Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: שקרים אמיתיים - ראיון עם במאי וכוכב הסרט מבוך השקרים

ראיון מיוחד לאתר "סרט" של במאי הסרט "מבוך השקרים", ג'וליו ריצ'רלי וכוכב הסרט אלכסנדר פהלינג.

השנה היא 1958. גרמניה עדיין מנסה להתאושש ממלחמת העולם השנייה ובדרך מטאטאת החוצה כל עדות לזוועות שהתחוללו בתקופת המשטר הנאצי. מרבית אזרחי המדינה כלל לא יודעים מה קרה במחנה ההשמדה אושוויץ ומעדיפים להתקדם הלאה מבלי להביט לעולם לאחור. זוהי תמונת המצב שמשרטט הסרט "מבוך השקרים" העוסק במשפטי אושוויץ, שהיו הפעם הראשונה בה גרמניה שפטה בעצמה אזרחים שלה בגין פשעי מלחמה בתקופת מלחמת העולם השנייה.

הסרט מעורר הדים רבים בארץ ובעולם מאז צאתו לאקרנים, היה מועמד לארבעה פרסי האקדמיה הגרמנית כולל לפרס הסרט הטוב ביותר והצית מחדש את הדיון בדבר לקיחת האחריות של האומה הגרמנית על מעשיה לאחר השואה. בשבוע שעבר הגיעו במאי הסרט ג'וליו ריצ'רלי וכוכב הסרט אלכסנדר פהלינג להציג את סרטם בפני הקהל הישראלי. ישבנו עימם לשיחה בה הם דיברו בגילוי על המניעים לעשיית הסרט, ההתמודדות שלהם עם העבר והשינוי שחל בעם הגרמני בעשורים האחרונים.

הרבה אנשים לא היו מודעים לעובדה שאושוויץ היה טאבו בגרמניה. איך ניגשת לנושא הרגיש הזה?

ריצ'רלי: "זה הדבר הגדול לגבי הסרט. זה לא ייאמן שאנשים לא ידעו על כך ובאותו הזמן זו הסיבה לעשות את הסרט. זה לא שאף אחד לא ידע על אושוויץ, אבל הרוב לא ידעו. אנשים שהיו מעורבים הכחישו את זה ולא דיברו על זה וגם הקורבנות העדיפו לא להעלות את זה. הדור הצעיר גדל בתקופה בה אף אחד לא דיבר על זה. התובע גרהרד ויזה, שהיה אדם משכיל, לא ידע בעצמו על התפקיד של אושוויץ עד שהגיע לפרקליטות".

[*]

(בתמונה: מימין במאי הסרט ג'וליו ריצ'רלי ומשמאל השחקן אלכסנדר פהלינג)

עלילת הסרט עוקבת אחר תובע צעיר בשם יוהן ראדמן, המגולם על ידי השחקן הגרמני אלכסנדר פהלינג, המוכר מתפקידו כקצין פולה נגרי בסרט "ממזרים חסרי כבוד". ראדמן עובד במשרד התובע הכללי ומגלה דרך עיתונאי מסמכים השופכים אור חדש על הפשעים שהתרחשו באושוויץ. בסיועו של התובע הכללי פריץ באואר, הם מחליטים להעמיד לדין פושעים נאצים בגין רצח ונתקלים בחברה שאינה מעוניינת לשמוע את האמת ומנסה למנוע מהם להגיע לתשובות.

המטרה שלך בסרט הייתה לעורר את המודעות לנושא?

ריצ'רלי: "קודם כל חשוב היה לי שזה סיפור טוב. דבר נוסף שאני מאוד מאמין בו זה שאינדיבידואלים יכולים להביא שינוי ובאואר והתובעים היו אינדיבדואלים בחברה שהייתה לחלוטין נגד זה. אני אוהב סרטים שהם על אומץ אישי ונחישות. הייתה לי מיסקונספציה לפני שעבדתי על הסרט, שגרמניה החלה את ההכרה בזוועות מיד לאחר מלחמת העולם השנייה, אבל זה לא קרה כך. הם ניסו להכחיש זאת ועשו הכל כדי לא לדבר על זה. הם לא רצו להתעמת עם העבר. זו שאלה גדולה לתרבות – האם את מתעמתת עם העבר או שאת תמיד מסתכלת קדימה. אני לא חושב שגרמניה הייתה שורדת כדמוקרטיה אם היא לא הייתה עושה את הצעד הזה, אבל חשוב לדעת שהצעד הזה נעשה בזכות אינדיבידואלים אמיצים".

