שני סרטים יצאו לאחרונה, אחד נהדר, "גראן טורינו" של קלינט איסטווד. השני, קומדיה רומנטית די דלוחה, "יומנה של שופהוליק".
גראן טורינו
[*]
למרות גילו המתקדם, קלינט איסטווד מוכיח פעם אחר פעם כי הוא אחד מיוצרי הקולנוע הטובים והחשובים שיש והיו. טובים, כי סרטיוף אף על פי שהם עשויים באופן "סטנדרטי", ללא שוטים מסובכים במיוחד, ללא אפקטים שלא מן העולם הזה, ללא כל ניסיון לשבור את הגבולות הטכניים, מצטיינים ברוב המקרים בסיפורים מצויינים, תסריטים נוקבים וביקורת גם על החברה שבה הוא מתגורר וגם על התקופה אותה הוא סוקר.
אחרי שהוציא את שני סרטי המלחמה המצויינים "גיבורי הדגל" ו"מכתבים מאיוו ג'ימה" הוציא איסטווד, בשנה אחת, שני סרטים, שניהם טובים. "ההחלפה" בכיכובה של אנג'לינה ג'ולי ו"גראן טורינו" שאמור להיות סרטו האחרון של איסטווד כשחקן (אך לא כבמאי למזלנו).
בסרט, שיצא לא מכבר בדי וי די (הפצה "התו השמיני") איסטווד מגלם גיבור מלחמה אמריקאי שרואה איך כל ההסטוריה שלו, המורשת, הדברים שבהם האמין ולמענם לחם, מתפוגגים אל מול מציאות עכשווית מסובכת, לא נעימה ובעיקר אלימה וחסרת כל כבוד לזולת.
איסטווד בדרמה שמצליחה להיות גם מצחיקה וגם מרגשת, מלמד אותנו שיעור בכבוד הדדי ובעיקר, יוצר סרט שמדבר לכל הגילאים ולכל האנשים, אם אתה בן נוער שכל מה שיש לו בראש זה סקס ואלימות (וזה מה שיש בראשם של רוב בני הנוער) או שאתה איש מבוגר שחלק גדול מהזמן זוכר את "הימים הטובים ההם".
"גראן טורינו" הוא סרט מגשר בין עולמות, מרגש, מלמד (אבל לא בצורה מעיקה) ובעיקר, סרט טוב, מומלץ
וידויה של שופהוליק
[*]
הרעיון של הקומדיה הדלוחה הזו הוא מצויין. מישהי שמתמכרת לקניות (בעיקר בגלל שאמא שלה תמיד היתה מעבירה לה בגדים יד שמינית של סבתות מהמאה הקודמת) ולא מצליחה לפנות מקום לאהבה, חברים או קידום קריירה.
הבעיה בסרט (הפצה "פורום פילם"), שלא מצחיק ברובו, שהוא נראה כמו "השטן לובשת פרדה" לעניים, בלי הדרמה האמיתית.
המזל שיש לבמאי, פי ג'יי הוגן ("החתונה של החבר שלי") היא שהוא יודע ללהק את סרטיו והבחירה באיזלה פישר ויו דנסי היא מושלמת, השניים מצליחים להציל את הסרט ולא לגרום לא להיות נפילה טוטאלית. בסופו של דבר, פשוט כיף להסתכל עליהם.
אם אתם לא ראיתם בימי חייכם קומדיה רומנטית, סביר להניח שהסרט יהנה אתכם, אם אתם קצת מנוסים בתחום הקולנועי הזה, וותרו עליו.