Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: מבט אישי על פסטיבל אנושי - עינת עולה לירושלים

פסטיבל הקולנוע ירושלים ה – 22 יוצא לדרך. ביום חמישי ה-7/7 יפתח הפסטיבל בתרועת מלחמה, ליתר דיוק, "מלחמת העולמות" בכיכובו של טום קרוז. נרגשת לפקוד פסטיבל זה לראשונה, עיינתי בתוכניה והתוודעתי לפסיפס הסרטים המרתק והמרגש. "ממרום שנותינו אנחנו שמחים להיות אקלקטים, להימנע ממשכך כאבים ומחומר מחטא", כותבת ליה ון ליר מייסדת ומנהלת הפסטיבל, בפתח התוכניה. משפט זה ממצה את החוויה שנכונה לנו, הצופים.

סרטים מכל העולם עלו לירושלים לרגל האירוע החגיגי המתפרש על פני 10 ימים. אלו יוקרנו בקטגוריות שונות: קולנוע תיעודי, קולנוע לטינו-אמריקאי, אנימציה, קלאסיקה, קולנוע אוונגרד, סרטי ביכורים, החוויה היהודית, קולנוע צרפתי, קולנוע ברוח החופש, פנורמה, וכמובן איך אפשר בלי הקולנוע שלנו שלאחרונה מככב וכובש פסגות?

הזמן קצר והמלאכה מרובה ולכן בנדיבות האופיינית לי ריכזתי לפניכם כמה דגשים והמלצות. כאוהדת קולנוע ריאליסטי, חברתי ורעיל, שאינו דובר בשפה מוכרת, אני מזהירה אתכם שכל הרשום מטה טעון בדיקה מדוקדקת בתוכניה ועצבים חזקים.

הגיזרה התיעודית

צפיתי בהקרנות מקדימות בשני סרטים מצויינים, המומלצים בחום גדול.

"וייטו השמיים" הוא סיפור הכחדותו של כפר הולדתה של הבמאית ברמת קסטיה שבצפון מערב ספרד. במקום נותרו 13 קשישים הממתינים למותם, עדר כבשים וערבי אחד, שטוען שפעם האיזור, הטירה שבפאתי הכפר וכן הכבשים, היו שייכים לערבים. נשמע מוכר? הקשישים קמים כל בוקר להאכיל את התרנגולות, שותלים קצת חסה, קוברים אחד את השני, וחולמים לטוס לירח. אנשים גדולים בעולם קטן, הולך ונעלם. הסתייגות: 115 דק'

"קאובוי דל אמור" הוא סרט קומי, מצחיק ועצוב של מישל אוחיון, בימאית ישראלית שחיה ויוצרת בארה"ב. איוון תומפסון בן ה-60 הוא מגדל סוסים טקסני שעשה הסבה מקצועית לקופידון. האיש החביב והמשעשע מסדר לגברים אמריקנים מיואשים כלה מקסיקנית. ריק, גרוש בן 48, נוסע עם תומפסון למקסיקו לחפש אישה בת 20-38 שמשקלה עד 60 ק"ג ואנו עדים לתהליך החיפוש והסינון, לציפיה ולהגשמה. כמו תמיד, הקופידון הולך יחף. הקאובוי הרגיש והבודד מאבד את סוסיו ורוכב לבדו לעבר האופק, עם געגועים עזים לגרושתו המקסיקנית.

"יצאניות על אם הדרך" מלווה במשך עשור את גודי, נערה הודית בת 17, המתפרנסת מזנות. במשך מאות שנים נערות מבתים עניים עסקו בזנות בארמונות האצולה של הודו לפי צו משפחתי וצאצאיהן זכו לכינוי "באצ'ארה". גם אחותה הצעירה של גודי, צ'אנה וגם שכנתן סאנגיטה מצייתות ללא עוררין למשפחה. הבנות יושבות מאופרות בצד הדרך וממתינות ללקוחות. הבמאית עורכת לנו היכרות עם השיגרה של הבנות ומפגישה אותנו עם אביה ואמה של גודי המשמשים כסרסורים. בגיל 21 גודי מחליטה למרוד ומעוררת את זעם משפחתה. בסיוע ארגון מקומי היא מתחילה לעבוד בבי"ס לילדות ה"באצ'ארה" ובמקביל, צ'אנה וסאנגיטה מביאות לעולם את ילדיהם של הלקוחות הקבועים. אשנב הצצה נדיר ומרתק אל חיי הבאצ'ארה ופסקול א-לה בוליווד.ברוח החופש – פרוייקט מיוחד

הפסטיבל מציג 22 סרטים עלילתיים ודוקומנטרים שעניינם החתירה הנצחית של האדם לחופש.