איך ניגשת לצד הויזואלי בסרט?

"היות וזה סרט היסטורי ידעתי שאני רוצה לעשות סרט טוב שאנשים ירצו לראות ושתהיה להם חוויה חזקה. הצד הויזואלי הוא חשוב מפני שאני רוצה שהקהל יישאב לסיפור. כל מה שהסרט עושה זה להקל על הקהל להיכנס לסיפור. כשאני רואה סרט בו הבמאי יודע לבנות כל פריים, אני נרגע כי אני מרגיש בטוח ויודע שאני בידיים טובות. אני מרגיש כמו ילד שלוקחים אותו בידיים. אני רוצה שהקהל ירגיש כך וישכח שזה שחקנים ותפאורה. אם מישהו יוצא מהסרט ואומר איזה תלבושות מרהיבות עשינו טעות. אני חושב שיש היום קהל מתוחכם ויש נטייה לסרטים להיות מתוחכמים ומודעים לעצמם, אבל אז אתה מדבר לאינטלקט של הקהל ולא לרגש שלהם. בכל אספקט המחשבה הייתה לבחור את הדרך הפשוטה והאלגנטית ביותר לספר את הסיפור ויש לי הרגשה שזה עובד".

בעוד ריצ'רלי ערך תחקיר מקיף לקראת הסרט והשתדל להיצמד ככל הניתן לעובדות ההיסטוריות בתיאור המשפט וההכנות אליו, הוא הרשה לעצמו לקחת חופש אמנותי בתיאור דמותו של התובע ראדמן, שמבוסס באופן כללי על דמויותיהן של שלושה תובעים ממשפטי אושוויץ. אחד מהם גרהרד ויזה עודו בחיים ואף נפגש עם פהלינג לפני הצילומים והגיע לסט בזמן צילומי סצינת המשפט, כאשר כל הנוכחים קמו באופן ספונטני והריעו לו.

איך הפגישה עם ויזה סייעה לך להתכונן לתפקיד?

פהלינג: "השיחות עימו מאוד עזרו לי. אני לא חייתי בתקופה הזו וזה יכול להיות מאוד אבסטרקטי כשאתה קורא על זה. אני תמיד מחפש את המחט בערימת השחת, כדי ליצור דימוי חי של העבר ושל הדמות והשיחות עימו סייעו לי בכך. דיברתי איתו שעות לגבי המון דברים. הוא היה מאוד פתוח וקצת מופתע שכל כך התעניינתי אבל הוא העריך את זה. הוא אמר לי משהו מאוד מעניין – 'אני פשוט הלכתי לעבודה'. מעולם לא שכחתי את המשפט הזה. התובעים הצעירים לא היו מודעים למשמעות ההיסטורית של מה שהם עשו ושל המשפט. זה עזר לי כששיחקתי את התפקיד, פשוט חשבתי על איש שמבצע את עבודתו".

איך הוא הגיב כשהוא ראה את הגרסה הסופית?

"הוא מאוד אהב את הסרט, הייתי לחוץ לפני שהוא ראה את זה אבל הוא אמר שהוא גאה בו וזה ריגש אותי".

[*]

"מבוך השקרים" הוא הסרט העלילתי הראשון המתאר את משפטי אושוויץ שהתקיימו בפרנקפורט באמצע שנות ה-60. בניגוד למשפטי נירנברג, בהם נשפטו בכירי המשטר הנאצי על ידי נציגי המעצמות ומשפט אייכמן בישראל, נדמה כי לאורך השנים נשכח מעמדם של משפטים אלו בהם הועמדו לדין 22 מפקדים ממחנה אושוויץ והיו הפעם הראשונה מאז המלחמה, בה עלה בגרמניה למרכז הבמה נושא השואה ואחריותם של הגרמנים לזוועות שביצעו הנאצים.

