Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: זה לא רק בוליווד

מאת: רון פוגל

לפני כמה ימים חגגה הודו, הדמוקרטיה הגדולה בעולם, שישים שנות עצמאות וזו הזדמנות מצוינת לסינמטקים ברחבי הארץ לפצוח בחגיגה של קולנוע הודי עדכני ומרתק. הסרט שנבחר לפתוח את הפסטיבל בסינמטק תל אביב, הינו "דוסאר" של הבימאי הבנגלי הידוע והמוערך - ריטופרנו גוש.

סרטו של גוש הינו דרמה איטית ומסוגננת העוסקת ביחסים בין בני זוג לאחר שנודע לאישה כי בעלה בגד בה. אין בסרט שירים וריקודים וסצנות של חתונה, אבל יש בו המון עצב, כנות ומשחק מעולה של כוכביו הראשיים השחקנים פרסנג'יט צ'טרגי וקונקונה סן שרמה בתור קאברי האישה הנבגדת שכובשת את המסך בנוכחותה המהפנטת.

[*]

גוש הגיע לארץ לכבוד הפסטיבל וממש לפני הקרנת הבכורה בסינמטק החלפתי איתו כמה מילים על יצירתו ועל מחשבותיו. לקראת ההקרנה הוא התלבש בבגד הודי חגיגי (מעין סארי לגברים) ואם תוסיפו את שלל הטבעות המוכספות שענד כמעט על כל אצבעותיו תקבלו טיפוס מטורזן ומסקרן שניכר בו שהוא הדבר האחרון שדומה אדם הרגיל.

גוש יוצר בקלקוטה, אחד משני המרכזים של תעשיית הקולנוע הבנגלי (השני נמצא בבנגלדש) התעשייה הבנגלית שהייתה תמיד אומנותית וריאליסטית יותר מהקו המסחרי והקופצני של בוליווד, חוותה משבר בשנות השמונים והתשעים כשניסתה לפנות ליתר מסחור ובעצם איבדה את זהותה. גוש ואחרים הם תקוותה הגדולה להחזיר "עטרה ליושנה".

מדוע החלטת לצלם את סרטך בשחור לבן?

יכולת לשאול אותי באותה מידה, מדוע החלטתי לצלם את שאר סרטיי בצבעים! בעייני יש לי כאיש קולנוע אפשרות להשתמש בכל האספקטים הקולנועים ובינהם גם לצלם בשחור לבן. סרטים בשחור לבן הם בעצם הקולנועי המוקדם והמקורי. תמיד הוקסמתי מהאפקט שיוצר סרט בספקטרום של שני צבעים בלבד. זו הייתה החלטה שרירותית ורציתי פעם אחת לצלם גם בצורה כזו.

אתה מרוצה מהתוצאה?

לצערי הרב, ממש לא! אולפני הסרטים בהודו כבר לא עובדים בשחור לבן. אין כמעט ציוד טכני ואין כמעט אנשים שיודעים להפעיל ציוד שכזה. זו הייתה עבודה ממש סיזיפית לא לצלם בצבע ובסופו של יום התוצאה הסופית יכלה להראות הרבה יותר טובה. זהו לקח שלמדתי לפעמים הבאות שארצה להתנסות במשהו אחר.

בסרט מתחולל מאבק פנימי אצל דמותה של קברי, מצד אחד היא אמורה להיות נאמנה לבעלה ומצד שני היא רוצה לזרוק את בעלה לכל הרוחות. האם המאבק שמתחולל אצל קאברי הוא בעצם המאבק שמתחולל בהודו בין הקדמה והמסורת? והאם ההחלטה של קאברי בסוף הסרט מראה מה גובר על מה בהודו של ימינו?

בעיני סיפורה של קאברי הוא סיפור אוניברסלי ולא פנים הודי. כל אחת מאיתנו מחליט החלטות רבות לגבי האנשים שבחיו. חלקנו מתפשרים וחלקנו לא. החלטתה של קאברי בסיום היא דוגמא למה שחלק גדול מן הרעיות בעולם עושות בסופו של דבר. בכלל אני מתעסק בסרטיי בעיקר במערכות יחסים בין אנשים מבוגרים מכיוון שהטבע האנושי מרתק אותי וההתנהגות האנושית, למרות המוסכמות, היא לפעמים כה בלתי צפויה שסיפורים על זוגיות ותוצאותיה תמיד מרגשים ומעניינים.

בסרט סצנות סקס בוטות שאינן אופייניות לקולנוע ההודי בכלל ולקולנוע הבנגלי בפרט. מה היה התפקיד של הסצנות האלו בסרט?

מטרת הסצנות האלו הייתה אחת - להרגיז! ידעתי שבזכות הסקס הברור והגלוי בסרט, הסרט ימשוך אליו הרבה "אש" ואני אומר מצוין-בואו. נחשוף את הצביעות ההודית ששנים טיאטאה את הסקס בקולנוע עמוק מתחת לשטיח. הרי זה נושא כל כך נפוץ ונדוש - אז למה להתעלם ממנו? בגלל צניעות? בגלל המסורת? עליי תקיעת ראש כזו בחול לא מקובלת.

הסרט מתחיל ומסתיים בשיר, תוכל להסביר?

בוודאי, את השיר שרה בתחילה המאהבת של קאשיק ובסוף הסרט מי ששרה היא קאביר, אשתו של קאשיק. יש כאן איזו שהיא סגירת מעגל כשכל פעם הזמרת היא זו שליבה נתון באותו רגע לגיבור. קאשיק נותר הדמות הטרגית בסרט כשאחת הנשים שאהבה אותו נפטרה והשנייה נשארת איתו אך לא בטוח שסולחת לו.

בסרט השחקנים מדברים בנגלית מטובלת באנגלית - כך מדברים בקלקוטה?

אכן כן! כך מדבר המעמד הבינוני גבוה. בהודו אנו קוראים לזה "הינגליש" (הינדו מעורבת באנגלית)

לאן מועדות פניה של התעשיה הבנגלית?

יש לנו בעיה אדירה בתעשייה הבנגלית, הקהל בבנגלדש לא יכול לצפות בסרטנו מכיוון שהם אסורים לצפייה שם ולכן אנו יוצרים לקהל הודי בנגלי בלבד. אני אופטימי לגבי התעשייה. אנו קבוצה של יוצרים צעירים ומוכשרים שהבינה שרק על ידי המשך הקו האומנותי שאפיין את התעשייה מראשיתה אפשר להחזיר לקולנוע הבנגלי את תהילתו.

מה דעתך על בימאיים ילידי הודו המביימים סרטים על הודו? (כמו מירה נאיר "חתונת מונסון" או גורינדר צ'דרה "שחקי אותה כמו בקהאם")

אני מכיר ומעריך את עבודת הבמאיות שהזכרת. לדעתי אין בעיה למי שכבר לא חי בהודו לביים סרטים על מה שמתרחש בה. נהפוך הוא. הן מציגות נקודת מבט מרעננת וחדשנית על החיים בהודו.

האם תהיה מעונין לביים מחוץ להודו?

בוודאי! מכיוון שאני שולט באנגלית אני לא מאמין שתהיה לי בעיה. אבל אם נגיד ארצה לביים במדינה אחרת בהודו לא יבינו אותי כי השפה שם שונה לחלוטין מבנגלית.

האם אתה מכיר את תעשיית הקולנוע בארץ?

לא. אבל כרגע אני מחפש שחקנים ישראלים להפקה בהודו.