Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: מילים ולחן

מאת: אלון רוזנבלום

זו קלישאה להגיד שכאשר אנו מאוהבים יש לנו שירה בלב. ממש כמו הקלישאה הזו נותר הסרט "מילים ולחן" שיצא לא מכבר ב- DVD (וורנר הום וידאו/הד ארצי) בגדר הקלישאה הסטנדרטית.

הרעיון שמאחורי הסרט הוא מאוד יפה, אישה, שמייצגת את המילים והגבר, שמייצג את הלחן ורק כאשר הם לומדים לעבוד ביחד, לקבל אחד את השני וליצור שיר אורגני שלם וטהור הם מוצאים את אהבת האמת.

[*]

חבל שהרעיון נשאר בגדר רעיון ולא עובר גם לתסריט, לבימוי או למשחק הדי אנמי של דרו בארימור (להלן המילים) ויו גראנט (להלן הלחן).

גראנט מגלם כוכב פופ משנות השמונים שזמנו עבר ואוהדיו, שפעם היו ילדות בנות 14 היום הן נשים בנות 30 פלוס שלא ממש מרוצות מהחיים שלהם. הוא מרוויח את לחמו בהופעה במתקני לונה פארק או בכינוסי מחזור. עד שיום אחד, מלכת פופ, בריטני סטייל, מגלה אותו ורוצה לעשות מחווה לעבר, היא מבקשת ממנו לכתוב לה שיר שיסמל באופן הטוב ביותר את הפרידה המאוד כואבת שלה מהחבר איתו היא הייתה, שימו לב, חודשיים תמימים. גראנט לא מצליח למצוא את המילים הנכונות עד שהוא נפגש עם בארימור, שבאה אליו הביתה לטפל בצמחים ומוצאת את עצמה מטפלת לו בלחנים.

[*]

הבעיה הגדולה בסרטו של הבמאי והתסריטאי מארק לורנס היא שהכל נדוש, הכל צפוי והכל שטחי. נראה שהוא לא התפתח מאז הקומדיה האחרונה שביים, "שבועיים מראש" בה גם שיחק גראנט.

הפתיחה אומנם מצחיקה מאוד, הקליפ, שהוא מחווה מדוייקת אך ארסית ללהקות הפופ של שנות השמונים ובייחוד לצדים סטייל WHAM, ובנוסף, השיר ממש לא רע ואל תתפלאו, אם במידה וכן תראו את הסרט, המנגינה תמשיך להתנגן גם שעות ארוכות אחרי הצפייה.

[*]

מייד אחרי השיר אנו מגיעים לסצינה הזויה שבה יושב גראנט במשרדי תחנת טלוויזיה בה מבשרים לו על תוכנית הריאליטי החדשה שלהם, כוכבי פופ נשכחים שנכנסים לזירת איגרוף לקרב אחד על אחד. המנצח יורשה לשיר שיר.

לו הסרט היה ממשיך בטון המוגזם והארסי הזה הוא יכול היה להפוך לאחד הסרטים המשעשעים של השנה, אבל הוא מצליח להגיע לרמות כאלו לעיתים רחוקות מדי וגם אז, לא בגלל גראנט ובארימור אלא דווקא בגלל שחקני המשנה הנפלאים ובראשם קריסטין ג'והנסטון (מפגשים מהסוג האישי) שכל סצינה איתה היא פשוט פנינה.

[*]

לורנס, הבמאי, מנסה גם לתת עומק לדמויות ומערבב סיפורי מישנה אבל אלו רק עוצרים את ההתקדמות של הסרט (כל הסיפור של דרו בארימור עם הפרופסור שלה הוא סתמי ומיותר).

בסיכומו של דבר, לו "מילים ולחן" היא הקומדיה הרומנטית הראשונה שאתם רואים, היא יכולה להיות חביבה פלוס, אם כבר ראיתם סרט או שניים בחייכם, תגלו שאתם יושבים מול המסך ומדקלמים את הדיאלוגים עוד לפני שהשחקנים אומרים אותה.

יש משהו חורק גם במילים וגם בלחן.

לחיצה על מרכז התמונה תטען את הבקרוב (המאוד חביב) של הסרט: