Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: יצירת מופת

מאת: לירן מזרחי

"צעצוע של סיפור 3" הוא יצירת מופת בכל קנה מידה. מעבר לכך, שהוא מציג אנימציה מרהיבה כיאה לאולפני "פיקסאר" יש בו סיפור שכתוב בצורה נפלאה עם רגישות מדהימה, שמעוררת את הצופה לצחוק שצריך ולבכות בלי להרגיש שפרטו על נימי הרגש שלו בצורה מתקתקה, צבועה ואמריקאית מדי.

את טרילוגיית "צעצוע של סיפור" התחילה חברת "פיקסאר" לפני 15 שנה כחברה קטנה שקיבלה הזדמנות פז מדיסני לעשות סרט אנימציה ממוחשב באורך מלא. בהתחלה היה נראה שדיסני ופיקסאר לא יסכימו לעולם על תכני הסרט ואף הייתה סכנה ממשית שהפרויקט עצמו לא יצא לפועל. למזלנו הסרט הראשון הגיח לאקרנים ב-1995 וסחף את העולם אל סיפורם של הצעצועים עם לב הזהב.

[*]

הסרט הראשון והשני מתארים את סיפורם של הצעצועים שגם מדברים וגם נהנים מהחיים ברגע שהילד אליו הם שייכים, אנדי, יוצא מהחדר. הצעצוע היקר ביותר לליבו של אנדי הוא וודי הקאובוי (בקולו של טום הנקס). וודי מנהיג את שאר חבורת הצעצועים בחדר. בסרט הראשון בסדרה מגיח לו "באז שנות אור" (בקולו של טים אלן) בובת איש חלל שאנדי קיבל ליום הולדתו. מה שהתחיל בקנאה של קאובוי לצעצוע מן הדור החדש הפך להרפתקה שהפכה להיסטוריה, בו השניים משלבים כוחות כדי לשוב לחדרו של אנדי לפני שיעבור דירה. בחלק השני בסדרה וודי מגלה את מקורותיו האבודים כצעצוע אספנים נדיר. בשל ייחודו נחטף וודי על ידי אספן צעצועים מרושע. במחסנו של הלה הוא פוגש את ג'סי הקאוגירל (ג'ואן קיוזק) ובול פגיעה, סוסו הנאמן ושוב נאלץ למצוא את דרכו לחיקו של אנדי בעזרתם של השניים.

[*]

בסרט החדש אנחנו חוזרים לאנדי שכבר הגיע לפרקו ומזמן לא משחק עם צעצועיו ואף מתכונן לנסוע לקולג' ולעזוב את הבית. הצעצועים מצידם מתגעגעים לימים בהם אנדי שיחק בהם כל הזמן ולא יודעים מה יעלה בגורלם.

כל הדמויות האהובות חוזרות גם בסרט הנוכחי והפעם נראה שהייאוש הפך למנת חלקם של הצעצועים האופטימיים שבטוחים שאנדי יזרוק אותם לפח כשיפנה את חדרו. כדי לא לעשות יותר מדי ספוילרים כאן מה שקורה בפועל הוא שהצעצועים המקסימים מגיעים לגן ילדים בשם, "סאנסייד", שם הם הופכים לצעצועי הזאטוטים שלא יודעים משחק הוגן מהו. במהלך הדרך יפגשו הצעצועים שלנו דמויות חדשות לגמרי כמו קן המטרוסקסואל (מייקל קיטון), בובת תינוק מפחידה בשם ביג בייבי ומנהיג חבורת צעצועי הגן, דוב סגול שאוהב לחבק את כולם.
[*]

מרווח הזמן בין הסרט הראשון לנוכחי מציג שיש מקום לפתח דמויות נפלאות שכאלה. היוצרים שמרו אמונים למדובבים המקוריים מסרטם הראשון ואפילו הצעיר שדיבב את אנדי דאז חוזר לדבב את ילד הקולג'. מעבר לכך, הסרט ממשיך בנאמנות מקסימה עם ההתכתבויות הנפלאות שלו עם סרטים מעולם המבוגרים, שקיבלו אדפטציה הומוריסטית מחודשת לצורכי התסריט וניתן לראות בו גם הומאז'ים מופלאים ל"הבריחה הגדולה", "משימה בלתי אפשרית" וכאשר החבורה המצועצעת מנסה למצוא את דרכה אל החופש ישנו מעין משל מופלא ל"חומות של תקווה".

הסרט השלישי מסיים בתו מרגש במיוחד (ראו הוזהרתם, מומלץ להגיע לביץ הקולנוע עם שפע של טישו). הפתיחה, בה נראה אנדי כילד במעין מונטאז', מזכיר את "למעלה" הנפלא. מעבר לדיון על הישן מול חדש שהטרילוגיה מעלה כבר בסרט הראשון, במאבק של ישן מול חדש בין הקאובוי לקדמה של החלל, היא עוסקת קודם כל בילדות ומה קורה שעולם הדימיון הילדי נותר מאחור. בסרט הנוכחי מגיע הרגע לו שני הסרטים הקודמים הכינו אותנו לקראתו- מה יקרה כשאנדי יגדל? מה יקרה לצעצועים הנפלאים?

[*]

הסרט בעצם מציג את הקושי במעבר בין הילדות לעולם הבוגר והרצון גם של אנדי עצמו לשמר את הרגעים של הילדות כחלק מהחוויות שלו כאדם בוגר ואם זה לא מרגש ונוגע ללב אני לא יודעת מה כן?

כל מי שהיה אי פעם קשור לצעצוע שלו יאהב ויתרגש מהסרט עד מאוד מה גם שהוא שומר על רוח ההומור הנפלאה ואחרי שתראו את באז הספרדי תבינו בדיוק למה אני מתכוונת.