למצוא כל הזמן פתרונות. אני חושב שהמחסור בכסף עזר לנו מבחינה אומנותית מכיוון שההופעות שאתם רואים בסרט הן הופעות אמיתיות, הצחוק הוא צחוק אמיתי למרות שההופעה בוימה עבור הסרט. בהופעה שבסצנה האחרונה הקהל הם אוהדי כדורגל". ג'יל ביקש מהאוהדים שהיו בדרכם לצפיה במשחק כדורגל להשתתף בסרט תיעודי במהלך יריד באחת הערים. "בסוף כשיולנד הורידה את המסכה כולם זיהו אותה כי היא די מפורסמת בצרפת ואז סיפרתי להם את האמת, שזה סרט".

כמחווה ל-4000 הניצבים שהשתתפו בסרט הוציא ג'יל ספר תמונות שנקרא "נעביר לסזאר את מה שמגיע לסזאר" שזו אמרה בצרפתית בתרגום חופשי מאוד. "חזרתי לעיר בה צילמתי את הסרט יחד עם פסלון הסזאר, אספתי את כל הניצבים וצילמתי תמונות שלהם עם הסזאר". ג'יל נותן כדוגמא את התמונה של הקצב שנתן להם את ביתו למשך 4 חודשים לצורך צילומי הסרט.

[*]

הסרט צולם בצפון צרפת, על גבול של בלגיה. מדוע?

"רצינו לעשות סרט על גבולות. גבול בין גילאים, גבול בין כוס יין בשבילה וכוס בירה בשבילו, גבול בין צרפת לבלגיה, גבול בין מציאות לדמיון".

ספר על הליהוק של ויל וילארט המשחק את דריס ועל הכימיה המיוחדת בינו לבין יולנד מורו.

"ביקשתי מיולנד לחפש את השחקן והיא נסעה לצפון ומצאה עשרה שחקנים. פגשתי אותם וזה היה ממש בולט שויל וילארט מתאים לתפקיד. קודם כל זה היה בגלל הנעליים האדומות שלו", מחייך ג'יל מתוך החולצה האדומה שהוא לובש ואני מבינה אותו כל כך טוב. "ראיתי את המבט של יולנד וישר הבנתי מהמבט שלה שהם חייבים לשחק יחד כי בסרט יש מעט דיאלוגים והרבה מבטים. ראיתי שליולנד יש רצון לעבוד איתו".

[*]

אתה מספר סיפור אהבה של שני אנשים מבוגרים ובוחר להציג אותם בסיטואציות האופייניות לבני 16.

מתי לאחרונה ראיתם אישה בת 50 מתגלגלת על חוף הים עם אהובה ומעבירה בחיקו לילה חולי? דמיינו לעצמכם את אמכם עושה את זה. או שתקיאו, או שתתגלגלו מצחוק, או שתוקסמו כמוני.

"כשמתאהבים מתעוררים לחיים. לא חושבים יותר, לא מחשבנים ומתרכזים בהווה, כמו ילדים. שואלים אותי אם זה פסימי, אם זה אופטימי ואני עונה 'זה מה שכבר לקחנו מהאויב'". שאלוהי העם הצרפתי יסביר לי את אמרות השפר שנוחתות עליי במהלך הראיון ויסתום את הבורות שלי. הישועה באה מגואל פינטו מה"ארץ" שמסביר: נחיה עכשיו ונשלם אחר כך.

והרי יולנד מורו ואתה יצאתם למסע בעקבות אירן כדי לצלם את הסרט. איך זה השפיע עליך ועל המשפחה שלך?

ג'יל מחשב את הזמן שלקח לו ליצור את הסרט במקביל להולדתה של בתו וצוחק. "הייתי יותר זמן עם הסרט מאשר עם הבת שלי שעכשיו בת 3. לא תכננתי את זה בכלל, בתי מאוד חשובה לי אבל..." מגמגם ג'יל ומנסה למצוא את המילים הנכונות.

"אישתי ובתי באו לבקר אותי כמה פעמים על הסט. אני אחד מאותם גברים שחשבו שאף פעם לא יהיו להם ילדים ועכשיו כשיש לי אני חושב שזה הדבר הכי חשוב בעולם והכל מתגמד, אפילו הקולנוע", טוען ג'יל בשעה שאני מסננת מבעד למילים את המילה "אבל".

למטה, בלובי, הוא מציג בפנינו את אחותו שהגיעה עמו לביקור.

"מדוע לא הבאת את אישתך ואת בתך?" אני מתרעמת.

"אה, אנחנו פרודים" עונה ג'יל.

בימים אלו הוא כבר חושב על הסרט הבא ומבטיח לא לקרוא לו "כשהים נסוג".

ובנימה אישית: אחרי שנה וחצי שעינת פרנבך כותבת באתרנו היא החליטה לפרוס כנף ולתור למחוזות אחרים, טובים יותר (מבחינתה לפחות). רציתי להודות לה על שנה וחצי של כתבות וראיונות מעמיקים, חשובים שמביאים לקהל הרחב משהו שהוא קצת יותר מהנורמה. עינת "התנפלה" כמעט על כל אורח שהגיע לארץ ושפת אימו אינה אנגלית ועשתה זאת עם אהבת אדם ואהבת הקולנוע. אני ושאר צוות "סרט" מאחלים לך דרך נפלאה וחיים נהדרים. תודה על הכל.

אלון רוזנבלום - עורך אתר "סרט"