"בדל", סרטה התיעודי של אבתיסאם מראענה הוא הסרט הזוכה במענק "רוח החופש" לשנת 2005. הבמאית משרטטת את מעגל הדיכוי הנשי דרך תיעוד המתרחש בחצר בית דודתה בת ה-67, אום ווג'יה, שחיתנה את עשרת בניה ובנותיה בנישואי "בדל". מדובר בנישואי חליפין בהם אח ואחות ממשפחה אחת מחותנים עם אחות ואח ממשפחה אחרת ובכך נישואיהם של שני הזוגות נכבלים אלו באלו. גירושי זוג אחד יובילו בהכרח לגירושי הזוג השני. כך פותרים בחברה המוסלמית בעיה של בת שמנה, נכה או מכוערת. אום ווג'יה מוקפת בבניה ובנותיה הסרים למרותה. כעת היא מחפשת נישואי "בדל" עבור בנה האלמן ובתו/נכדתה הרווקה בת ה-21.

ממרוקו/צרפת מגיע אלינו "המסע הגדול", סרט עלילתי מעניין המגולל את תהליך ההתקרבות של אב ובן הזקונים שלו העושים דרכם למכה. רדה הוא תלמיד מצטיין בתיכון שבקושי יודע ערבית ומעורה בחברה הפריזאית. אביו הוא מוסלמי אדוק שמתעקש לממש את מצוות החאג' טרם מותו, וכך, יום בהיר אחד הוא מודיע לרדה כי עליו לעזוב הכל ולהסיע אותו מפריז למכה, מרחק 3000 ק"מ. הפער בין השניים אינו ניתן לגישור ורדה מורד באביו ובמסורת ללא הצלחה. הוא מפשל, מתחרט ולבסוף לומד שיעור או שניים שאינם נרכשים בבית הספר. קשה הדרך אל האהבה. זהו סרט הקולנוע הראשון של איסמעיל פרוחי, השם החם ביותר בקולנוע בשנה האחרונה.

"בני אלמוות" – תעודי. ניקרגואה, שנת 83'. גורלה של משפחת ריברה נחרץ כאשר נשמע מטח יריות לעבר ביתה. אבי המשפחה ושניים מילדיה נשבים בידי אנשי הקונטראס (נאמניו של הרודן סומוזה) ואילו האם ואחד הבנים נותרים בצד הסנדיניסטי (השמאל, שנטל את השלטון מידיו של סומוזה). בתום הקרבות מתאחדת המשפחה במדינה קרועה ועניה, המנסה להתגבר על זכרונות האימה, על השנאה ורגשות האשמה. "המים הגדולים" – עלילתי. גבר קשיש הנלחם על חייו בחדר מיון חוזר אל ימי ילדותו כיתום בפנימיה קומוניסטית נוקשה. המוסד הוא מחנה לחינוך אידיאולוגי ובו חוסים גם ילדיהם של מתנגדי המשטר. יום אחד מגיע לפנימיה איזק וכבר מהרגע הראשון ברור שהוא יעמיד בשאלה את ההיררכיה המוסדית. בעוד הגיבור בוחר לשרוד באמצעות שקרים, איזק הוא סמל החירות. סיפור החברות המקדוני מחזיר את הצופים אל יוגוסלביה הקומוניסטית. בשביל האופקים שלנו ורוח החופש.

"צבים יכולים לעוף" – עלילתי. אבן נגולה מעל לבי כאשר גיליתי פנינת קולנוע עירקית-אירנית זו. הסרט מצייר חיים במחנה פליטים בקורדיסטן על גבול טורקיה, טרום הפלישה האמריקנית לעירק. על כתפיו של סאטלייט, נער המומחה בהרכבת צלחות לווין, מוטלת האחריות על הילדים במחנה. ידו בכל ויד כל בו. אל המחנה מגיעים פליטים חדשים וצבעוניים מחלבצ'ה: נער קטוע רגליים, אחותו העגמומית ותינוק. הקיטע הניחן בכישורי חיזוי מנבא את הניצחון האמריקני. אימי מלחמה, ילדים המתפרנסים מפינוי שדות מוקשים ועוד הינם מנת חלקם של הצופים בסרטו של בהמן גובאדי, שרכש את מיומנותו אצל עבאס קיארוסטמי. הסרט מוקדש "לכל הילדים התמים בעולם".

"קרליטוס 13, מדאין" – תיעודי. כדי שתבינו שמדובר בסרט חזק, אביא ציטוט של גיבור הסרט, קרליטוס בן ה-13, המציג את מקום מגוריו: "אומרים שהארץ הכי אלימה בעולם היא קולומביה ומֶדֶאִין היא העיר הכי אלימה במדינה וסנטו דומינגו השכונה הכי אלימה בעיר ורח´ 29 הכי אלים בשכונה וזה איפה שאני גר עם משפחתי, או יותר נכון איפה שגרתי פעם(הוא ובני משפחתו נאלצו לברוח מהשכונה, מתברר בהמשך הסרט). אפילו מוניות לא מגיעות הנה מפחד ואני מניח שגם אתה (הבמאי) פחדת לשוב. זו הסיבה שאני כותב ואתה הרי יודע כמה זה קשה לי. אף פעם לא הלכתי לבי"ס".