הסרטים הדוקומנטרים שיתמודדו בפסטיבל ירושלים 2010

מאת: מערכת "סרט"

פסטיבל הקולנוע הבינלאומי ירושלים ה- 27 ייפתח השנה ב – 8 ביולי ויימשך עד ה - 17 לחודש.

באופן קצת חסר תקדימי, החליט השנה הפסטיבל, לחשוף לראשונה (לפני סרט הפתיחה או הסרטים הישראלים העלילתיים שיוקרנו בו) את רשימ תהסרטים הדוקומנטרים הישראלים שיתמודדו בתחרות.

הפסטיבל מקדיש מדי שנה מקום מרכזי ומיוחד לקולנוע הישראלי ומציג בהקרנות בכורה סרטים עלילתיים, תיעודיים וקצרים. עם הזמן נוספו פרסים נוספים לקולנוע הישראלי ובהם הפרס ע"ש ענת פרחי לדרמת טלוויזיה וכן פרסים ומענקים אחרים לשחקנים ותסריטאים מצטיינים.

הפריחה של הקולנוע הדוקומנטרי, לצד הסרטים העלילתיים, גוברת מדי שנה, והתחרות השנה מצטיינת בפסיפס המציג את המרקם החברתי, הפוליטי והאנושי הישראלי. ראוי לציין את מספר הבמאים החדשים המצטרפים אל חוג המשתתפים השנה בתחרות.

להלן רשימת הסרטים הנבחרים ויוצריהם:

המורה למשחק- במאי: שלמה חיון. מפיקים: רנן שור ושלמה חיון - בלוז הפקות והאנה בי הפקות.

ניסן נתיב, חתן פרס ישראל לתיאטרון, נפטר באפריל 2008, שלושה שבועות לפני קבלת הפרס. ללא שארים, הוא בחר בצוואתו להוריש ל 21 אנשים שהיו יקרים לליבו פריט מאוסף האומנות שלו. דרכם עוקב הסרט אחרי אישיותו רבת הסתירות של אחד הבנאים המרכזיים של התיאטרון הישראלי המודרני. גיבור תרבות שרצה להיות שחקן ומורה ונדחה על ידי הממסד, פיתח השקפת עולם אלטרנטיבית עליה נלחם ושילם מחיר.

443 - במאי: ארז מילר. מפיקה: אסנת טרבלסי – טרבלסי הפקות.

הסרט שזכה בפרס הביכורים בפסטיבל דרום שהסתיים השבוע. דרך 443 (דרך בית חורון ההיסטורית) מובילה ממישור החוף לירושלים. מעולם הייתה ציר ראשי בעל חשיבות פיזית-ביטחונית ורוחנית. עוד מתקופת התנ"ך לחם האדם את האדמה הזאת. אלוהים, ההיסטוריה והרצון הפשוט לבית, מפעילים את האנשים החיים סביב הכביש. אגדה דוקומנטרית על מציאות מקבילה בשולי הדרך, מציאות לא אפשרית שמתקיימת מחוץ לחוק ולנורמה.

זרמים קטועים- בימאים: גיא דוידי ואלכסנדר גוצ'מן. מפיקים: גיא דוידי ואלכסנדר

מסלולי חיים נפגשים בכפר אחד בגדה המערבית. לאורך קווי צנרת המים השבורה נעים אנשי הכפר במסלוליהם לעבר עתיד לא ברור. ישראל, השולטת על מקורות המים, מספקת מעט מים לשתייה, וכאשר זרם המים אינו ודאי - דבר לא יכול להתפתח. היו ימים בהם בילעין (פירוש שמו: בלי מים) היה הכפר הראשון באזור שהתחבר לרשת המים. מי הצינור שימשו ככלי להשפעה על האנשים על מנת שישתפו פעולה עם השב"כ הישראלי והצבא. הקרע הפריד בין האנשים בכפר ל-2 מחנות.
חיים יקרים- במאי: שלומי אלדר. מפיקים: אהוד בלייברג ויואב זאבי. בלייברג אנטרטיינמנט ויסמין טי.וי.

לפני כשנתיים הגיעה לביה"ח לילדים ספרא בתל השומר צעירה פלסטינית מרצועת עזה יחד עם תינוקה מוחמד, בן ארבעה חודשים שגסס עקב מחלה תורשתית במשפחה. אחד מרופאי המחלקה, ד"ר רז סומך החליט להילחם על חייו של התינוק ולהשיג את המימון הנדרש להצלתו . הוא פנה אל שלומי אלדר, עיתונאי, כתב לענייני ערבים בערוץ 10 שהכין כתבה ובעקבותיה החליט אב שכול, שבנו נהרג במהלך שירותו הצבאי לתרום את הסכום המלא שנדרש לביצוע ההשתלה אך דרש להישאר אלמוני. הסרט עוקב אחר הקרב העיקש להציל את מוחמד, במקביל למלחמה שהתנהלה ברצועת עזה בין ישראל לחמאס ובשיאה במבצע "עופרת יצוקה" כשבני המשפחה שבו לעזה אחרי ההשתלה.

ירמיהו – במאי ומפיק: ערן פז.

