Seret מהעבר: עשור לרטטוי

בהיותי בן 8, לא הייתי התלמיד הכי מוצלח בכיתה, לא הספורטאי המצטיין של השכבה, אך בכל הנוגע לפיקסאר כבר הייתי מומחה. לכן, זה לא יפתיע אתכם שכאשר הגיע סרטם החדש "רטטוי" ב-6 ליולי כבר הייתי בתור לקופות. האורות כבים ומתחיל לו הסרט השונה ביותר מבין כל סרטיהם של האולפנים.

מה שהפך את פיקסאר ובכלל סרטי אנימציה לילדים למה שהם זהו השימוש בדמיון ובפנטזיה. בין אם זה עולם האגדות (שלגיה וחברותיה), עולם המפלצות ("מפלצות בע"מ"), עולם ה'חיות במקום בני אדם' ("זוטרופוליס" ו"צ'יקן ליטל" הבלתי נשכח) או אפילו העולם המודרני מנקודת מבטם של צעצועים וחרקים ("צעצוע של סיפור" ו"באג לייף"). אך עד שהגיע "רטטוי", אף אולפן גדול לא ניסה להביא משהו בוגר וריאליסטי יותר לסרטי אנימציה. כנראה זה גם מה שהביא לנו בסוף את "מסיבת נקניקיות".

[*]

במקום מכוניות שחיות במקום בני אדם, הדבר הדמיוני היחיד שתקבלו ב"רטטוי" זו הדמות הראשית שלו, עכבר שלומד לבשל. זהו, אין פילים מעופפים ואין דגים שטסים בפה של שקנאי. אפילו שפת העכברים איננה שפת בני האדם, משהו שלא תראו ב"סינדרלה" ודומיה. פיקסאר והבמאי בראד בירד אף דחקו באנימטורים לעשות סרט שיראה ריאליסטי לחלוטין, רף שאף אנימטור לא הוצב בפניו עד אז.

קחו לדוגמא את סצנת הביוב בה מוצגת האנימציה. לפי דעתי, הטובה והריאליסטית ביותר שאי פעם נראתה. בסצנה קורעת לב זו, רמי, גיבור הסיפור, מופרד מבני משפחתו לאחר בריחה נועזת מבני האדם. רמי, עכבר הבית שכל חייו בילה עם משפחתו, אך חלם לצאת אל מול העולם הגדול, כעת ניצב בפעם הראשונה לבדו מול ההזדמנות להגשים את חלומו - וזה מפחיד. בעודו חותר בדרך למפל, המים הנראים מולו אינם נראים מצוירים אלא ריאליסטיים כל כך, שלרגע תשכחו שמדובר בסרט מצויר. רמי מאבד את עצמו, טובע וחותר בתוך המפל והדבר היחיד שהוא נאחז בו בכוח הוא ספר הבישול.

זו דרכם העשירה והיצירתית של פיקסאר לתת מושג אודות ההבדל בין העולם שאנו חולמים שיהיה והעולם המפחיד והמלא בקשיים שאנו פתאום פוגשים, והדבר היחיד שמציל אותנו זה הדבקות בחלום. זו הפעם הראשונה בה ראיתי אנימציה שהצליחה להתאים או בכלל לנסות להתאים את עצמה למציאות.

בהמשך "רטטוי", רמי מגיע למסעדת היוקרה 'גוסטו' ובהמשך גם יגשים את חלומו וכנגד כל הסיכויים, יהפוך לשף הטוב ביותר בפריז. “רטטוי” איננו הסרט הכי טוב של פיקסאר, הוא גם איננו מהסרטים המצליחים מסחרית שלהם. אך ניכרת מאוד השפעתו על עולם האנימציה שנהפך אמיץ ובוגר יותר. בעוד שפיקסאר המשיכו לשלב ריאליזם באנימציה עם כדור הארץ ההרוס בסרטם "וול-E', אפשר לראות את ההשפעה של סגנון זה גם בסרטים כמו עולם הקרח של "לשבור את הקרח", עולם המדבר ב"רנגו" וכל דבר שקשור ל"מר שועל המהולל" של ווס אנדרסון. במיוחד אפשר לראות את ההשפעה של סצנת הביוב בסצנת המשרפה הבלתי נשכחת ב"צעצוע של סיפור 3".

שוב פיקסאר שינו את העולם, שוב פיקסאר הוכיחו ששילוב של רגש עם מסר שלא נלמד באף בית ספר יגרום להתאהבות של ילדים, הורים ואף ילדים שנהפכו לבוגרים כמוני. "רטטוי" הציב בפני אותו ילד בן 8 את המציאות מול הפרצוף, שבכדי להגשים את החלום שלך אין קיצורי דרך והמציאות תמיד תתערבב בתוך הדמיון, אך את הכל ניתן לפתור בעזרת עבודה קשה. זהו מסר שמלווה אותי עד היום.