Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: אני אוהב אותך ב. אליס

מאת: רון פוגל

ביים אלו ניתן למצוא בספריות הוידיאו את הסרט "אני אוהב אותך ב. אליס" (וורנר הום וידיאו). השנה היא 1968 המיני קצר מתמיד ותופעת ילדי הפרחים בשיאה. אי אפשר להתעלם מההיפים שנמצאים בכל צומת ומטיפים לאהבה נצחית.

מולם ניצבת החברה השמרנית שגיבור הסרט הרולד פיין (פיטר סלרס) הוא המייצג האולטימטיבי שלה. להרולד יש משרד עריכת דין קטן בלוס אנגלס, דירה מרוהטת בקפידה ומסודרת הורים יהודיים טיפוסיים ואחרי שנתיים של נדנודים מצד המזכירה שלו הוא נשבר ומציע לה נישואים.

אבל לא הכל ורוד אצל הרולד, ברוח הזמנים הוא שואל את חברו לעבודה-"מהי אהבה"? וכשבאחת הסצינות המשעשעות בסרט(ויש הרבה כאלה) הוא מגיע לקצהו הבלתי גמור של כביש ,אנו מבינים שבעצם חיו של הרולד "תקועים" ומשהו חייב לקרות.

[*]

אחרי ההלויה של הקצב השכונתי מוצא עצמו הרולד בדירתו עם ננסי (לי טיילור יאנכ), חברתו הזרוקה של אחיו, היא נשארת לישון בסלון ובבוקר כשהרולד יוצא לעבודה היא מכינה בראוניס לפי המתכון של הבשלנית אליס ב. טוקלס (מכאן שם הסרט). ננסי מוסיפה כמות נכבדה של גראס לעוגיות ובערב כשארוסתו של הרולד והוריו באים לדירתו לדון בסידורי החתונה, כולם מתמסטלים. בהשפעת הסם הרולד אוזר אומץ ומתחיל לחזר אחרי ננסי ומכאן - אין דרך חזרה. הוא מתאהב בננסי נוטש את המשרד ועובר לגור בתוך הרכב שלו .אבל הרולד יגלה שגם בעולם האהבה החופשית והגרוביות - לא הכל ורוד.

לא הכרתי את הסרט לפני הצפייה בו ולכן היו לי גם אפס ציפיות אבל בסיכומו של דבר מדובר בקומדיה אינטיליגנטית שאומרת דבר או שניים על חיפוש האושר ועל התמודדות אנשים עם מוסכמות חברתיות, במיוחד בתקופה של שינויים.

[*]

את התסריט הקולח כתב פול מזורסקי שידוע כבמאי מיומן ומתמחה בהצגת מערכות יחסים בין בני זוג בין סרטיו הידועים : "אישה לא נשואה" שהיה מועמד לפרס האוסקר כסרט הטוב של 1978 והעניק למזורסקי מועמדות על התסריט. "בוב קרול טד ואליס" (עוד מועמדות לתסריט) ו"שונאים סיפור אהבה" (מועמדות שלישית מתוך ארבע שקיבל על כתיבת תסריט.

למזורסקי יש את הכישרון להעביר לצופה את המסר באופן מדוד ולא בוטה ובכלל לסרט יש תחושה של feel good לכל אורכו.

היפה בסרט היא הצגת שני העולמות השונים - ילדי הפרחים למול ההולכים בתלם. הסרט לא נוקט עמדה וקובע איזה עולם עדיף אלא מתאר את היתרונות והחסרונות של כל אחד מעולמות אלו - הצופה מבין כי אין כזה דבר עולם מושלם ובמקום חלוקה לשחור ולבן, קיים בעיקר התחום האפור שבין שניהם.

[*]

סלרס מציג כאן את אחת מהופעותיו המאופקות יותר ולי הוא הזכיר הרבה יותר את מייקל קיין בדמותו הרצינית של הארי פלמר מסרטי המלחמה הקרה. סלרס מתגלה כאן כשחקן שיש לו גם יכולת דרמתית וסוחב על גבו באומץ את כל יתר השחקנים (האלמונים) שגם הם נותנים הופעה אמינה ואנושית. סלרס נפטר לפני עשרים ושש שנה (כן, כבר עבר כל כך הרבה זמן) וצפייה בו מחזקת את ההרגשה כי הוא היה שחקן מצוין שיתכן וקיטלוגו כקומיקאי עשה לו מעט עוול.

ראויות לציון מקרב השחקנים בעיקר שתיים: לי טיילור יאנג, בתפקיד ננסי היפיפיה ההיפית שהרולד מתאהב בה וג'ון ון פליט בתפקיד אימו הנודניקית של הרולד.

[*]

זהו סרט קטן וחמוד שמיועד בעיקר למעריצי פיטר סלרס ואולי גם לאלו שרוצים לחזור ארבעה עשורים אחורה לתקופה שבה אמריקה הסתכלה במראה ולא ידעה בדיוק מהי הדמות שנשקפת ממנה.

מומלץ לחובבי נוסטלגיה.