שכונת שפירא היא מקום אחר. מקום המקבל את כולם-פליטים מסודן, נרקומנים שנפלטו ממשפחות בצפון העיר, אלכוהוליסטים, זונות, סטודנטים מרוששים או משפחות עם ילדים. ירמיהו הוא סוג של פילוסוף, הוא חושב הרבה. מהמעט שיש לו הוא נותן בלי סוף. מסתובב כמו מלך ודואג ל"נתיניו" כדי שיאמינו שטוב להם. הוא מסתובב בשכונה ומוכיח לכל אלו ששוכנעו על ידי הקפיטליזם שהם מסכנים, שהם מאושרים.

המקומון- במאים: אבישג לייבוביץ' ומתן פלד. מפיק: אסף אמיר – נורמה הפקות.

"מה נשמע?" הוא המקומון הראשי של קריית גת. הוא הוקם בשנת 1978 על ידי יעקב ותמר עזורי. שנה לאחר הקמתו נפטר יעקב ואשתו תמר נשארה אלמנה, עם עיתון בתחילת הדרך, ושני ילדים. תמר החליטה לקחת לידיה את ניהול העיתון ועד היום למרות הקושי האישי, עיתונים מתחרים וקשיים כלכליים, העיתון "מה נשמע?" הוא שם דבר בקריית גת. הסרט מתאר את מאבקה ומאבק בני משפחתה, לעיתים גם בעולם התחתון, לשרוד ולהביא מדי שבוע את העיתון לדפוס.

סקייט אוף מיינד- במאית: קרין קיינר. מפיק: ארז הימן – אנטנה הפקות

בסרט נחשפת תרבות הסקייטבורד בארץ שהיא תרבות שוליים, גברית ואורבנית, הפועלת בצידי הדרך ויוצרת חיבורים בלתי אפשריים בין תרבויות, דתות ואנשים לצד סיפור אהבתם הבלתי אפשרית של מוחמד כחיל, אחד מאלופי הסקייט בארץ, ישראלי - ערבי מיפו ואלינה פיינבורן מתל אביב. מאבקם לאהוב ולחיות בזמנים של מלחמה ואל מול התנגדותם של הוריהם.ישפיעו על ההיסטוריה אבל ההיסטוריה בהחלט משפיעה עליהם. מסע אל תוך מיקרו קוסמוס הזוי, מיסטי, פסטורלי, אך גם אלים, כוחני וכאוטי.

רחוקים - במאים: רותי שץ ועדי ברש. מפיקים: עדי ברש, רותי שץ ורוס קאופמן

במשך שנתיים וחצי ליוו הבמאים משפחה של פלסטינאים החיים בדוחק בשכונת נווה שאנן בתל אביב. איברהים, אב המשפחה משת"פ בעבר, שאינו רלוונטי עוד עבור המדינה, נאלץ להלחם לשמור על משפחתו מפני התפוררות תוך שהוא נאבק לקבל הכרה לתרומתו הביטחונית. שלושת בניו, נערים בגיל ההתבגרות נכנסים ויוצאים חדשות לבקרים ממוסדות לעבריינים. הסרט חושף תמונה עגומה של דיכוי ואפליה, של קיום בחוסר שייכות תוך מאבק יומיומי ברשויות ובמשטרה, ודן בשאלת הזהות והמחיר הכבד שמשלמים הילדים עבור הבחירות שעשו הוריהם

77 מדרגות- במאית ומפיקה: אביתיסאם מראענה, אבתיסאם פילמס.

שנתיים עברו מאז מסיבת הגג שיונתן, יהודי ציוני שעלה לישראל מקנדה, מארגן לכבוד השכנה שלו אבתיסאם, ערבייה פלסטינאית ישראלית. במשך שנתיים שהזוג התגורר באותה השכונה בדרום תל אביב .במדינה התחולל כאוס. מלחמה בעזה ,הימין הקיצוני מנצח בבחירות והשמאל גוסס. שנאה וגזענות נגד ערביי ישראל וקרע עצום בין שני העמים ובכל זאת הזוג מצליח לשרוד ביחד. כשסבו של יונתן מגיע לביקור בישראל יוצאים הסבא,הנכד והבמאית לביקור בקיבוץ עין דור שהסבא היה אחד ממייסדיו בשנת 48. הכול מתערבב בין נוסטלגיה ואובדן, געגוע וגאווה,שנאה ואהבה,עצמאות ונכבה. בסוף המסע שום דבר כבר לא יהיה כמו שהיה . 77 מדרגות הוא סיפור אהבה כנה ומרגש ,זהות מורכבת ושייכות .

שתיקת הארכיון- במאית: יעל חרסונסקי. מפיקים: בלפילמס – נעמי שחורי ואיתי קן תור.

מרבית הסרטים התיעודיים שעוסקים בזוועות מלחמת העולם השנייה, הציגו ומציגים עד היום את התצלומים והסרטים הארכיוניים ששרדו את המלחמה כאילוסטרציות כלליות לסיפורי העדים או המסמכים המוצגים בסרט. רק מעטים הקדישו מחשבה מעמיקה לנקודת המבט דרכה צולמו העדויות הללו (בד"כ על ידי צלמים נאצים) לנסיבות בהן צולמו ולעדות (הראייה) המורכבת שהם מוסרים.