הכרתם את הסיפור של המשפט קודם לכן?

פהלינג: "לא ממש, רק באופן חלקי ביותר. הלכתי למוזיאונים ולארכיונים להתכונן לתפקיד. לא הייתי מודע לזמן שלקח לגרמניה להתעמת עם העבר שלה".

למרות השינוי שחל בגרמניה בעקבות משפטי אושוויץ נדמה שהם נשכחו מההיסטוריה

ריצ'רלי: "זה נכון. משפטי נירנברג הם דבר מאוד הגיוני, הצד שניצח שפט את הצד השני וכך זה נתפס בגרמניה. הגדולה של משפטי אושוויץ היא שזו הפעם הראשונה בה גרמנים העמידו לדין גרמנים. בגרמניה זה נשכח, גם פריץ באואר הוא לא גיבור, למרות שהוא צריך להיות גיבור. הוא באמת שינה את החברה בגרמניה. הוא גם סייע בתפיסה של אייכמן במידע שהדליף למוסד. משפט אייכמן ומשפט אושוויץ שינו את גרמניה לא ברגע אחד אבל זו הייתה תחילת השינוי, יש לו זכות היסטורית על כך וחבל שהוא נשכח".

מה המשמעות בשבילכם להציג את הסרט בישראל?

פהלינג: "יש קשר מיוחד בין האנשים בישראל לגרמנים בגלל ההיסטוריה. זה מאוד משמעותי כי זה טוב שאנחנו מחליפים דעות ומחזקים את הקשר בין המדינות. זה הדברים הקטנים שאנחנו יכולים לעשות כדי ליצור עולם טוב יותר. זה צעד קטנטן אבל נהניתי ממנו מאוד".

ריצ'רלי: " זה מרגש מאוד להיות כאן. זה כמו חלום. העניין שהסרט מעורר כאן הוא נהדר".

זהו סרטו הראשון באורך מלא של השחקן הגרמני-איטלקי ג'וליו ריצ'רלי, לאחר ששניים מסרטיו הקצרים כבמאי היו מועמדים לפרס הקולנוע האירופאי. ריצ'רלי נולד במילאנו אולם את מרבית חייו והקריירה המקצועית שלו בילה בגרמניה, מה שלדבריו הקל עליו לגשת לנושא. " יש פער עצום בזהות הגרמנית בעקבות השואה, פער שהם מתמודדים עימו עד היום. אני חצי איטלקי וכשאיטלקים מטיילים ורואים איטלקי אחר הם ישר מדברים אחד עם השני. כשגרמני רואה גרמני בחו"ל הם תמיד אומרים 'תהיה בשקט, אל תדבר בגרמנית' כי הם לא רוצים להיות מזוהים עם העבר הגרמני", הוא מספר.

כיום עובד ריצ'רלי על סרטו השני - דרמה פוליטית שתתרחש במסדרונות הבונדסטאג הגרמני בימינו. פהלינג יככב בקרוב בעונה החמישית של סדרת המתח "הומלנד". בסדרה יגלם פהלינג את יונאס, יועץ משפטי לחברה הגרמנית שעובדת עם הסוכנות של קארי (קלייר דיינס) ויהפוך במהלך הפרקים גם לבן זוגה. כמו כן הוא אף הספיק להצטלם לסרט הישראלי "פלאפל אטומי" של הבמאי דרור שאול ("מבצע סבתא"), שייצא לאקרנים בשנה הבאה.

איך הייתה חווית הצילום לסרט ישראלי?

"זה היה שונה ומעניין. רוב האנשים דיברו בעברית ביניהם ואני היחידי שדיבר רק אנגלית. למדתי קצת עברית אבל את הרוב שכחתי. הבנתי שהמילה מותק זו מילה חשובה".